סיפורו של סמל הטנקים מגדוד 377 שמג"ד 13 פנחס אלוש התרשם ממנו והחליט לאתר אותו כדי להעניק לו צל"ש * בחזרה ל-9 ביוני 1967 מול תל עזזיאת, לרגעים שבהם

ומיהו השני? בזמנו לקח קצת זמן לאתר אותו. עשרה ימים אחרי המלחמה, בדיון לסיכום הקרבות שקיימה חטיבת גולני, הזכיר אותו מג"ד 13 סא"ל פנחס נוי אלוש, כשסיפר על התנועה הרגלית שעשו לוחמיו שנשלחו לתגבר את כוחות החטיבה:

…"לכאן [דרך המוצבים הסורית] הגענו בסביבות השעה 19:00 והמתנו עד להוראה חדשה. אני רוצה לציין – היה כאן טנק של בני [מג"ד 51] שעלה על מוקש. לפניו היה קומנדקר שבער והתפוצץ. זה היה התד"ל של אחת הפלוגות. אי אפשר היה לעבור במקום. עיכבתי את כל הגדוד ושלחתי הנה חוליית חבלנים שתבדוק את שדה המוקשים. יותר מאוחר הסתבר שהצוות של הטנק הבודד ישב כאן. היה שם גבר שמאוד חשש לטנק כי הטנק לא נפגע, אלא ששני מטר ממנו עמד הנ"נ שבער והיה חשש שהזיוודים של הטנק שהיו למעלה יידלקו והטנק עלול להתפוצץ. הגבר ביקש ממני רשות לרוץ לטנק ולהוריד את כל הזיוודים. הוא עשה את זה ומנע התפוצצות רצינית. מה שכן, צריך לאתר את שמו ולדעתי מגיע לו צל"ש רציני".

ואכן, בעקבות הדברים אלוש הלך לאתר את הגבר והצליח. היה זה סמל צבי שץ, מפקד טנק בפלוגה ו' מגדוד 377.

להלן הנימוק הרשמי לצל"ש: "ביום ה-9 ביוני 1967, בקרב על מערכי רמת הגולן, הושאר סמל שץ ליד טנק פגוע ממוקש, באיזור מוכה באש. רכב עמוס ציוד ותחמושת שעבר במקום, נפגע, החל בוער והשריפה התפשטה לעבר הטנק שעמד במרחק כ-10 מטר ממנו. סמל צבי שץ רץ אל הטנק וכיבה אותו, על אף האש שטוחת המסלול, שנורתה באיזור והתפוצצויות התחמושת ברכב הבוער".

שרידי רכב ואמל"ח במקום שבו עלה הקומנדקר על מוקש כ-300 מטר מדרום לבורג' בביל [משמאל]. הגבעה המיוערת במרכז התמונה – תל פאחר

התברר כי הסיטואציה של טנק שץ הונצחה בזמנו על-ידי הצלם הצרפתי ז'יל קרון מהשבועון "פארי מאץ'", שהסתובב אז באיזור המאמץ העיקרי של כיבוש הרמה הסורית, ביחד עם צלם נוסף. במקרה זה הוא מצא את עצמו בתנועה עם לוחמי גדוד 13 של גולני על דרך המוצבים הסורית לכיוון בורג' בביל/תל עזזיאת, וכאן נחשף לתמונה שבה הטנק אפוף בעשן הקומנדקר. קרון צילם את התמונה הפותחת של כתבה זו, ותמונה מעט מוקדמת יותר:

מאחורי הגב של מג"ד 13 פנחס נוי אלוש: הטנק של שץ תחת עשן הקומנדקר הפגוע [צילום: ז'יל קרון]

תמונות אלה הופיעו גם בכתבה על ז'יל קרון שהתפרסמה כאן בפברואר 2019 – ראו כאן.  

צבי שץ בשנות ה-60

שץ, שבששת הימים היה בן 25, שירת קודם לכן בגדוד 129 של בירו. לפני ששת הימים סופח לחטיבה 37 כדי להכין לה אימון. בתקופת ההמתנה חזר לחטיבה 37 בצו 8 ושם ביקש לקבל פיקוד על טנק. מבוקשו ניתן לו והוא הפך למט"ק בפלוגה ו' גדוד 377.

"לא כל כך הכרתי את הגדוד ולא את הפלוגה", הוא מספר. "עם תחילת הקרבות ברמה, עמדנו בגבעת האם וירינו על תל עזזיאת. לאחר מכן המחלקה שבה הייתי הפכה למחלקת החוד של גדוד 51 שעלה על תל עזזיאת. המ"מ שלי נסע בראש ואני אחריו. הטנק המוביל עלה על מוקש, וכמו בתרגולת – המ"מ בא אליי והתחלפנו. הוא לקח את הטנק שלי והמשיך לתל עזזיאת עם טנק נוסף, ואני נשארתי עם הטנק הפגוע וחיכיתי שיחלצו אותנו".

יצוין כי האירוע התרחש כ-300 מטר מדרום למוצב בורג' בביל ומהדרך שפונה מערבה לכיוון עזזיאת.

שץ ממשיך: "אחרי זמן החשיכה כבר ירדה, הגיע אלינו גדוד 13 ועקף אותנו. היה שם גם קומנדקר עם ציוד שעבר אותנו וממש לפני הטנק עלה על מוקש. התחמושת שהיתה עליו החלה להתפוצץ. אנחנו חילצנו כמה חיילים שנפגעו קל מאוד והתרחקנו כ-100 מטר עד שההתפוצצויות ייפסקו. בשלב מסוים ראיתי שתחמושת כלשהי נפלה על הטנק שלנו והבעירה שמיכות ורשת הסוואה. האש התחזקה וחיילי גולני תפסו מחסות והתכוננו לאפשרות שהטנק יתפוצץ. ואז ביקשתי מהמג"ד שלהם כובע פלדה ואמרתי לו שאני רץ לכבות את האש. חזרתי לטנק, לקחתי גרזן וניתקתי את השמיכות הבוערות ועם חומרי תבערה הצלחתי לכבות את האש ולפתוח את הדרך לחי"רניקים".

תרשים האירוע. באדום – הדרך שעשו הגדודים 51 ו-13 מגבעת האם לדרך המוצבים הסורית בואכה בורג' בביל/תל עזזיאת [לחצו להגדלה]

הסיפור של שץ לא הסתיים כאן. הוא לא הצטרף למחרת לתנועת גדוד 377 להמשך כיבוש הרמה ולקונייטרה. "עמדתי באותו מקום כעשרה ימים", הוא מפתיע. "חיכינו שיבואו לחלץ אותנו ובינתיים אכלנו ממה שחבר'ה שעברו שם השאירו לנו. היינו צמודים לטנק, לישון ישנו על האדמה לידו ורק אחרי שבאה חוליה טכנית ותיקנו אותו הצטרפנו לגדוד. אני זוכר שבאתי למג"ד [אמנון חינסקי] ואמרתי לו שידאגו לנו לציוד ולבגדים. אמרו בסדר, ואחרי כמה דקות אמרו לי לבוא ולהתייצב בפניו. הגעתי וראיתי אותו יושב עם מג"ד מגולני. התברר שהוא חיפש את מי שכיבה את האש. באו אליי ואמרתי – כן, זה אני".

צבי שץ מקבל מאלוף פיקוד צפון דוד אלעזר אות הצטיינות על פועלו במלחמת ששת הימים [הומר בהמשך לעיטור המופת]

פלוגה ו'/377 עם תחילת מלחמת ששת הימים

קפיצה קטנה כמה ימים לאחור: פלוגה ו' בפיקודם של המ"פ רס"ן אהרון לישנסקי (אליושה) וסגנו רס"ן משה גרטי היתה חלק מקו ההגנה הראשון עם פרוץ המלחמה.

הפלוגה פוצלה לשניים: שתי מחלקות בתל דן עם פלוגת חי"ר מגדוד 34, ושתי מחלקות טנקים נשלחו לבריכות הדגים של קיבוץ דן. בכוח זה היה גם שץ. מסיבה כלשהי הכוח של בריכות דן נע קילומטר רחוק יותר ונעמד סמוך לבריכות שאר ישוב. ביום השני למלחמה, 6.6.67, תקפו הסורים ממזרח את קיבוץ דן עם שישה טנקים ופלוגת חי"ר. השרמנים של 377 לא היו שם. שץ מספר לנו שהם היו מדרום לשאר ישוב – סמוך לפלג מים שהגיע מדפנה.

תיאור זה עשוי להתאים לעינות צחר, מה שמדגיש את החור הגדול שנפער במערך ההגנה של צה"ל באיזור זה, שהותיר קומץ מחברי הקיבוץ עם נשק דל ומיושן להתמודד לבדם במשך כחצי שעה מול כוח צבאי עדיף. ההתקפה נהדפה לבסוף [ראו כאן – קיבוץ דן מול הצבא הסורי].

שץ היה בגדוד 377 במלחמת יום כיפור בחזית הבלימה ברמת הגולן, שימש סמל מחלקה וסיים כסמ"פ. את 53 השנים שעברו מאז עשה בעיקר בתפקידו כנוקד בקיבוצו.

לצד בני עין חרוד שנפלו בששת הימים, הפכו צבי שץ וגדי רפן, בעל עיטור הגבורה מקרב עמק דותן של חטיבה 45, מקור לגאוות הקיבוץ באותה תקופה. שץ: "כל השנים חשבו שגדי וצבי מהשיר 'עמק דותן' זה על שנינו, אבל לא [צבי מהשיר הוא צבי סדן, שקיבל את עיטור העוז]. אני בסך הכל קיבלתי את עיטור המופת וגדי הוא גיבור ישראל".

מקור הכתבה