מפגש רעים לזכרם של אמנון וגדעון גלעדי ז"ל – 50 שנה למלחמת ששת הימים ו- 44 שנה למלחמת יום הכיפורים.
|
אמנון וגדעון גלעדי
את אמנון הכרתי היטב, הוא נבחר על ידי כאחד מצוות המובילים של גדוד 79 שהייתה לי הזכות לבחור אותם, בכדי להקים את הגדוד. נסענו יחד לגרמניה בשנת 1964 לקלוט את טנק הפטון (המג"ח), כאשר האמברגו האמריקאי היה בתוקף. וזה סיפור חשוב בפני עצמו. החלק האישי בסיפור זה, שבסיום הקורס הקשה והבעייתי, חזרנו לצרפת בטיול חופשי למפגש בפריז לפני חזרתנו לארץ. מעין מסע חוליות... אני בחרתי לנסוע עם אהוד, גלעד ואמנון. אמנון וגלעד ישבו מאחור כנווטים, אהוד הנהג ואני לידו. זה היה טיול מרתק שבו ניתנה לי ההזדמנות להכיר מקרוב מאד את אמנון המחייך, המשתף פעולה בתכנית הטיול, הלומד את צירי התנועה על המפה מגרמניה לשווייץ ומשם לפריז למפגש המשלחת לקראת החזרה לארץ.
אומר מספר מילים באירוע מיוחד זה.
הייתה לי היכרות מוקדמת עם משפחת גלעדי, ההורים דוד ועדה ז"ל עוד משנות ה-60 כשגרנו אנחנו השריונים באותה שכונה – שכונת "אפרידר" שבאשקלון.
היינו אז חבורה מיוחדת, ציונית, אידיאולוגית שקיום מדינת ישראל היה הדבר החשוב ביותר עבורנו. כך חונכנו וכך חינכנו וכך עשתה משפחת גלעדי.
כדאי לציין כי בשכונה זו גרו שריונאים כמו שמואל גורודיש, אהוד אלעד, אריה טפר, נתקה ניר, יאנוש בן גל, שמאי קפלן, אברהם רותם זיכרונם לברכה, אלה שכבר אינם אתנו שהיה להם חלק גדול במלחמות הקיומיות שהשריון ניצח בהן- מלחמת ששת הימים ומלחמת יוה"כ ומשפחת גלעדי ביניהם.
ומכאן אני רוצה להקדיש את המפגש הזה לזכרם של אמנון וגדעון שהיה לי חלק חשוב בהכרות אתם בתקופות שונות.
את אמנון הכרתי היטב, הוא נבחר על ידי כאחד מצוות המובילים של גדוד 79 שהייתה לי הזכות לבחור אותם, בכדי להקים את הגדוד. נסענו יחד לגרמניה בשנת 1964 לקלוט את טנק הפטון (המג"ח), כאשר האמברגו האמריקאי היה בתוקף. וזה סיפור חשוב בפני עצמו. החלק האישי בסיפור זה, שבסיום הקורס הקשה והבעייתי, חזרנו לצרפת בטיול חופשי למפגש בפריז לפני חזרתנו לארץ. מעין מסע חוליות... אני בחרתי לנסוע עם אהוד, גלעד ואמנון. אמנון וגלעד ישבו מאחור כנווטים, אהוד הנהג ואני לידו. זה היה טיול מרתק שבו ניתנה לי ההזדמנות להכיר מקרוב מאד את אמנון המחייך, המשתף פעולה בתכנית הטיול, הלומד את צירי התנועה על המפה מגרמניה לשווייץ ומשם לפריז למפגש המשלחת לקראת החזרה לארץ.
מכאן אנחנו מגיעים לגדוד 79 שבו אמנון מוכיח שהוא גם קצין מקצועי מצטיין. בחרתי בו להיות בצוות המציג את תכונות טנק הפטון בפני צמרת צה"ל והמבקרים השונים מרמת ראש הממשלה, הרמטכ"ל ואלופי צה"ל. זה היה צוות של קהלני, אדם ויילר ואמנון – צוות לדוגמא. זה היה גם צוות לאיפוס תותחי טנקי הפטון של הגדוד.
-2-
בזמן שרותנו בגדוד 79, הזדמן לי לנסוע עם אמנון השכן, מאשקלון לגדוד. הייתה לנו הזדמנות לשוחח על עניינים הקשורים לשריון ולגדוד. שוב נוכחתי להכיר את אמנון מקרוב כקצין רציני ומקצוען, בעל יושרה שמסוגל לומר למג"ד שלו את מה שטעון שיפור בנושאים המקצועיים והערכיים של הגדוד. גדוד 79 היה חשוב לו מאד מבחינה חברתית, ערכית ומקצועית. ולי זה תרם רבות. מגדוד 79 אמנון עובר לבי"ס לשריון כמפקד מגמת מג"ח.
במלחמת ששת הימים, פלוגתו של אמנון צורפה לכח "גרנית" באוגדת הפלדה 84 של האלוף ישראל טל, אוגדת המחץ של מלחמת ששת הימים.
ב-5 ביוני, פרץ אמנון בראש פלוגתו אל סיני. פלוגתו היוותה את הכח הראשון שחצה את הגבול. הכח עלה מתחומי הארטילריה של האויב במבואות הדרומיים של רפיח- ואמנון שהיה בראש טור הפורצים, נתקל ראשון באויב ונפל. זה היה ביום הראשון לקרבות של מלחמת ששת הימים, לפני 50 שנה, ב-5.6.67. ספרו עליו כי הוא הצטיין בשילוב מופלא של משמעת מושלמת ורוח טובה. הייתה לו משמעת עצמית שהשפיעה על כל פיקודיו ולצד זה הייתה לו רוח חברית. תמיד היה מרוצה, מעולם לא התאונן. תמיד ראיתיו כשעל פניו חיוך נעים. שמעתי גם כי המילים האחרונות ששמעו ממנו באלחוט כשראו בדואים על אם הדרך היו "אל תירו באזרחים אין אנו נלחמים בהם". זו הייתה רמת הערכיות שלו כמפקד קרבי שראויה לציון. כפי שמצופה ממנו, נתן דוגמא אישית, הוביל את הפריצה כמ"פ וכך נפל.
עבורי זו הייתה אבדה קשה של חבר, קצין למופת, שכן טוב שהערכתי ואהבתי מאד.
-3-
על גדעון, אחיו של אמנון:
את גדעון הכרתי בתקופת מלחמת ההתשה כאשר הייתי מח"ט 7. היה חשוב לי להכירו בעקבות החלטתו להמשיך את דרכו של אחיו אמנון. גדעון הרשים אותי, בנחישותו כשהיה כבר איש משפחה,לעזוב את החיים האזרחיים, לעשות מעשה ולהפוך מצנחן לשריונר כדי להנציח את אחיו.
במלחמת יוה"כ כמ"פ בגדוד 407 של עובד מעוז, שבחטיבה 600, השתתף בקרבות הבלימה שהיו קשים ביותר וחטיבה 600 נשאה בעול הכבד של קרבות אלה, בפיקוד המח"ט טוביה רביב. לקראת קרב הצליחה, עבר גדוד 407 בפיקודו של שעיה בייטל לחטיבה 14 בפיקודו של אמנון רשף. בליל ה-15- 16 לאוקטובר 73, קרב הצליחה, שהיה אמור להסתיים עם יצירת ראש הגשר למעבר כוחות צה"ל לגדה המערבית – באותו לילה. קרב זה נקלע לקרב הגדול והמסובך והאכזרי ביותר שידע צה"ל מעודו ועד היום הזה.
חטיבה 14 נכנסה לקרב בלתי צפוי בנתוני אויב קשים מול ארמיה 2 ועל זה נכתב רבות. חטיבה 14 ממפקדה ועל כל פקודיה נלחמה בעוז ובנחישות בלתי רגילים, ספגה אבדות כבדות ביותר ואיבדה כמעט מחצית מלוחמיה והטנקים שלה.
למרות אבדותיה הקשות בקרב הלילה, הישגיה של החטיבה בליל ה- 15-16, תוך כדי קרבות עקובים מדם, אפשרו לבצע את השלב הראשון של ראש הגשר, בצליחת הצנחנים 247 של דני מט וחלק מחטיבה 421 של חיים ארז. זה היה גם השלב הראשון במבצע "אבירי לב". לגדעון, מפקד הפלוגה מגדוד 407 היה חלק חשוב בקרב זה שבו רותקה הארמיה 2 המצרית, וכתוצאה מכך חדלה כמעט מלהתקיים.
וכאן אני רוצה להביא את סיפור עיטור הגבורה של גדעון בקרב זה, למרות שהוא מוכר, חשוב לשמוע אותו במעמד זה. הייתי שותף לצוות הענקת העיטורים, הכרתי קרב זה באופן אישי בתוקף תפקידי במלחמה זו.
אני קורא מתוך הדברים שנכתבו על מתן עיטור הגבורה לגדעון גלעדי ועל חלקו בקרב כפי שצוין בקצרה לעיל:
-4-
"בליל 15 באוקטובר 1973, במסגרת המשימה לפריצת הציר לתנועת כוחותינו אל מעבר לתעלה, הוביל סרן גדעון גלעדי ז"ל את פלוגתו לפתיחת ציר "טרטור" ממערב. באזור צומת "טרטור לכסיקון" נתקלה הפלוגה במארב מצרי. במהלך הקרב נפגע הטנק שממנו לחם סרן גדעון גלעדי ז"ל והוא עבר לפקד מטנק אחר. הכוח המשיך במילוי משימתו ותקף את הצומת פעמים מספר. למרות הפגיעות הרבות שחזר וספג עד שנותרו בו רק 2 טנקים תקינים. בטנקים אלה פרץ לבסוף סרן גלעדי ז"ל בציר "טרטור" מזרחה ופינה את הדרך לכוחות הצנחנים שנעו אחריו. במהלך הקרב נפגעו גם טנקים אלה וסרן גדעון ז"ל נהרג בעת ביצוע המשימה. במעשיו אלה גילה דבקות במשימה, כושר מנהיגות למופת, אומץ לב וגבורה עילאית. על מעשה זה הוענק לו עיטור הגבורה לפי חוק העיטורים בצבא ההגנה לישראל" – סוף ציטוט.
מפקדי הפלוגות, האחים אמנון וגדעון גלעדי ז"ל שהיו בנים למשפחה ציונית, חונכו ברוח זו של הקרבה ואהבת המולדת. עבורם היה ניצחון במלחמה קיומית – ניצחון ללא תנאי.
כך הם חונכו וכך הם נפלו וזוהי מורשתם לדורות הבאים.
יהי זכרם ברוך!