"יותר מספק אותי להיות בשטח ולטפל בחיילים. אני מרגיע אותם מהרגע שהם מגיעים אליי"

מיכל איטקין אתר הגבורה, במחנה 11 בפברואר 2016
יהודה דוד 2016

יהודה דוד 2016


במלחמת לבנון השנייה ד"ר יהודה דוד נכנס עם גדוד של חטיבת הנח"ל ללבנון וטיפל בפצועים בשטח במבצע "צוק איתן" ביקש להיכנס עם בנו לעזה, אך נשאר מעבר לגדר על פעילותיו והצלת חיים קיבל צל"ש אלוף



רופא סחב על גבו את אחד מהלוחמים שנפצעו. כמעט עשור עבר מאז מלחמת לבנון השנייה, ורב־סרן (מיל') ד"ר יהודה דוד לא שוכח את אותו לוחם. "זה היה לקראת סוף המלחמה, החייל גם נפצע וגם סבל מהלם קרב. ההנחיות הרפואיות מאוד ברורות במצב כזה. אסור להשאיר פצועים בצד, זו טראומה מלחמתית", מסביר דוד, ששימש רופא מספר שתיים, רופא החייאה, בגדוד "גרניט" של חטיבת הנח"ל. הוא סחב את הפצוע לבדו עד שהגיע סמוך לשטח ישראל. "לא היו כמעט מים. לקחתי את ההחלטה לפנותו, כי אם אני אבקש מכמה חיילים לפתוח את האלונקה, הם יתייבשו. גם הפצוע יתייבש, מדובר בחמישה חיילים מיובשים ויהיה מאוד קשה להתמודד עם זה", הוא מסביר. על פעילותו במלחמה קיבל צל"ש ממפקד פיקוד המרכז. "בסך הכול עשיתי את העבודה שלי, טיפלתי בפצועים. אמנם היינו בסכנה, אבל לא פחדתי. אני לא אומר את זה בגאווה, אבל לא הרגשתי לחץ בזמן המלחמה. מלחמות, הפצצות וירי לא מונעים ממני לפעול. הבאתי את הבגרות וקור הרוח שלי, וניסיתי להרגיע את החיילים שלקו בחרדה, היו הרבה כאלו".

ד"ר דוד התנדב להמשיך את שירות המילואים שלו לאחר גיל 45, ושימש רופא בחטיבת הצנחנים משנת 1983 ועד תחילת המלחמה. כאשר החלה מלחמת לבנון השנייה הוא שהה בחו"ל, וכשהגיע לארץ החטיבה כבר נלחמה בלבנון. "כמה חודשים לפני המלחמה התגייס רופא אוסטרלי צעיר לגדוד 'גרניט' של הנח"ל ושימש כרופא גדודי. הוא רק התגייס וכבר נאלץ להתמודד עם מלחמה. שאלו אותי אם אני רוצה לעזור, ועניתי שהתפקיד תפור עליי", הוא מתאר. דוד הצטרף לגדוד שלא הכיר את חייליו, אולם נוצר בין הלוחמים חיבור מידי. "האווירה הייתה מצוינת, הם הבינו שיש מי שיכול לטפל בהם בשעת צורך, וכך גם היה", הוא אומר. למלחמה הוא הגיע עם ניסיון עשיר. "לא הייתה לי שום בעיה להיכנס ולספק את הניסיון והמידע שלי לצעירים, הם שמחו מאוד, בעיקר הרופא הצעיר שלא ממש ידע איך להתמודד עם המלחמה שזה עתה נפלה עליו".

קופסת שימורים אחת

עשרה לוחמים ישבו על האדמה וחילקו ביניהם קופסת שימורים אחת. באותה תקופה, במהלך מלחמת לבנון השנייה, הם כבר התרגלו למצב הזה. "לפעמים לא הייתה אספקה של אוכל, מים ותחמושת", הוא מתאר. במהלך המלחמה ועם כמות אמצעים דלה, הוא הצליח לטפל בפצועים רבים והפגין קור רוח תחת אש. "לא היו הרבה כלים, אבל טיפלתי בפצועים עם מה שהיה והצלחתי להסתדר", הוא מסביר. הציוד לבסוף הגיע, מה שהקל משמעותית על פעילות הלוחמים. "בהתחלה המצנחים נפלו בשטח חיזבאללה, אחר כך שלחו עוד משלוח ובגבורה עילאית החיילים הלכו לחפש אותו ומצאו". אחד הקרבות הקשים איתם התמודדו הלוחמים היה הקרב בכפר ע'נדוריה, שהתנהל במסגרת "מבצע שינוי כיוון 11", השלב האחרון במלחמה. התוכנית הייתה לחצות את הליטני ולעקוף את אנשי חיזבאללה מאחור. "כך היינו סוגרים עליהם, המטרה הייתה להחזיר את השבויים. הגענו עד הליטני ואז התחילה הפסקת אש", מספר ד"ר דוד.

