"גבורה זה להחליט החלטות שהן מעל המצופה ברגעים הקשים ביותר"

מיכל איטקין
ענאן קדור

ענאן קדור


בימים בהם לא רואים את סופו של גל הטרור, המחשבות על ענאן ז"ל אינן נותנות למשפחתו מנוח סיפורו של הרס"ר שנרצח בפיגוע הכפול בבית ליד, בעודו מגן בגופו על חייליו הפצועים



"אל תתקרבו לפצועים, יש סכנה שמטען שני יתפוצץ על כוחות ההצלה", הורה נגד המשמעת בבא"ח (בסיס האימון החטיבתי) הצנחנים, רס"ר ענאן קדור ז"ל, לחייליו והסביר כיצד עליהם לנהוג אם ייקלעו לפיגוע. שבועיים לאחר אותו תדריך, ב־22 בינואר 1995, התרחש הפיגוע הכפול בצומת בית ליד, בו נרצחו 22 אנשים. בין הנרצחים היה קדור. למרות הוראותיו, לאחר הפיצוץ הראשון הוא הגיע אל הפצועים כדי להגיש עזרה ונהרג בפיצוץ השני בעודו מגן בגופו על חייליו הפצועים. על כך קיבל צל"ש אלוף ממפקד פיקוד המרכז, האלוף משה קפלינסקי. "יש אנשים שהיו בורחים באותו רגע, ענאן חש לעזור לחייל. קדושת החיים הייתה ערך עליון עבורו, הוא לא יכול היה לעמוד מנגד כשחייל שלו זועק לעזרה", מספר אביו, נזי קדור. "גבורה זה לעמוד ברגעים הקשים ביותר ולהחליט החלטות קשות שהן מעל המצופה, וענאן עשה את זה".

ענאן ז"ל ישב בשק"מית בצומת בית ליד, שתה תה עם חייליו והמתין לאוטובוס שייקח אותו לבא"ח, כשמחבל מתאבד לבוש מדי צה"ל הגיע למקום. המחבל, שעטה על גופו מטען כבד של חומר נפץ, צעק לחיילים ששהו במקום שהוא חולה וביקש שיעזרו לו. "ברגע שהחיילים התקרבו אליו, המחבל התפוצץ. ענאן ביקש שלא יתקרבו, אלא יאספו תחבושות אישיות כדי לטפל בפצועים. הוא הורה להזעיק עזרה וניגש לטפל בחייל פצוע", מספר נזי קדור. ארבע דקות לאחר מכן, אירע פיצוץ נוסף על ידי מחבל מתאבד שני וענאן נפל, כשהוא מציל בגופו חיי פצועים מהפיצוץ הקודם". קדור האב מספר שהמעשה לא הפתיע אותו. "הוא הגיש את חייו על מגש של כסף כדי להציל חיי אחרים. לפני כשנתיים דפק על דלת ביתי בחור ואמר, 'שלום, אתה לא מכיר אותי אבל אני רוצה לספר לך משהו וללכת'", הוא נזכר. "הוא סיפר לי שהיה חייל של ענאן ובאחד מהמסדרים בחורף הוא זז בגלל הקור. כשענאן בא לשאול למה זז, הוא ראה שאותו חייל לבוש בחולצה אחת, פשט את הסוודר שלו והלביש את החייל בו".

הזמן לא עושה את שלו

אף על פי שעברו למעלה מעשרים שנים מאז הפיגוע, נזי מספר על היום ההוא בפרטי פרטים. "הזמן לא עושה את שלו, הזמן רק מחמיר ומחריף את הכאב", הוא מספר. את הרגע בו גילה על גורל בנו, הוא לא ישכח. "באותו יום הייתה לי פגישה בחיפה. נכנסתי לאוטו, הדלקתי את הרדיו ושמעתי את נשיא המדינה מגנה את הפיגוע בבית ליד. הבנתי שענאן נמצא שם והגעתי מהר הביתה. התחלתי להתקשר לכל מי שאני מכיר, לברר מה עלה בגורל הבן הבכור שלי ואף אחד לא ענה לי", הוא נזכר. "אנשי המועצה היו צריכים לבוא ולהודיע לי, אבל אף אחד לא העז. הם לא היו מסוגלים לעמוד מולי ולהגיד שהבן שלי נפל. הרגשתי כמו בתוך חלום בלהות".

הסיוט אליו נקלעו בני המשפחה הותיר בהם שבר שעדיין לא התאחה. "פתאום אתה הופך להיות נכה לכל החיים. לאבד את הבן הבכור שלך, זה שגידלת, זה כמו לאבד חלק מהגוף או הנשמה. ברגע אחד הוא איננו, מותיר אותך מצולק נפשית לכל החיים", אומר האב. כשנשאל על אופיו של ענאן, הוא מתאר נער מצחיק, שאהב מאוד את שלמה ארצי. "אף פעם לא הרגשת שהוא עייף, בכל דבר שהיית עושה הוא מיד עמד לידך, בא לעזור ונתן כתף", מספר האב. אבל יותר מהעזרה והנתינה, מה שאפיין את ענאן זו הזיקה לצנחנים. "הוא היה צנחן במלוא מובן המילה. לא היה צריך לשכנע אותו לחתום קבע", הוא מספר. "באחד הקורסים שעבר הוא הוכרז כמצטיין הקורס ותמונתו פורסמה בשער עיתון 'מעריב'". את אותה התמונה גזר ושמר בעל הקיוסק בצומת, שהכיר את ענאן. "תמונתו של ענאן הייתה תלויה בקיוסק בבית ליד. הוא נפל למרגלותיה". 

מוביל, מכוון וגם ענן בשמים

במותו הותיר אחריו ענאן קדור זוג הורים, שלושה אחים וארוסה. הוא עמד להתחתן ולעבור לבית חדש. "הרצף היה אמור לרצף את הבית ביום ראשון, ביום בו נפל ענאן", מספר אביו. "בחול נותרו עקבות רגליו של ענאן, שעבד שם. לאחר מותו לא יכולנו להיכנס לבית יותר, החלטנו למכור אותו. רצינו לראות בבית את העתיד של ענאן ופתאום הבית דומם". הבית הושאר מאחור, אך לא הזיכרונות. כאשר לאחותו של ענאן נולד בן בכור, היא קראה לו ענאן. "ענאן זה מוביל ומכוון וגם ענן בשמים", מסביר נזי קדור את בחירת השם. "זה מה שבני עשה – הוביל. לפני שהתגייס קראו לו מלך הכיתה, תמיד כשלאחד החברים הייתה בעיה, היו הולכים לענאן כי הוא היה זה שפותר הכול".

נזי קדור מתעקש לעשות את השיחה בחדרו של ענאן. בחדר תלויים הצל"ש שענאן קיבל, זימון לקורס קצינים אליו היה מיועד לצאת, תמונות ומכתבים מאנשים שביקרו במקום. מדובר בחדר הנצחה לנופל, אך הוא חי מתמיד. "לקחתי על עצמי את ההנצחה כמפעל חיים. חשוב לי שיזכרו את הנתינה שלו ואת המעשים הטובים. להושיט יד לעזרה לאחר ולהפיץ את אהבתו לזולת. אין דרך אחרת להנציח אותו, הוא תמיד רצה לתת וזה מה שחשוב לי לזכור". נזי ניגש אל כתב הצל"ש התלוי ומקריא: "על חירוף הנפש, מימוש ערך הרעות תוך סיכון עצמי, אומץ לב, גילוי תושייה והיותו מופת לדוגמה, מוענק לרס"ר ענאן קדור זיכרונו לברכה, אות ציון לשבח מטעם אלוף פיקוד המרכז, משה קפלינסקי". בטקס קבלת הצל"ש, בינואר 2003, עלה האב לבמה. "הייתי גאה, הוא קיבל את הכבוד הראוי לו. זו הדרך שלי להגיד לו תודה על הגבורה והאומץ, על שהקריב את חייו למען אחרים".

גל חוזר

בימים בהם בכל יום מדווחים על עוד פיגוע ולא רואים את סוף גל הטרור, מחשבות ההורים קדור על בנם שנפל מתגברות ולא נותנות מנוח. "קשה לנו לצאת מזה, כל פיגוע שאנחנו שומעים מזכיר את ענאן. מספר קדור. "עכשיו, כשהפיגועים סובבים אותנו, אנחנו ממוקדים בחדשות ובאירועים המזוויעים שמתרחשים לאחרונה. כל פעם עוד משפחה מצטרפת למעגל השכול, עוברת את מדורי הגיהינום וחווה את הכאב הנורא שאנחנו עברנו". בהנצחת הבן, אביו לא מדבר רק על הפיגוע בו נרצח בנו, אלא על נושא הטרור בישראל בכלל. באנדרטה שהוקמה יחד עם שאר משפחות הנופלים, נמצא אולם בו מוצגים סרטים על נפגעי הטרור לאורך השנים. "באנדרטה יש סולם שעולה לשמים עם 22 דמויות העולות לגן עדן, אלו 22 הנופלים".

נזי קדור מדגיש שחשוב לו לחזק את הקשר בין העדה הדרוזית לעם היהודי. "דמים בדמים התערבבו בין שני עמינו, שיחד נלחמים על בנייתה וביטחונה של המדינה הזו. בכל יישוב דרוזי בארץ יש קבר או אנדרטה לבנים הדרוזים שחירפו נפשם על הגנת ישראל. ביטחון המדינה היה בראש מעיינו של ענאן", אומר נזי קדור. "בחיינו חובתנו התמידית להנציח את זכר הנופלים, כי בדמם נכרתה ברית הדמים בין שני עמינו". הזיכרון וההנצחה הם שמחזיקים ומחזקים את נזי קדור ומשפחתו. "אי־אפשר ללכת נגד הטבע, אבל הזיכרון נצור בתוך לבנו. אין יותר צחוק שיוצא מתוך הלב ומקורו בשמחה אמיתית, תמיד ענאן חסר ותמיד אנחנו מזכירים אותו", הוא מסכם. "זה התואר שלנו ואיתו נצטרך לחיות, משפחה שכולה".

כל סיפורי המעוטרים של "צומת גיבור" מתפרסמים גם באינטרנט: www.gvura.org



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה