"חששנו שאיבדנו עוד ארבעה לוחמים במנהרה של גולדין"

גדעון דוקוב אתר הגבורה, NRG, 2 באוקטובר 2015
אבירן אלפסי

אבירן אלפסי


"כשאתה נכנס למנהרה כזאת, אתה מאבד תחושה של זמן ומרחק. כשהקשר עם איתן פונד וחייליו נקטע למשך 20 דקות, כוח נוסף של חיילי גבעתי, בפיקודו של סרן אבירן אלפסי, ירד למנהרה לחפש את הדר גולדין ז"ל ואת החיילים שנעלמו. גילויים חדשים



דבר אחד ברור לחלוטין לסרן אבירן אלפסי. "החיילים שלי ישמעו על הדר גולדין ז"ל, כאדם, כלוחם וכקצין. הדר הוא בעיניי דמות מופת של איך צריך להיראות קצין ישראלי". 

אלפסי ליווה את שירותו הצבאי של גולדין מיומו הראשון. "כשהדר התגייס הוא הגיע כטירון לצוות שלי. הוא היה חייל שלי במשך שמונה חודשים, וכבר אז סימנתי אותו כמיועד לפיקוד. הוא היה תותח בפער מטורף מכל השאר". גם באותו קרב ב"צוק איתן" שבו נפל גולדין, אלפסי נכח ואף השתתף בחיפושים אחר גופתו באותה מנהרה ידועה. 
 
צילום: באדיבות המשפחה
''לפתע שמענו קולות קצרים וחדים של קרב''. הדר גולדין ז''ל. צילום: באדיבות המשפחה

בימים אלו הוא עומד לסגור מעגל, כשיחזור לבסיס ההדרכה של גבעתי, הפעם כמפקד פלוגת טירונים חדשה בפלס"ר החטיבתי. רגע לפני הירידה דרומה, ביומו האחרון במכללה לפיקוד טקטי (המלט"ק) של צה"ל, הוא מתאר את הסיפור הפחות מוכר מאותו אירוע, סיפורו של הצוות השני שירד למנהרה בחיפושים אחר הדר גולדין והצוות שיצא בעקבות חוטפיו. 


"הפסקת האש נכנסה לתוקף בשבע בבוקר. בשבע ושתי דקות כבר היה שקט לחלוטין בגזרה", הוא מספר למוצש. "באותו בוקר קיבלנו מידע מודיעיני חדש לגבי מנהרה, ובעקבות כך התחילו חיפושים בשטח. אני הייתי צמוד למג"ד כשלפתע בשעה תשע שמענו קולות קצרים וחדים של קרב, מטחי יריות שהבהירו שקורה משהו חריג. ומכיוון שאנחנו יודעים בדיוק איפה נמצא כל אחדמהכוחות שלנו, הבנו שזה אירוע של הסיירת". 

כמה זמן לקח עד שהבנת מה קורה? 

"כמה שניות אחרי המטח כבר עלינו על הכלים במטרה לחבור לכוח. תוך כדי תנועה למקום הבנו שזיהו מחבלים ושיש קרב. רגע אחרי כבר הגיע המידע שמפקד הסיירת נפגע וככל הנראה יש במקום מנהרה. כשהגענו לזירת האירוע הבנתי מיד שיש לנו חייל נעדר, ושהחייל הזה הוא הדר גולדין". 

ומה הרגשת כשהגעת לזירה? 

"הכול קרה בשטח בצורה כל כך חדה שלא היה זמן למחשבות ורגשות. יש לאנשים נטייה לחפש סיסמאות וקלישאות, ובאמת שיש המון ערך במה שאנחנו עושים, במיוחד כשאדם משרת בקרבי ומוכן לסכן את חייו למען דבר גדול, אבל בקרב עצמו אתה פשוט מבצע. זה אינסטינקט שמשתילים בך בהכשרה בסיירת. כמובן שאם לא נחנך את החיילים לאור הערכים של הקרבה ורעותזה לא יהיה קיים, אבל בסופו של דבר בקרב התגובה היא אינסטינקטיבית. חסר חייל אז אתה יוצא להחזיר אותו".  
התסריט הכי חמור

המג"ד ואלפסי ערכו מיד תחקור קצר של החיילים  והבינו את תמונת המצב. כוח בן שלושה חיילים של הסיירת נתקל בחוליית מחבלים. קצין וחייל נהרגו במקום — בניה שראל וליאל גדעוני — והדר גולדין איננו. "מולנו עמד מבנה בן שתי קומות, וזיהינו שבקומה התחתונה יש מנהרה שאליה נכנסו המחבלים עם הדר. הכרזנו נוהל חניבעל והחלטנו לשלוח כוח תחת פיקודו של סגןמפקד הסיירת, איתן". 

