דרישה: צדק היסטורי לגיבור הגוש

רב סרן משה (מוש) זילברשמידט נפל בעת שפיקד על הנסיגה מהמנזר הרוסי ב־12 במאי 1948, יומיים בלבד לפני נפילת גוש עציון לידי הירדנים. רק כשנה וחצי מאוחר יותר, בנובמבר 1949, הוא הובא עם חבריו לקבורה בירושלים. שני מכתבים, שנכתבו לפני 70 שנה, חושפים כי היתה כוונה להעניק לו את העיטור, אולם זו נגנזה מסיבה לא ברורה. למרות עדויות על גבורתו, מעולם לא הוענק לו עיטור או צל"ש כלשהו. 

לאחרונה איתר ההיסטוריון ד"ר יוסי שפנייר מכתב מיוחד ששלח ד"ר מיכאל סימון, מבכירי משרד החוץ, לרמטכ"ל יעקב דורי, כדי שיוענק אות גבורה לזילברשמידט. הוא תיאר את הפעולה שבה השתתף שנה קודם לכן עם הקצין הגיבור וביקש לבחון הענקת אות לאחר מותו של מוש. בעקבות אותו מכתב, שפורסם על ידי אנשי בית ספר שדה כפר עציון, פנו בני משפחתו של הקצין לרמטכ"ל אביב כוכבי ולשר הביטחון נפתלי בנט בבקשה לשקול את הנושא שנית.

ל"ישראל היום" הגיע מכתב נוסף, שאותו איתר ד"ר שפנייר, המחזק כפליים את הדרישה של בני המשפחה. מדובר במכתב תשובה ששלח סא"ל נחום שדמי, ראש מחלקת הסגל במטכ"ל דאז ומבכירי ארגון ההגנה, שציין אז כי אכן יש להעניק עיטור כזה או אחר לזילברשמידט על פועלו. "באשר למפקד משה זילברשמידט ז"ל - בדעת הוועדה להעניק לו אות הצטיינות מיוחד, אשר נקבע למפקדים מצטיינים. המלצה זו תוגש לרמטכ"ל", כתב. 

"הבקשה שלנו מקבלת משנה תוקף בעקבות המכתב שנחשף", אומר ל"ישראל היום" אחיינו של זילברשמידט, רענן תימור. "הוא היה מפקד נערץ, סייר והוגה דעות. מאחר שהסיפור שלו מיוחד כל כך חשבנו להעלות אותו מחדש, לא כדי להפוך את מוש לגיבור, אלא כדי להעניק לכל הסיפור ההרואי של גוש עציון פרסום מחדש. הוא יכול לסחוב על גבו את גיבורי תש"ח, את המלחמה על גוש עציון". 

"ניסינו להבין איך הוא לא קיבל את המקום שראוי לו", סיפר עמיחי נועם, ראש המכון של בית ספר שדה. "ההחלטה נפלה ממניעים ביורוקרטיים בלבד, ולכן ברור שצריך להעניק לו את העיטור. יש כאן צדק היסטורי שצריך להיעשות. עברו 70 שנים, ואם לא נטפל בזה כעת, יעברו עוד 70 שנים". גם ירון רוזנטל, מנהל בית ספר שדה, מצטרף לדברים: "מוש היה המפקד האחרון של הגוש לפני נפילתו. יש לנו חובה מוסרית להאיר את דמותו של מוש, למען לא נשכח את אלה שבזכותם אנחנו כאן היום".