במשך כשלושה ימים הם המתינו באחד הכפרים. "ואז היינו צריכים להיכנס לע'נדוריה. היינו מאחורי גדוד 'שחם', ובסביבות שלוש בלילה הם נפלו אל תוך מארב בפאתי ע'נדוריה", הוא מספר. "היו הרבה הרוגים ופצועים, אבל לא יכולנו להיכנס כי אז גם אנחנו היינו נקלעים למארב. קיבלתי את הזרם הראשוני של הפצועים וביקשתי מהרופא הגדודי שיישאר מאחור, ויחד עם רופא וחוג"ד (חובש גדודי), הם פתחו תאג"ד (תחנת איסוף גדודי) בחלק האחורי של הגדוד, ושם טיפלו בלוחמים". מפקד הגדוד דאז, אל"ם (מיל') רן כהנא, החליט לעקוף את המארב. "במשך תשע שעות רצנו בין הבתים, עד שהגענו למארב וחילצנו אותם".

השגחה מלמעלה

בגדוד ד"ר דוד טיפל בהלומי קרב רבים, אולם לא היה אף הרוג. הלוחמים המשיכו להתקדם עד שהוחלט על הפסקת אש ואחריה שבו לארץ. לדבריו, כל חייל ומפקד שנלחם שם ראוי לקבל צל"ש. "הם גיבורים. עברו בית בית, בלי להסס. הם נכנסו לקרב עם סכנה מוחשית לחייהם, ויצאו ממנו כמו גדולים. אני מילאתי את תפקידי. אתה בפנים, התכוננת, כל החיים אתה לומד את זה. ברגע האמת אתה עושה את מה שצריך לעשות", הוא אומר. "אני לא יודע אם הייתי באותה סכנה כמוהם, אני חושב שיש לי השגחה מלמעלה. ברגע שאתה משוכנע שיש לך השגחה פרטית, הכול קל".

ד"ר דוד עלה לארץ לבדו בגיל 24, צעיר דתי שלמד רפואה בפריז. היום הוא מנהל את יחידת כירורגיית כף היד בבית־החולים קפלן. "במסגרת התפקיד אני מטפל בפצועים וזה כולל הרבה טראומה, אבל הכול זמין לי. יש לי חדר ניתוח, יש לי עוזרים, זה לא השטח", הוא מסביר. "בשטח יש פציעה מדממת, אתה עושה דברים בסיסיים כדי לעצור את הדימום. אתה מציל חיים, נותן מענה ראשוני ומפנה פצוע, לא מנתח אותו בשטח. יותר מספק אותי להיות בשטח ולטפל בחיילים. אני מרגיע אותם מהרגע שהם מגיעים אליי". ההשתתפות בלחימה, מבחינתו, היא מעין מסורת. "סבא שלי השתתף במלחמת העולם הראשונה. הוא נפצע ולא ראה את הבית במשך חמש שנים. יש לי קרובי משפחה שלחמו במלחמת העולם השנייה ובמלחמות ישראל", הוא אומר. בתו תתגייס גם היא בקרוב, ועד לא מזמן גם בנו שירת בצבא. "עכשיו הוא בטיול המסורתי לדרום אמריקה", הוא צוחק. "כששירת, הוא עשה את זה בגבורה אמיתית".

אוניברסיטה של החיים

הבן, עדן, הלך בעקבות אביו, ושירת גם הוא בנח"ל, בגדוד "שחם". "עברתי לגדוד 'שחם'. במבצע 'עמוד ענן', כשעדן היה כבר בפנים, הייתי הרופא מספר שתיים של הגדוד". לפני המבצע התגלתה מחלת הסרטן אצל ד"ר דוד. הוא החל לקבל טיפול כימותרפי, ובחר להתגייס למרות הכול. "עשיתי את זה כדי לארגן את הרפואה בחטיבה, יחד עם המח"ט", הוא מסביר. הוא עבר טיפול שכלל נסיעה לשלושה חודשים לבוסטון והשתלת מח עצם, וכאשר החל מבצע "צוק איתן", הוא כבר היה בהחלמה. "לפני 'צוק איתן' היינו בכמה תרגילים ביחד, וכשהחל המבצע זה היה קשה מנשוא. אתה רואה את היקר לך במלחמה, וזה פחד אלוהים", הוא אומר. במהלך השיחה הוא שולף סיגריה ומעשן. "זה מה שנשאר לי מ'צוק איתן', סיגריה. לא עישנתי עד אז".

ד"ר דוד רצה להיכנס עם הכוחות, אך הבקשה לא אושרה, והוסכם שיהיה בעוטף עזה, שם יקבל פצועים. "זה אחד הדברים שאני הכי מצטער עליהם, אבל לא יכולתי מבחינה פיזית, זה היה ברור. רציתי להיות הכי קרוב לבן שלי, כי ידעתי שאוכל לטפל בו אם יהיה צורך. עדן היה בפנים כל החודש ומאוד דאגתי". במהלך השיחה, דוד מרבה לשבח את כל החיילים המשרתים בתפקידים קרביים. "אני רואה את ההצלחה של החייליים האלה לאחר מכן בחיים האזרחיים, הם יותר בנויים להתרחשויות והתמודדויות. זו האוניברסיטה הכי טובה לחיים. זה די בנאלי, אבל אני לא רואה את זה על דור אחד או שניים. אני בשירות מילואים משנת 1983, זה הרבה שנים", הוא מדגיש. "אני באמת מודה למדינת ישראל על כך שחוויתי את כל מה שחוויתי עם הצבא, גם את הדברים הקשים, המלחמות והפצועים. ברגעים האלו אתה רואה את החומר האנושי המדהים שנקרא חיילי צה"ל".

 



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה