הסיוט של גיבור הפיגוע: "עדיין חווה אותו, כל יום וכל לילה"

חנן גרינווד אתר הגבורה, ישראל היום, 15 בדצמבר 2019
סרגיי בוצ'קין

סרגיי בוצ'קין


סרגיי בוציקין קיבל את צל"ש המפכ"ל לאחר שנורה בידו וברגלו, נאלץ לראות את חברו נהרג לידו, ועדיין הסתער לעבר מחבל בירושלים • שלוש שנים אחרי הוא עדיין מתמודד עם הקשיים • מיוחד - יום ההוקרה לפצועי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה



    • סרגיי בוציקין // צילום: דוברות המשטרה
      סרגיי בוציקין // צילום: דוברות המשטרה
    "אני עדיין חווה את הפיגוע הזה כל יום וכל לילה. עדיין קשה לי לחיות ולעכל את זה. בכל יום אני רואה את החבר שלי, יוסי קירמה, שנהרג. אני עדיין באירוע הזה", אומר בגילוי לב סרגיי בוציקין, שוטר יחידת האופנועים היוקרתית של היס"מ על האירוע ששינה את חייו, ושעליו קיבל את צל"ש המפכ"ל.
  • היה זה יום שגרתי בירושלים, ה-9 באוקטובר 2016, בשיא גל הטרור של אותה השנה. "התחלנו את היום באופן רגוע וביצענו משימות", נזכר בוציקין. "בסביבות השעה 10:00 שמענו צעקות בקשר, 'ירי מול גבעת התחמושת'. קפצנו על האופנוע בלי לחשוב פעמיים – יוסי נהג, אני הייתי מאחור עם הנשק".
  • מחבל פתח באש תופת לעבר אנשים שעמדו בתחנת הרכבת הקלה מול המטה הארצי של המשטרה, פצע אנושות את לבנה מליחי, שמתה מאוחר יותר מפצעיה, ואישה נוספת, ונמלט מהמקום. יוסי קירמה, שפיקד אז לראשונה על כוח לוחמים, וסרגי בוצ'יקין הגיעו לשכונת שייח' ג'ראח, שם עצר המחבל, יחד עם כוחות אחרים, ובין הצדדים התפתח קרב יריות.  
  • "יוסי חטף את הכדורים ראשון ונפלנו", נזכר בוציקין. האופנוע נפל על השניים, ובמקביל פגע כדור בזרועו של סרגיי. יוסי נפצע אנושות בראשו ובהמשך נקבע מותו. "הסתובבתי לכיוונו של יוסי ואיכשהו הצלחתי להיחלץ מהאופנוע. הסתובבתי אליו, ניסיתי למשוך אותו עם יד שמאל וחטפתי עוד כדור ברגל. הבנתי שכנראה כאן הסוף שלי, והייתה לי מטרה אחת – לנטרל את המחבל".
    בוציקין התרחק שלושה מטרים מהאירוע כשהוא פצוע בזרועו וברגלו, ואחז את הנשק ביד שמאל שלו. "ידעתי שאין לי סיכוי, אבל הייתי חייב לנטרל אותו כדי להפסיק את ההרג". הוא הסתער לעבר המחבל, פותח באש מידו החלשה. לאחר מכן זיהה כוחות נוספים ונצר את נשקו. בשלב זה המחבל  חוסל, וסרגיי התמוטט ופונה באורח בינוני לבית החולים.
    הסיוט של גיבור הפיגוע: "עדיין חווה אותו, כל יום וכל לילה"
    יוסי קירמה ז"ל
    שלוש שנים חלפו מאז האירוע הקשה, וסרגיי לא חזר לעצמו. הוא אינו יכול לחזור ליחידת האופנועים, אותה הוא הגדיר כ"חלום שלי", ומשמש כמדריך כושר ביחידה. במקביל, הוא מתמודד עם פוסט טראומה. "אני עדיין חולם על הפיגוע, יש לי פלשבקים. זה לא פשוט. זה ממש אוכל אותי, שחבר שלי נהרג ואני איכשהו נותרתי בחיים. קשה לחיות עם זה". לצד ההתמודדות הנפשית, הוא מתמודד גם עם קשיים פיזיים. "אחרי פציעה מקבלים גוף אחר שצריך להתמודד איתו, צריך ללמוד לחיות איתו".
    אתה גיבור? אני שואל, וסרגיי עונה בשלילה. "קשה לי לחשוב שאני גיבור. חבר שלי נהרג וזה אוכל אותי. אני חושב שעשיתי את המקסימום שיכולתי לעשות". על פועלו קיבל סרגיי צל"ש מפכ"ל "בשל הצטיינותו במהלך פעילות מבצעית תוך גילוי יוזמה וחתירה למגע". חברו, קירמה, קיבל את עיטור המופת.
    יום ההוקרה לפצועי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה הוא קריטי, סובר בוציקין, על מנת להכיר בלוחמים והשוטרים שנפצעו בפעילות. "צריך לתת יותר מודעות לאנשים שנפצעו בקרב". לאחרונה עלתה יוזמה של ח"כ אופיר סופר להעניק ללוחמים שנפצעו בקרב עיטור מיוחד, וסרגיי מאמין כי הדבר נצרך. "עם כל הכבוד לאנשים ששברו את הרגל, זה קצת שונה. אדם נתן את החיים שלו מול מחבלים. חשוב מאוד לפצוע שלא ישכחו אותו".



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה