טר"ש אילן סימקה

תעודת הערכה מח"ט
אילן סימקה

אילן סימקה


סימקא (מאוריציו) אילן חברי לנשק ! ידוע לך בודאי שצבא הגנה לישראל לא נמנה עם הצבאות המחלקים שבחים ותודות לחיילים אמיצים שלחמו והמלחמה השאירה אותות בגופם . יחד עם זאת מצאתי לנכון ולחובה להביע הוקרתי בשם המפקדים והחיילים של החטיבה אשר במחיצתם לחמת ונפצעת . די אם נביט בגבולותיה החדשים של המדינה, דבר המעיד על השגיו של צבא הגנה לישראל וחטיבת גולני , על לוחמיה אתה נמנה . מבטיחך שנמשיך לחנך את דור העתיד על מסורת חברות הלוחמים האמיצים אשר אתה נמנה עליהם ואשר בדמם ובגופם קידשו מולדת . בברכת חג שמח . יונה אפרת, אל"מ מפקד חטיבת גולני 25 באפריל 1968



תאור הקרב מפרי עטו של אילן סימקה

תאור אירוע  הקרב צוות 1 המטווח סוללה ג' בגדוד מכמ"ת 334 ( מרגמות כבדות מתניעות)  מסייעת חטיבה מס' 1  גולני  גדוד 51  ביום אחרון של " מלחמת ששת הימים " 10 יוני 1967

   חברי הצוות :

 - מפקד צוות הזחל "מ הנדלר דוד ז"ל .

- סגן מפקד צוות וכוון ( מאוריצ'יו עולה חדש ) לימים אילן  סימקה .

- טוען ויורה פסקל שלמה ז"ל .

- נהג ועוזר סוויסה מוריס .


 - מס' ימים קודם  יצאנו מעמדות המתנה בקיבוץ מחניים ונכנסנו לעמדות ירי בקיבוץ חולתה ירינו אל מוצב" דרדרה " ( אשמורה) נתנו סיוע לכוחות רגליים המסתערים של החטיבה . בקרב זה כאשר נתגלינו  ע"י הסורים , חטפנו אש תופת נגד סוללה ( נ"ס ) ואיבדנו את לוחם מהגדוד בשם  עצמון.

- לכסוי וטשטוש מיקומינו , העתקנו את הסוללה לקיבוץ " יסוד המעלה בו העברנו את הלילה  בהתארגנות ומאוחר בחושך ובאיסור מוחלט להשתמש בכל אמצעי תאורה. בסביבות חצות קבלנו אישור לכתוב כמה מלים למשפחה על גבי גלויה בה תיארתי את מצבי  אחרי הקרב בכמה שורות אשר נכתבו בחושך, יותר בגישוש כתב עיוור בהן נתתי להורי תקווה לניצחון הסופי שבדרך .

- אחרי לחימה ונדידות למניעת גלוי מיקומינו בין מחניים , גונן , חולתה  , יסוד המעלה  התמקמה הסוללה

ב 09 ליוני 1967 במטעי קיבוץ דפנה מול מוצבים הסוריים " תל עזזיאת " ותל פאח"ר " אשר הטילו אימה על  כל הגזרה של קיבוצי גליל העליון ..

- בפקודת התארגנות והכנה  לקרב כיבוש  הרמה נדרשנו  למלא בתחמושת פגזים את כל הזבילים שבזחל"ם משני צידי הדפנות כאשר חל איסור מוחלט על פתיחתם אלא רק בעת פקודת עליה לרמה .

- הירי השוטף היה מוזן וניטען ע"י פגזים מוכנים לירי שאוחסנו חופשי על רצפת הזחל"ם עם חנה"ם ( חומר נפץ הודף מתלקח 6 טבעות ) לטווח של עד 6.00 ק"מ טווח מרבי, ומזה הינו מורידים לפי הצורך לתיקון טווח הירי , ( כל טבעת הקנה לפגז טווח מעוף של אחד ק"מ) .

- בלילה שבין התשיעי ובשחר יום שבת 10 ליוני 1967 לפני קבלת הפקודה לעליה לרמה  נדרשנו לירי אינטנסיבי ללא הפסקה  על המוצבים תל עזזיאת ,סיוע  לכוחות הרגליים של החטיבה המסתערים ( גולני  גדוד 51 )

- לציין שכאשר סוללת המרגמות נכנסת לעמדות ירי היא נעזרת בנתוני אזימות וטווח של המטרה שנמסרים לה על ידי צוות המטווח . צוות המטווח מס' 1 בו השתייכתי נכנס ראשון לעמדה וירינו מספר פגזים בעזרת קצין טיווח אש עד שהתבייתנו למטרה ומסרנו את הנתונים ליתר הקנים והמשכנו לירות . 

- קנה המרגמה שלנו התחמם אך הפקודה הייתה לירי ללא הפסקה  להצלת חיי החיילים המסתערים , בחרנו בהמשך הירי ... עד שרשף שהשתחרר בתחתית הקנה גרם להתלקחות והתפוצצות של כל תכולת הפגזים מוכנים לירי שבזחל"מ .

- בזחל "מ צוות 1 הבוער  מצאו את מותם מפקד הצוות הנדלר דוד והטוען ויורה פסקל שלמה  "יהי זכרם ברוך"  כאשר אני הועפתי למרחק של כי עשרה מטרים עטוף בלהבות . פצוע שלא בהכרה פוניתי לת"אגד שדה ולאחר מכן לבית חולים חרום בקרית שמונה במרתף של בית הספר.- מבולבל ועם כאבי תופת על כל הגוף התעוררתי לאחר יומיים בחדר ניתוח של בית החולים בביקור הפצועים על ידי ראש הממשלה דאז לוי אשכול.

- החלטת הצוות להמשך הירי הצילה חיי חיילים של גדוד 51 אשר הסתערו על מוצבים הסורים " תל עזזיאת" דבר המעיד על מספר אבדות קטן יחסית בקרב חיילי הגדוד לעומת אבדות הרבות בקרב חיילי  גדוד 12.

- נתמכתי בעדות העובדות ע"י המג"ד שלנו דאז, ותת אלוף בדימוס כיום מר בר דוד אברהם במפגש  טקס הזיכרון 64 למדינת ישראל  בבית התותחן בזיכרון יעקב . תודה מיוחדת לחבר סוללה שרעבי אבי אשר תיעד את האירוע בצילומים בזמן אמת ואחריו בשעת הקרב , בלעדיהם לא יכולתי לספר את מה שאירע אז  .

- סיפורו  האישי של צוות 1 מכמ"ת 334 לא היה מסופר לולא בקשתו של נכדי תומר סימקה בן 9 להופיע בפני השכבה בבית הספר הדר ברעננה היום 08 מאי 2013 ועל כן תודתי בתקווה שיישאר רק בגדר ספור בעתות  שלום.

 אילן (מאוריצ'יו) סימקה

אילן סימקה



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה