"אנחנו, התצפיתניות, העיניים של הלוחמים בשטח"

כתבת במחנה אתר הגבורה, במחנה 16 ביולי 2015
רוני ג'קסון 2015

רוני ג'קסון 2015


בימים הראשונים למבצע "צוק איתן", מבחינה סמלת (מיל') רוני ג'קסון בראש הצץ מתוך האדמה מעבר לגדר ההפרדה עם רצועת עזה. בנחישות ובמהירות תפעלה את האירוע, והצליחה לסכל פיגוע חדירה של כ-13 מחבלים. על פעילותה קיבלה תעודת הערכה מטעם אלוף פיקוד הדרום. שנה למבצע "צוק איתן"



זה לא עוד לילה רגיל בחמ"ל, כשבארץ דריכות רבה ומדינה שלמה נחבאת אל המקלטים - קשה שלא לחוש את המתח באוויר. אך גם בימים טרופים כאלו, לא מניחה סמלת (מיל')  רוני ג'קסון, אז מפקדת בחמ"ל "אמיתי" של גדוד התצפיתניות "נשר" כי על פני המסך יתגלה לעיניה מחזה קיצוני שכזה. ארבע לפנות בוקר, ימים ראשונים למבצע "צוק איתן". ג'קסון, שמאיישת את העמדה בחמ"ל המשקיף על קיבוץ סופה מבחינה דרך המצלמה בראש המבצבץ מתוך האדמה. "בשניה הראשונה הייתי בהלם", היא נזכרת. ג'קסון, שמבינה את גודל ההתרחשות, מתחילה לתפעל את האירוע. "תוך שניות התברר לי כי אותו ראש חשוף הוא רק אחד מתוך שלושה עשר מחבלים שיצאו מן המנהרה מיד אחרי", משחזרת ג'קסון. דקות לאחר הזיהוי כבר הביאו כלי של חיל האוויר שחיסל את המחבלים מלמעלה."הכול קרה נורא מהר", היא מתארת.

נבהלת?

"כן, זה מבהיל. כבר באותם רגעים הבנתי את גודל האירוע", נזכרת ג'קסון. "אלו הרי מחבלים שיוצאים ממנהרה. זה ברור שהם באו לפגוע כמה שאפשר ובנקודות הכי כואבות", היא מסבירה. "יחד עם זאת, ההתנהלות מגיעה באופן טבעי", מוסיפה ג'קסון. "את פשוט מבינה שזה משהו שעלול לקרות ולכן עליך לעשות את מה שצריך - לדווח, לטלפן, לענות לשאלות של כל הגורמים". רק לאחר האירוע, התפנתה ג'קסון לעכל את שעברה. " כשהכול נגמר, יצאתי רגע החוצה להיות קצת לבד", היא מספרת. "אני ממש זוכרת שרעד לי כל הגוף. פתאום שאלתי את עצמי 'וואו, מה עשינו עכשיו? מה זה היה?' הבנתי מה יכול היה לקרות ואיזה נס התרחש שזה לא קרה", נזכרת ג'קסון, ומדגישה בפשטות. "זה אירוע ענק. אבל זה לא הכול בזכותי. אני בסה"כ הייתי במשמרת הזאת. בסה"כ ביצעתי את התפקיד".

על ערנותה ותפקודה במהלך האירוע קיבלה ג'קסון תעודת ההערכה ממפקד פיקוד הדרום האלוף  סמי תורג'מן. וכך נכתב בתעודה:  "בתאריך 17.7.2014. סמלת רוני תוך גילוי נחישות,  זיהתה שלושה־עשר מחבלים המגיחים מפתח מנהרה. מיד לאחר מכן העבירה סמלת רוני דיווח למפקדיה שמסרו את הפקודות המתאימות והזעיקו כוחות לוחמים. בדקות העוקבות נורתה לעבר המחבלים אש. למרות ניסיון המחבלים להימלט חזרה לשטח רצועת עזה הם נפגעו ונהרגו. בכך סוכל ניסיון המחבלים, שחדרו לשטח מדינת ישראל, לפגוע בחיילי צבא ההגנה לישראל ובתושבי האזור".

מהירות תגובה
ג'קסון, שבזמן האירוע שירתה כמפקדת תצפיתניות, בכלל לא הייתה אמורה לאייש באותו הלילה את העמדה. "בעיקרון התפקיד שלי כמפקדת הוא לנהל את המשמרות ולהשגיח על החיילות שמתצפתות", היא מסבירה. "אבל חיילת ביקשה ממני להחליף איתה משמרת, אז אמרתי שאין בעיה". ג'קסון מגיעה לחמ"ל בארבע לפנות בוקר, ומתחילה בסריקה של המצב. "הייתה נקודה חדשה שצפיתי בה", מתארת ג'קסון את מהלך האירוע. "הסתכלתי על המסך ופתאום ראיתי אדם עולה מתוך האדמה". ג'קסון הנסערת קוראת לקצינה שלה ויחד הן מתחילות בניהול האירוע מהחמ"ל. "דיווחנו בקשר למי שצריך. ווידאנו את תמונת המצב והבנו שיש בשטח שלושה עשר מחבלים שלכל אחד מהם טיל נ"ט ביד", משחזרת ג'קסון. "המחבלים נפרסו כמו מארב של חיילים לכיוון הגדר. הבנו שהם מחכים לסיור שלנו שהיה צריך לעבור שם". בעקבות הדיווח כוחותינו מתקפלים מהשטח כדי למנוע היתקלות. "תוך דקות הגיע כלי טיס שפגע במחבלים מהאוויר וחיסל את רובם. אחדים הצליחו להימלט חזרה למנהרה". מספרת ג'קסון על סיום האירוע שיכל להסתיים כפיגוע קטלני. "מה שמיוחד בזיהוי היה נקודת הזמן בו קרה", מציינת ג'קסון. "באירועים אחרים זיהו מאוחר מדי. רק לאחר שראו יריות או בנאדם שרץ. באירוע הזה, בגלל שזיהנו אותם יוצאים מתוך האדמה, לא היה שום ספק
".

"החמ"ל הוא כמו משפחה"

ג'קסון, שהגיעה מבית דתי ביישוב כוכב השחר שביו"ש, לא חשבה אף פעם שתתגייס לצבא. "למדתי באולפנת מעלה לבונה. שזה תיכון עם אופי דתי אדוק, היה לי ברור שאני לא מתגייסת", נזכרת ג'קסון. ומתארת את השתלשלות האירועים אשר גרמו לה לשנות את דעתה. "בכיתה י' כשקיבלתי צו ראשון הלכתי להצהיר שאני דתייה וקיבלתי פטור. אבל לקראת סוף הלימודים הבנתי שאני רוצה ללכת בכיוון אחר מהעולם בו גדלתי, שכל הדרך הזאת לא בשבילי", היא מספרת. "התחלתי מכינה קדם צבאית בתל תאומים שבעמק בית שאן. גם אז- בידיעה שאני לא מתכוונת להתגייס. חשבתי שצבא זה לא לבנות ושאין לי מה לחפש שם,. מבהירה ג'קסון את עמדתה אז. "יום אחד במהלך השנה, ראש המכינה שלנו עשה לנו שיחה טכנית ופשוטה על התפקידים שמתאימים לבנות בצבא", היא נזכרת. "רק כשהוא הסביר לנו את זה בצורה אובייקטיבית, הבנתי שאני רוצה להתגייס. שאני יכולה לתרום בצבא גם בלי לקחת נשק ולהילחם". נדמה כי היא שלמה בכל ליבה עם אותה החלטה. "אחרי השיחה הזאת הבנתי שיש מגוון תפקידים, שבתוכם גם כאלו שבנות יכולות לעשות הרבה יותר טוב מבנים".

 לאחר שהבינה כי היא רוצה להתגייס, נאלצה ג'קסון להילחם לא מעט בכדי לבטל את ההצהרה. "לקח הרבה זמן אבל בסוף זה קרה", היא מציינת בחיוך. לבסוף הודיעו לה כי שובצה בתפקיד תצפיתנית. "בהתחלה התבאסתי, אבל מהר מאוד הבנתי שהחמ"ל הוא כמו משפחה", מציינת ג'קסון שרק לפני חצי שנה השתחררה אך במבטה כבר ניתן לראות את הגעגוע. "מדובר בתפקיד חשוב לא משנה איפה את, וכמה הגזרה שלך נראית לך משעממת", היא מדגישה. ג'קסון קובעת כי בכדי לתפקד במלוא הכוח בזמן אירוע,  יש לשמור על הערנות גם במהלך היוםיום. הדבר אינו פשוט בהתחשב בכך שהתפקיד כולל בעיקר צפייה על המסך במשך שעות ארוכות. "תצפיתניות עושות כל יום במשך שעות אותו דבר. וזה דבר שמאוד קל לאבד בו את הריכוז", מציינת ג'קסון. "זה הקושי האמיתי של התפקיד. בסופו של דבר, להסתכל על כל המסכים במקביל זה משהו שכולם יכולים ללמוד. אבל מה שחשוב בתפקיד מעבר לערנות, זו ההבנה שתמיד יכול לקרות משהו", מבהירה ג'קסון. "לא רק במהלך מבצע. מחבלים תמיד יש - אם זה מחבל שנכנס דרך הגדר, או צלף שיורה מעבר לגבול", היא מפרטת. "אין ספק שבתפקיד יש עליות וירידות, אבל כשהמטרה ברורה, גם אם קשה, עושים את זה", היא אומרת בפשטות. מבחינתה, במהלך האירוע אותה תפעלה, היא פעלה כפי שכל תצפיתנית אחרת הייתה נוהגת. "אני בסה"כ הייתי האמצעי שישב וזיהה את  ההתרחשות", מתארת ג'קסון. "מי שמכיר את המערכת מבין כמה זה נס שהמצלמה הייתה בדיוק באותה נקודה שאפשר היה לראות את המחבלים".


"אני לא הסיפור"

גם לאחר שקיבלה את תעודת ההערכה, המשיכה ג'קסון בשגרת התפקיד. "זה לא שהפסקתי פתאום לצעוק 'עד מתי?'", היא אומרת בחיוך. "אבל שמרתי על מוטיבציה. לא בהכרח בגלל האירוע, אלא מתוך הבנת חשיבות התפקיד", מסבירה. "תצפיתנית זה תפקיד שדורש ביטול של האגו. את יושבת ועושה מה שצריך. אין איזה ייחוד של ללכת ולהילחם או לפגוש אנשים. לכן צריך בנות טובות שיבואו ויבינו את משמעות התפקיד".
לג'קסון משונה ההתעסקות סביבה. "כל פעם שמישהו מזכיר לי את האירוע, או שיוצאת כתבה שמתעסקת בזה - אני מיד מחזירה את עצמי לנקודת ההתחלה שלי. להבנה שזאת לא אני, אני לא הסיפור". אך לא רק האירוע עצמו העסיק את התקשורת, אלא בעיקר מה שקרה לאחריו
.
כשנודע כי ג'קסון ותצפיתניות נוספות יקבלו תעודת הערכה על תפקודן במהלך המבצע, התרחשה סערה גדולה ברחבי המדינה סביב נוסח התעודה בה נכתב כי ג'קסון "לא איבדה את העשתונות" במהלך האירוע. רבים ראו במילים הללו אמירה שוביניסטית לאור העובדה שללוחמי "צוק איתן" שצוינו לשבח הופיעו הגדרות אחרות בתעודות ההערכה. תיאורי הלוחמים כללו, לדוגמה, ביטויים כמו "הוביל כוח", או "סיכן את חייו" .לבסוף שונה הנוסח, אך על אף הסערה, ג'קסון עצמה כלל לא מתרגשת מהעניין. "אני חושבת שזה טיפשי להיתפס לזה. הכול תלוי בעיני המתבונן", היא אומרת. "הרי עם כמה שזאת הייתה סיטואציה מבהילה, אני הייתי בחמ"ל", היא מסבירה. "אנחנו התצפיתניות, אנחנו העיניים של הלוחמים בשטח. התפקיד שלנו זה לדווח. ולכן הגיוני בעיני שהניסוח יהיה שונה. הלוחמים הם אלו שנפגשים פנים אל פנים באויב", היא אומרת וצוחקת, "בכל מקרה, לא לאבד עשתונות זה אחלה. הלוואי שאני בחיים לא אאבד עשתונות
".



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה