הזינוק של מתן

יניב אעידן אתר הגבורה, עמק ניוז 30 באפריל 2016
מתן שמיר

מתן שמיר


סיפורו של מתן שמיר אשר מסתיים בימים אלה בקבלת צל"ש



סמל מתן שמיר מעפולה העדיף שנות רבות מחוץ לכיתה, עד לנקודת המפנה בפנימית נירים. במסגרת מהפך הוא החליט להוציא לאור את "האני האמיתי שלו", ומשם הוא כבר עלה על המסלול הנכון, שכלל סיום לימודים עם תעודת בגרות מלאה, וגיוס כלוחם לחטיבת גבעתי. לפני כארבעה חודשים הוא נדקר בפניו על ידי מפגע פלסטיני, לאחר שפעל בנחישות מרשימה בנטרול מחבל נוסף שתקף את מפקדו. בזמן שהוא מחלים ומתכונן לצאת לקורס מ"כים הוא אומר בצניעות: "עשיתי מה שהייתי צריך לעשות, אני לא גיבור". צילום דובר צה"ל

הסיפור מעורר ההשראה של סמל מתן שמיר, צעיר בן 21 מעפולה, יכול להוות מודל עבור צעירים שחווים משברים וקשיים ומתקשים להאמין כי יש דרך להתגבר עליהם.
סמל שמיר, 21, מעפולה חדל מלפקוד את בית ספרו כבר מגיל מכיתה ז'. את שנות הלימוד בחטיבה הוא העדיף "לבלות" מחוץ לכותלי בית ספר, מה שהוביל להידרדרות בלתי נמנעת ותיוגו כנער בסיכון. בהגיעו לגיל 15 הוא כבר עבר לפנימיית "נירים", פנימייה לנוער בסיכון, שם, עבר שינוי של 180 מעלות.

• "גדלתי כילד שאף פעם לא הציבו לו גבולות"

"הפנימייה היא מקום לא רגיל", אומר מתן, "היא מוגדרת כפנימייה לנוער בסיכון, ועוברים שם תהליך ארוך שמתאפיין בעיקר בהצבת גבולות ובמשמעת, סוג של פנימייה צבאית. לא משנה מה תעשה, שם לא יוותרו עלייך. בשנה הראשונה בפנימייה היה לי מאוד קשה עם הגבולות ועם המשמעת שהייתי צריך לעבוד בהם. גדלתי כילד שאף פעם לא הציבו לו גבולות. הגעתי למקום כל כך צפוף שבו לא היה לי זמן לעשות את מה שאני רוצה, ובתוך כל זה היה לי מקום לגלות מי אני באמת, לא מי שאני מנסה להציג כלפי חוץ.


את הפנימייה הוא כבר סיים עם תעודת בגרות מלאה. בשלב הבא, כמו במסלול של כל צעיר ישראלי "מורעל", הוא סימן לעצמו יעד לשירותו הצבאי: גיוס לחטיבת גבעתי.



למדתי מי אני, בלי הצגות. ככה גיליתי שעד גיל 15 בעצם לא ממש הייתי אני והייתה לי האפשרות להוציא לאור את האני האמיתי שלי. הפנימייה לחלוטין הרימה אותי מעלה, יצאתי משם עם בגרות מלאה.
החברים הכי טובים שלי הם החברים מהפנימייה, ולא החברים מעפולה. נוסף על העובדה שלא היה לי זמן להישאר איתם בקשר, גם באיזשהו שלב מבינים שהאנשים האלה הם חלק מהחיים הקודמים שלך ולא ממי שאתה היום. הם לא עברו איתי את השינוי הזה. לאורך התקופה שבה למדתי בפנימייה חוויתי לא מעט אתגרים ולומדים להתמודד עם הדברים לבד.
בלי קשר לנוער בסיכון או שלא, אני חושב שכל נער צריך לקבל את הכלים שהמקום הזה נותן לך.

 סמל מתן שמיר
סמל מתן שמיר

כשהגיע זמנו להתגייס, הוא הבין כי בשל עברו המורכב, הוא עלול להישלח לבסיס "חוות השומר" וחשש שהשהייה שם תחזיר אותו אחורה. מתן נאבק ובסופו של דבר התגייס בחודש מרץ  2014 לחטיבת גבעתי.

למה גבעתי?

"תמיד רציתי גבעתי. זאת הייתה יכולה להיות חטיבת חי"ר אחרת, אבל באיזשהו מקום הסדרה "טירונות" השפיעה עליי. אחד החניכים באחת השכבות מעליי בפנימייה, שכאשר אני עוד למדתי הוא כבר היה בצבא, הגיע פעם אחת לבקר על מדים, עם כומתת גבעתי, ומאוד התרשמתי ממנו. אין מה לעשות, זאת חטיבה עם אנשים חמים ומדהימים שהופכים אותה למה שהיא".
סמל שמיר עבר את כל המסלולים הנדרשים בחטיבה בהצלחה והחל לשרת כלוחם בפלוגת החו"ד של גדוד רותם.

• "כבר ראיתי איך המחבל נועץ סכין במפקד שלי"

ב-27 לחודש חודש דצמבר אשתקד, בעת שהיה בסיור בחווארה שבשומרון, זיהה מפקדו של מתן שני פלסטינים חשודים מתקרבים אליהם. בעודם בודקים אותם, שלפו החשודים סכינים.
את היום הזה לא יישכח כנראה מתן לעולם, "בדיוק היינו בסיור בכפר. עשינו עצירה על כביש 60, כביש שעובר בתוך הכפר ופעמים רבות יש בו חיכוך של מתיישבים ופלסטינים", הוא משחזר, "לכן, יש צורך להראות נוכחות של צבא. המפקד שלי ואני יצאנו מהרכב, כשבפנים נשארו הנהג ולוחם נוסף. כשיצאנו היו לידינו שני גברים פלסטיניים, שתחילה לא הייתה סיבה לחשוד בהם.

מתן בפעילות מבצעית
מתן בפעילות מבצעית

בשלב כלשהו המפקד קרא לי ואמר לי שיש שני חשודים שהוא רוצה לבדוק. הסתכלתי למקום עליו הוא הצביע וראיתי שאלה השניים שעברו לידי לפני שתי דקות.
בדיעבד הבנתי שהם הסתכלו עלינו ובחנו אותנו כדי לדעת מהו הרגע הנכון לתקוף. הפעלנו נוהל מעצר חשוד, ואחד מהם הוציא את החפצים שהיו לו בכיסים, כאשר השני לא זז. המפקד שלי שאל אותו מה יש לו ביד, אבל הוא לא ענה. הוא התקרב אליו מאוד, והחשוד פשוט קפא במקום. בתוך שבריר שנייה, שניהם שלפו סכינים. הסתבר שמי מהם שכבר רוקן את הכיסים, החזיק את הסכין מאחורי גבו, בתוך המכנסיים.
המפקד ניסה לבעוט באחד מהם על מנת לנטרל אותו, ולרוע המזל נפל על הגב. באותו הזמן אני הייתי יחסית רחוק וחיפיתי עליו. בעוד אני מתקדם אליהם, אחד מהם רץ לכיווני והשני רכן מעל המפקד. כבר ראיתי איך הוא נועץ בו את הסכין, ויריתי ממש לפני שהוא עשה את זה. תוך כדי שאני מסיר את האיום מהמפקד, המחבל השני דקר אותי בפנים. העפתי לו את הסכין ביד שמאל, כאשר ביד ימין יריתי ונטרלתי גם אותו.




כל האירוע לקח בסביבות ה-6 שניות, למרות שהתיאור הוא ארוך. התחלתי לשים לב שאני מדמם, אבל עדיין הצלחתי להביא ללוחם השני תחבושת אישית כדי שיחבוש את הרגל של המפקד שנפגעה מרסיס.
לאחר מכן התקשרתי לקצין שלי ודיווחתי על האירוע ועל מצבנו. תוך כדי, התחילו אנשים בכפר להתקהל במקום, כשהמפקד שלי עדיין על הקרקע. הצלחנו להרחיק אותם עד שהגיעו כוחות התגבורת ופינו אותנו לקבלת טיפול רפואי. זה היה למעשה יום ההולדת של דודה שלי, ה-27 בדצמבר. 20 דקות לפני האירוע עוד הספקתי לדבר איתה ולהגיד לה שאני עתיד לצאת בסוף השבוע הביתה, ואז בראשון לצאת לקורס מ"כים".

מאיזה פגיעות סבלת?

"באופן אירוני, המפקד שלי נחשב לפצוע בינוני ואני לפצוע קל. הוא נפצע מרסיס, כנראה ריקושט מהקרקע, וחזר כבר לשירות. אני נדקרתי באזור הפנים שלי. זה היה ממש צמוד לעין, בעומק של חמישה ס"מ. אם הסכין הייתה פוגעת קצת ליד, היא הייתה נכנסת לי לעין. במקום לפגוע בעין, הפגיעה הייתה בעצבים בפנים, מה שהשפיע על הלסת שלי. לא פתחתי את הפה חודשיים בערך, זאת הייתה פגיעה די חמורה. אומנם לא נפגעה לי הראייה, אבל בימים הראשונים אחרי האירוע היא הייתה קצת מטושטשת".

כמה זמן לקח לך להתאושש?

"אני בתקופת החלמה כבר קרוב לשלושה וחצי חודשים, מאז האירוע. אחרי הפציעה הייתי מאושפז במשך ארבעה ימים בבי"ח בלינסון ולאחר מכן חזרתי לבית של דודה שלי לתקופת ההחלמה. בתקופה הזאת עברתי הרבה טיפולים, בעיקר במרכזחם הרפואיים רמב"ם, תל השומר ובלינסון".

מה מצבך היום?

"היום המצב מצוין. תחילה הפציעה הייתה אמורה להוריד לי את הפרופיל הרפואי, אבל נלחמתי כדי שזה לא יקרה. גם כאשר עמדתי בפני גיוס הפרופיל שלי לא היה מיטבי, אז לא היה סיכוי שאחרי המאבק הזה אתן לפציעה לדרדר אותי. לפני הגיוס רצו לשלוח אותי לחוות השומר, לעבור טירונות לנוער מרקע בעייתי, אבל חששתי שזה יחזיר אותי אחורה. דיברתי עם מפקד לשכת הגיוס ובסופו של דבר שכנעתי אותם להקשיב לי, כך שהתגייסתי בסוף ישירות לגבעתי.
הם הצליחו לראות מי אני עכשיו ואת את מה שעשיתי כשהייתי בן 14. אז שאתן לפציעה להרוס את זה? ממש לא".

הסיטואציה הקשה עוד מלווה אותך ביום יום? בלילות?

"מה שקרה, קרה. אני משאיר את זה בעבר ולא נזכר בזה כל הזמן. האמת היא שהאנשים שסביבי הם אלה שמזכירים לי את מה שקרה, לא אני. זה לא שאני מדחיק, פשוט זה לא היה אירוע עד כדי כך הירואי כמו שאנשים מציגים אותי. עשיתי מה שהייתי צריך לעשות, אני לא גיבור".

• במסלול הנכון

בימים הקרובים אמור מתן לחזור לשירות, ובהמשך לצאת לקורס מ"כים, על מנת לשמש דוגמה אישית לחיילים אחרים ולהוכיח הלכה למעשה כי גם נער בסיכון יכול להצליח.

למרות שהוא עדיין לובש את מדי הזית של צה"ל, מתן כבר חושב קדימה ומתכוון לשקול ללמוד לימודי קוליאנריה. בעבר הוא כבר עבד במסעדות נחשבות דוגמת "אורי בורי" בעכו וב"דג דגן" בקיבוץ חפציבה. "גם כשאני יוצא הביתה בסופי שבוע אני מגיע לעבוד שם כמנהל מטבח. זאת סוג של תרפיה, המקום השקט שלי שבו אני יכול להביע את עצמי באמצעות האוכל", אומר מתן לסיכום.

מקור הכתבה



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה