הקרב על מוצב שייח' עבד אל עזיז

מתוך ויקיפדיה:

מוצב שייח' עבד אל עזיז היה מבוצר היטב, ובו בונקרים החולשים על אזור הקרב, תעלות קשר ושדה מוקשים צפוף בין המוצב לקו הגבול.

גדוד החרמ"ש 106, שכלל 3 פלוגות חיל רגלים, פלוגת טנקים, כח הנדסה ופלוגה מסייעת, יצא משטח הכינוס ביער חולדה, ונע לכוון הקסטל דרך צומת נחשון ורמת רזיאל. הגדוד המשיך בתנועה לכוון מוצבי שייח' עבד אל עזיז, ובשעה 17:00 עלו טנקים של הגדוד לעמדות שולטות והחלו לירות על ביצורי המוצב. כוח שני ובו חיילי החרמ"ש בחיפוי טנקים התחיל בתנועה ליעד דרך מעבר צר שנפרץ בשדה המוקשים, תחת הרעשה ארטילרית של הצבא הירדני מעמדות בכפר אל ג'יב שגבתה קורבנות נוספים.

עם רדת החשיכה עלה אחד הטנקים על מוקש וחסם את הדרך שנפרצה בשדה המוקשים. מספר הנפגעים בכוח התוקף עלה, ומפקד פלוגה ט' סרן אסא יגורי שהובילה את הכח, הורה ללוחמיו לרדת מהזחל"מים ולהתקדם רגלית, תחת אש כבדה, אל היעד. עם הפריצה אל היעד נלחמו חיילי הפלוגה בקרב פנים אל פנים עם לוחמי הלגיון עד לכיבוש המוצב בשעה 19:30. במהלך הקרבות נהרגו סרן אסא יגורי (קיבל את עיטור המופת על תפקודו בקרב) ו-14 חיילים נוספים, ו-42 נפצעו.

חיים רייכמן, שנלחם על המוצב, מספר:

היינו בשטח פתוח והכוח הירדני היה מבוצר על הגבעה למעלה בבונקרים מוקפים גדרות תיל וסביבם שדות מוקשים. הסתערנו חשופים במעלה בלי שמישהו מחפה עלינו. פינינו את המוקשים בידיים ממש, וקפצנו מסלע לסלע כדי לא לעלות על עוד מוקשים. כל זה קורה כשאנחנו תחת אש ירדנית כבדה מאוד, היורדת עלינו מלמעלה. הלחימה על ההר ליוותה אותי לאורך שנים …בתום הקרבות חזרנו לשם באופן ספונטני. איש לא אמר לנו לעשות את זה, ואיש לא יזם באופן רשמי הנצחה. אנחנו, החברים, הקמנו שם אנדרטה, שתלנו חורשה וקראנו לאתר "יד אסא". אז זו הייתה נקודה מבודדת, מוקפת כפרים ערביים. תושביהם חיללו את האנדרטה הזו פעמים רבות, אבל אנחנו לא נואשנו והקמנו אותה מחדש שוב ושוב 

ומסכם:

... כשתיארתי את הקרב בשיח עבדול עזיז ראיתי שאחד הירדנים, מנצור אבו רשיד, שהוא דמות חשובה בירדן גם היום, והיה מהאנשים הכי קרובים למלך חוסיין, מתרגש בצורה בולטת. בסוף ההרצאה הוא ניגש אלי ואמר: 'כל הכבוד. תיארת את הקרב באופן מדויק. אני הייתי הקצין שפיקד על המוצב ההוא כשאתם הסתערתם עליו. 

ומוסיף אביתר בן צדף, שהיה עורך כתב העת הצבאי מערכות:

...במקום ללמוד היסטוריה צבאית, לומדים בצה"ל "ערכי לחימה" וסיפורי מעשיות על גדולת יחידה זו או אחרת. בשיטה זו הפכו קרבות תקלה - כמו תל פחר, גבעת התחמושת, "החווה הסינית", החרמון (של "גולני") - למקורות לחינוך לוחמים ומפקדים בעוד שקרבות מופת - כמו שיח' עבד-אל-עזיז, אום כתף, תל עזזיאת, החרמון (של מילואי הצנחנים) - אינם ידועים כלל. 

על פעולתו של אסא יגוי סיפר לי מורה דרך עופר לוי שנפגש עם קרובת משפחה של אסא מקיבוץ יגור:

כל הרכס הזה, מגבעת הרדאר (היום הר אדר) ועד לנבי סמואל, שחלש על הדרך לירושלים ועל הכניסה אליה מכיוון השפלה, נשא איתו מימי מלחמת העצמאות את סיפור הכישלונות הקשים לכובשו, את זכר הנופלים על טראסות האבן העתיקות של מדרונות ההרים ואת מנוסות הלילה המבעיתות מגדרות העמדות יורקות האש של הלגיון הירדני. הרכס הזה הטיל מורא בלב המסתכלים עליו מרחוק, מעבר לגבול, ומתבוננים במזכרות הכישלון - שיני האבן של מוצב הלגיון הירדני שייח עבד אלעזיז והצריח הגבוה של נבי סמואל. המקום היה חלק מטראומה כתוצאה מכשלונות הכיבוש במלחמת העצמאות ב- 48. עד למלחמת ששת הימים.

גם המפקדים , בחלקם אותם מפקדים מ- 48:  יצחק רבין – רמטכ"ל 67, משה דיין – שר הבטחון בששת הימים, עוזי נרקיס- אלוף פיקוד המרכז, אל"מ אוריח בן ארי – מח"ט הראל – היה מ"פ בחטיבה ב-48 ןלקח חלק בכשלון בנבי סמואל.

ביום 5 ביוני 1967 התחילה מלחמת ששת הימים. פיקוד המרכז הטיל  על חטיבה 10 (הראל) , להבקיע את המוצבים הירדניים אשר איימו על הדרך העולה לירושלים, ותפוס את הרכסים השולטים על ירושלים ולנתק את כביש גב ההר מצפון לירושלים.

מוצב שייח' עבד אל עזיז היה מבוצר היטב, ובו בונקרים החולשים על אזור הקרב, תעלות קשר ושדה מוקשים צפוף בין המוצב לקו הגבול.

גדוד החרמ"ש 106 כלל 3 פלוגות חי"ר, פלוגת טנקים, כח הנדסה ופלוגה מסייעת, יצא משטח הכינוס ביער חולדה ונע לכיוון הקסטל דרך צומת נחשון ורמת רזיאל. הגדוד המשיך בתנועה לכוון מוצבי שייח' עבד אל עזיז, ובשעה 17:00 עלו טנקים של הגדוד לעמדות שולטות והחלו לירות על ביצורי המוצב. כוח שני ובו חיילי החרמ"ש בחיפוי טנקים התחיל בתנועה ליעד דרך מעבר צר שנפרץ בשדה המוקשים, תחת הרעשה ארטילרית של הצבא הירדני מעמדות בכפר אל ג'יב שגבתה קורבנות נוספים.

עם רדת החשיכה עלה אחד הטנקים על מוקש וחסם את הדרך שנפרצה בשדה המוקשים. מספר הנפגעים בכוח התוקף עלה, ומפקד פלוגה ט' ' סרן אסא יגורי שהובילה את הכח, הורה ללוחמיו לרדת מהזחל"מים ולהתקדם רגלית-  תחת אש כבדה, ובנחיתות גובה -אל היעד. עם הפריצה אל היעד נלחמו חיילי הפלוגה בקרב פנים אל פנים עם לוחמי הלגיון עד לכיבוש המוצב בשעה 19:30. במהלך הקרבות נהרגו סרן אסא יגורי  (קיבל את עיטור המופת על תפקודו בקרב ועליו ארחיב מייד) ו-14 חיילים נוספים, ו-42 נפצעו.

מספר אחד הלוחמים בזיכרונותיו:  "היינו בשטח פתוח והכוח הירדני היה מבוצר על הגבעה למעלה בבונקרים מוקפים גדרות תיל וסביבם שדות מוקשים. הסתערנו חשופים במעלה בלי שמישהו מחפה עלינו. פינינו את המוקשים בידיים ממש, וקפצנו מסלע לסלע כדי לא לעלות על עוד מוקשים. כל זה קורה כשאנחנו תחת אש ירדנית כבדה מאוד, היורדת עלינו מלמעלה. הלחימה על ההר ליוותה אותי לאורך שנים …בתום הקרבות חזרנו לשם באופן ספונטני. איש לא אמר לנו לעשות את זה, ואיש לא יזם באופן רשמי הנצחה. אנחנו, החברים, הקמנו שם אנדרטה, שתלנו חורשה וקראנו לאתר "יד אסא". אז זו הייתה נקודה מבודדת, מוקפת כפרים ערביים. תושביהם חיללו את האנדרטה הזו פעמים רבות, אבל אנחנו לא נואשנו והקמנו אותה מחדש שוב ושוב". מאוחר יותר הועברה האנדרטה לתוך הישוב כדי שלא תנזק. 

סרן אסא יגורי  (רס"ן אחרי מותו)

בן קיבוץ יגור וחבר הקיבוץ.  נקרא לשמש לאחר השירות הצבאי כגזבר תנועת "הנוער העובד והלומד", ומרות שרצה לחזור לעבוד במשק. מספרים עליו שהיה אדם ישר ניהל את הקופה בצורה ישרה והוגנת.

אמר "אני מסתובב פה בעיר, ושם הטרקטור עומד.

במלחמת ששת הימים גויס כמ"פ פלוגה ט' בגדוד 106 של חט' השריון 10 -  של אורי בן ארי. אותו אורי בן ארי שהיה קשור לקרב הלא מוצלח בנבי סמואל.

קיבל את עיטור המופת על התפקוד שלו בקרב על שייח' עבד אל עזיז, בקרב פנים אל פנים מול האויב בתעלות

רכס המוצב תחת אש

במהלך הקרב

המצבה המקורית עם אמו של אסא יגורי וחבריו ליחידה

על שמו של אסא גורי נקראו 6 ילדים, שניים מהם בנים של חייליו לקרב