לא חששתם לשלוח אנשים למלכודת? 

"זו החלטה שהתקבלה אינסטינקטיבית. היה ברור שאנחנו הולכים להחזיר את הדר, הערכים של צה"ל ועם ישראל לא מאפשרים החלטה אחרת. גם זה שהצוות שנכנס כלל את איתן ועוד שני קצינים אומר בעיניי המון על היחידה, על צה"ל ועל האנשים בישראל — שמי שהולכים קדימה אלו דווקא הקצינים והמפקדים". 

בזמן שאיתן והצוות שלו נכנסו למנהרה, אלפסי הורה לחיילים שנשארו למעלה לפתוח את הציוד של שני ההרוגים, לבדוק לפי הרשימה שלא נעלם ציוד כמו מכשיר קשר מוצפן כזה או אחר, ודאג לפינוי הגופות. במקביל המג"ד שלח כוחות קדימה בניסיון להתקדם לשטחים שחשדו שבהם נמצא הפתח השני של המנהרה. למקום הוזנקו גם מסוקים. כל אותו הזמן אלפסי נמצא לא רחוקמפתח המנהרה וחיכה לעדכונים מהכוח של איתן. בשלב מסוים הקַשר שהלך עם הכוח של איתן חזר לדווח, אלא שאז הוא נעלם שוב, ונוצר מצב שבו לאורך 20 דקות לא היה כל קשר בין הכוחות בחוץ לצוות שנכנס למנהרה. 


מה עבר לך בראש בדקות המותחות האלה? 

"מפקד תמיד שואף לראות בעיניים שלו את הכוחות שהוא שולח. לשלוח כוח שנמצא רחוק ואין לך אפשרות טכנית להיות איתו בקשר, זה דבר שגורם לפרפרים בבטן. ברור שבראש אתה מדמיין את המקרה הכי חמור". 

אין מי שלא מפחד

הפחד מהגרוע מכול הוביל להחלטה לשלוח פנימה צוות נוסף, הפעם בפיקודו של אלפסי עצמו. "כשאתה נכנס למנהרה כזאת, אתה מאבד תחושה של זמן ומרחק. זה משהו שידעתי באופן תיאורטי, אבל רק כשנכנסתי פנימה למדתי עד כמה זה אמיתי. הייתי בטוח שהיינו בפנים דקה או שתיים כשלאחר האירוע התברר לי שהיינו שם עשר דקות או יותר. חשבתי שהלכנו רק בערך 100מטר, והתברר שהלכנו מרחק הרבה–הרבה יותר גדול". 

יש פחד בכניסה למנהרה? 

"ברור שיש. מי שיגיד שלא פחד הוא שקרן או לא בריא בנפשו. כשאתה נכנס למנהרה חשוכה מול היתקלות שהיא כמעט ודאית כי מחכים לך, אין מי שלא פוחד. לוחם טוב בעיניי הוא מי שלא מתכחש לפחד אלא הופך את הפחד והחשש לחדות במשימה". 
 


הכוח של אלפסי יצא לדרך עם הרבה חששות, ועם בעיה אחת גדולה — החשש מירי דו–צדדי. בניגוד לכוח של איתן שידע שהוא יכול לירות בכל מי שלפניו, הכוח של אלפסי ידע שלפניו יש צוות נוסף שהימצאותו לא מאפשרת לפתוח באש. "נכנסנו למנהרה, האוויר מחניק, יש חושך מוחלט, התאורה היחידה היא של הפנסים שלנו, ואנחנו הולכים במטרה להחזיר את החבר'ה". 

חלפו לא מעט דקות עד שהכוח של אלפסי חבר לכוח של איתן פונד. בשטח הציג פונד את מה שנמצא במנהרה, ואחרי התייעצות קצרה שני הכוחות חזרו אחורה. "ירדנו למטה כדי למצוא את הדר וכולנו רצינו לרוץ קדימה. למרות זאת, מסיבות מסוימות הבנו שאין ברירה אלא להתקפל לאחור". 

תחושת החמצה? 

"אין ספק, במיוחד מכיוון שגם שלושה ימים אחר כך לא מצאנו את הדר. באותו רגע הבנו שזה הדבר הנכון לעשות, אבל ברור שהתחושה הייתה קשה". 

היה משהו שיכולת לעשות אחרת? 

"זה מסוג השאלות שמי שיוצא מקרב כזה ישבור עליו את הראש לכל החיים. האם עוד מטר לכאן או לשם היה משנה משהו. ובכל זאת, אני יודע שבאותו רגע עשינו את הדבר שמבצעית היה הכי נכון. באותו רגע לא היו לי חרטות, וגם היום אין, אבל אני לא יכול לומר לך שהמחשבות האלה לא מלוות אותי עד היום". 

מה לקחת איתך מהאירוע? 

"הרבה עוצמות לגבי מה זה חייל ישראלי, מה זו אחווה של חיילים ישראלים. כשאתה רואה את הרֵעות הלכה למעשה זה מאוד עוצמתי. אני לוקח מהמבצע תחושות של כמה צריך להיות מוכן ועד כמה צריך להכשיר את החבר'ה למצבי קיצון ושמחר יכולה להיות מלחמה. בעיניי ראיתי שזו לא סיסמה. זה גם מה שאני הולך להנחיל לטירונים שאקבל עוד מעט, כדי שביום קרב, אםיבוא, הם ימשיכו את מורשת גדס"ר גבעתי". 

אתה עוקב אחרי הניסיונות להחזיר את גופתו של הדר? 

"אני לא יכול ולא רוצה לדבר על זה. אני חייל, קצין, מ"פ. אני את המשימה שלי אבצע, יש אנשים שזו המשימה שלהם". 

הדר היה חבר

לצד אסון הנגמ"ש בשג'עיה, אירוע חטיפת גופתו של גולדין היה אחד האירועים הכי בולטים שנשארו בתודעה הציבורית לאחר צוק איתן. דווקא בגלל זה חשוב לסרן אלפסי להפנות את הזרקור למבט רחב יותר על האירועים. "כולנו קיבלנו צל"ש, ואני מבין למה, אבל גם לא מבין. הרי עשיתי את מה שחינכו אותי בסיירת ומה שאני אחנך את חיילי לעשות". 

אלפסי עצמו לא היה ביחידה בתחילת המבצע, ורק אחרי כמה ימים של לחצים קיבל את האישור לעזוב את הקורס במכללה לפיקוד ולרדת דרומה. "מבצע 'שובו אחים' תפס אותי כשאני מארח קצינים מארצות הברית בישראל, במסגרת חילופי קצינים עם 'ווסט פוינט'. אחרי שהם חזרו לארצות הברית חזרנו למכללה לפיקוד. באזעקה הראשונה בתל אביב הייתי אצל חבר. למדנולמבחן באוניברסיטה כשלפתע נשמעה האזעקה. מיד התקשרתי ליחידה לדאוג שישבצו אותי לפעילות. חזרתי לדירה שלי לסדר את הציוד, כשאיפשהו בראש עוד נשארה המחשבה שיש מבחן בכלכלה. הבנו שלמבחן כבר לא נצליח ללמוד ופשוט חיכינו לשיחה המיוחלת שהגיעה ביום חמישי — טוסו ליחידות". 

אתה שומע היום מדי פעם את הדיונים על נוהל חניבעל. לאן זה לוקח אותך? 

"בשבילי מבצע צוק איתן הוא חמישים יום. האירוע של החטיפה ונוהל החניבעל הוא בסך הכול שלושה ימים מתוך זה. אני מבין את האנשים שמתמקדים באירוע, אבל חשוב לציין שלצד האירוע הזה היו לנו המון–המון הצלחות. גם בתוך האירוע של החניבעל, היחידה לא עצרה לרגע, המשיכה ותקפה ועשתה הכול על מנת להחזיר את הדר. אנשים סיכנו את החיים שלהם, נטרלומנהרות ואני מסתכל על זה כמכלול". 

ואחרי כל זה, בסופה של השיחה גם אלפסי יודע שמדובר ביותר מאשר שלושה ימים: "זה היה אירוע מאוד משמעותי עבורי. עיצב לי את החיים. בסופו של דבר הדר היה חייל שלי וחבר קרוב". 

מורשתו של הדר גולדין ממשיכה ללוות את אלפסי כל יום. "ממש לפני שבוע הייתי בקבוצת הכנה לצבא שהעברתי לתיכוניסטים. במצגת שהכנתי יש הרבה ממה שלמדתי מהדר. ציטטתי להם שם משפט שלו שמלווה אותי הרבה — שאתה יכול לבחור להתעסק בעצמך או להתעסק בדברים הגדולים באמת. זה היה הדר. אדם מבריק שכבר בגיל הצעיר שבו הוא היה ידע איך להשתמש במעט מילים כדי להביע הרבה ערכים".  

מקור הכתבה



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה