אל האש

ליאור אסטליין באדיבות בטאון חיל האוייר, 1 בדצמבר 2021
עמנואל מורנו

עמנואל מורנו


זה היה אחד ממבצעי החילוץ המורכבים והמסוכנים ביותר שביצע חיל-האוויר: כח של סיירת מטכ"ל נקלע לקרב כבד בקרבת גבול לבנון-סוריה והאחריות לחילוצו, הוטלה על שני מסוקי "יסעור" של חיל-האוויר. אחד מהמשתתפים בחילוץ היה תא"ל (מיל') נתן ישראלי. עכשיו הוא מספר לבטאון על ליל האש ועל חבריו מאותו הלילה שכבר אינם בין החיים



כבר שנתיים חלפו מאז סיים תא"ל (מיל') נתן ישראלי את שירותו בחיל-האוויר. אבל כשאנחנו יושבים במשרדו בחברת ההי-טק "קלטורה" שם הוא מכהן מזה שנה כסמנכ"ל, נראה כי שום דבר לא נשכח ממנו - להיפך.
"יש לי מטרה", הוא אומר. "לזכור ולהזכיר שלושה חברים טובים שלי, אנשים ולוחמים יוצאי דופן: דני, עמנואל ומאיר שאינם בין החיים עוד. זו הסיבה העיקרית בגינה אני ממשיך לספר את הסיפור".
עוד מעט נגיע לסיפור המרתק הזה, אבל לפני כן - הוא בן 50, נשוי לציפי ואב לאופיר, אמיר ויואב וכאמור פרש מחיל-האוויר בסוף שנת 2019 עם סיום תפקידו האחרון כראש להק כח האדם, "אבל פרק הטיסה המבצעית הסתיים בחיי רק לפני כשבועיים לאחר שנתיים של טיסה כמילואימניק", הוא מדגיש וטיסות, עבורו, זו טייסת 114 ("מובילי הלילה") וכלי-טיס אחד ויחיד - "יסעור" (CH-53). "רק כרלכ"א טסתי בטייסות אחרות, כאשר כל השנים שלפני כן, טסתי רק ב-114".
ואז, באבחה אחת, אנחנו ממריאים מהמשרד הקטן ליד הבורסה בר"ג וטסים קצת יותר מ-15 שנים אחורה, אל הימים שלאחר מלחמת לבנון השנייה, אל הסיפור, אל האש.

שוב ללבנון
"בפרוץ מלחמת לבנון השנייה הייתי סטודנט לתואר ראשון לאחר סיום תפקיד סמ"ט א'", מספר ישראלי. "הייתי לוחם הצ"ח בטייסת ולא היה לי תפקיד מוגדר. היו לנו כבר שני ילדים, ציפי הייתה בימים האחרונים של ההריון השלישי וכשהתחילה המלחמה, דני קרא לי".
דני הוא אל"ם דניאל שיפנבאור ז"ל, שנהרג ביולי 2010 כאשר מסוק ה"יסעור" שלו התנגש בצלע הר הקרפטים בעת אימון משותף עם חיל-האוויר הרומני. יחד עם דני נהרגו חמישה אנשי חיל-האוויר וטייס משקיף מצבא רומניה. "את דני המבוגר ממני בחמש שנים הכרתי בחיל-האוויר ואין לי דרך טובה יותר לתאר אותו מאשר אחי הבוגר. במשך שנים הלכתי בעקבותיו ולמדתי ממנו על פיקוד, מנהיגות והובלה. בפרוץ המלחמה הוא היה מפקד 114 וקרא לי לטוס איתו. זה היה לו נוח משום שאני הכנתי את הטיסות ופיניתי לו זמן לעסוק במשימה הכל כך מורכבת של פיקוד על הטייסת בלחימה. מירב העיסוק המבצעי התמקד בהטסת יחידות מיוחדות, סיירת מטכ"ל ושלדג, אל מעבר לקווי האויב".
בשבוע האחרון למלחמה התבצע מבצע הטסות רחב מימדים במסגרתו הוטסו מאות צנחנים אל מעבר לקווי החזבאללה. "בלילה הראשון של המבצע הטסנו בכמה סבבים את חטיבה 35, חטיבת הצנחנים הסדירה ומספר ימים לאחר מכן, בסבב השני של המבצע ,הטסנו מאות לוחמים מחטיבת מילואים. במסגרת מבצע זה, הופל מסוק של הטייסת".
כזכור, יסעור של טייסת 114 הופל בטיל נ"מ של החזבאללה לאחר שפרק את צנחני המילואים שהטיס והמריא לכיוון ישראל. כל חמשת אנשי הצוות במסוק נהרגו. " איבדנו את ניסן, גומז, סמי, קרן ומשיח" אומר נתן בעצב, "טייסת שמאבדת חמישה לוחמים ברגע אחד סופגת מכה קשה ומשבר עמוק, אבל שם דני התגלה במלוא גדולתו: הוא לא נתן לנו להישבר, הכריח אותנו להמשיך לתפקד ולעמוד במשימות ומצד שני חיבק ועטף. דני היה מפקד טייסת מעולה, שהוביל את הטייסת באופן מפואר בימים קשים של קרבות ושכול", זוכר נתן. "זמן קצר אחר כך הסתיימה המלחמה".
אבל במזרח התיכון, גם כשמסתיימת מלחמה, שום דבר לא נגמר. "כמה ימים אחרי המלחמה דני התקשר והזמין אותי לבוא איתו לביקור במשפחה של אחד מחללי הטייסת שנהרגו בהפלת המסוק. כשבאתי, הוא סיפר לי שיש תכנון למבצע עם סיירת מטכ"ל בנוהל קרב זריז. יהיו שני מסוקים והוא רצה שאטוס איתו במסוק המוביל".
נתן מספר על התחושות. "חשבתי לעצמי - רגע, רק נגמרה המלחמה, מה פתאום טסים שוב? הטייסת הייתה שקועה בתהליכים של שיקום ובעיקר תחקירים לפעולות שבוצעו במלחמה והנה נוחת עוד מבצע".

אל האש

ממריאים לתוך הלילה
כזכור, כמה ימים לאחר סיום המלחמה, נוצר צורך מבצעי דחוף לביצוע המשימה בצפון-מזרח לבנון בסמוך לגבול סוריה-לבנון.
"צריך להבין: משימה כזו דורשת בדרך כלל תהליכי הכנה בסדר גודל של כחצי שנה", מדגיש נתן. "אבל הפעם, נוצרה דחיפות מבצעית. היינו בישיבה לקראת המבצע, הרמטכ"ל, ראש אמ"ן, שניהם אנשי החיל יחד עם מפקדי הכוח מסיירת מטכ"ל ואנחנו, אנשי צוות האוויר. ישבתי לא פעם בישיבות מסוג זה וכאן, זו הייתה ישיבה יוצאת דופן מבחינת מה שנאמר בה ומבחינת המקומות אליהם עלו הטונים".
הסקירה המודיעינית בישיבה לא הותירה מקום לספק. "נאמר שהמשימה תהיה ברמת סיכון גבוהה מאוד. לבנון בימים של אחרי המלחמה נמצאת בדריכות מבצעית ובכוננות גבוהה - חזבאללה, צבא לבנון, הכוחות הסורים ועוד. יש סיכוי שהחזבאללה יזהה את נחיתת המסוקים, שייפרסו מחסומים והודגש שיש סיכון רב למסוקים ולכח הקרקעי".
הן נוהל הקרב הזריז והן הסקירה הזו השפיעו, כפי שמעיד נתן. "המראנו בערב מתל נוף ובשלב זה אני ואנחנו דרוכים ומרוכזים במשימה, בהטסת המסוק, במודיעין וכלל שאר ההיבטים הטיסתיים, המבצעים והמודיעינים. זה עוזר להסיח את הראש מהדברים האחרים. אין פחד, אבל 'חדוות האקשן' שיש בדרך כלל בהמראה למבצעים, לא קיימת הפעם. אנחנו טסים חשוך ונמוך מעל הים לעבר צפון לבנון, כאשר ידוע שאנו אמורים לטוס ולנחות בשולי אמ"ט (איזור מוכה טילים) סורי".
הם עוברים את קו החוף הלבנוני ומתקרבים לאזור ההנחתה. "באנו חשוכים במהירות, נחתנו ופרקנו את הכח ומייד המראנו חזרה. הייתה לנו תחושה טובה שאף אחד לא ראה או זיהה, אבל מתברר שעל אחת השלוחות היו רועי צאן שדיווחו על הנחיתה למי שדיווחו, כך שבעצם החל מרגע הנחיתה היה ידוע שיש כח צה"ל בשטח לבנון".
בינתיים, נעו שני המסוקים אל מעגלי ההמתנה שתוכננו מעל לים התיכון השרוי בעלטת הלילה. "התחלנו לטוס במעגלים מעל הים, אל מול חופי לבנון", משחזר נתן. "בדיעבד, מדובר היה בפרק זמן של שבע שעות. במהלך השעות הללו הוזנקו פעמיים 'קרנפים' כדי לתדלק אותנו. היו פרקי זמן בהם היה קשה להילחם בעייפות".

להחזיר את כולם
בסביבות השעה שלוש לפנות בוקר, סיים הכח הקרקעי את משימתו. "לאחר ההודעה על סיום משימת הכח, התכוננו לחזור ולהתארגן לפינוי הכוח חזרה לישראל. אבל באותם רגעים, הם נתקלו. התקילו אותם בצורה אגרסיבית מאוד וכבר בהתקלות הראשונה עמנואל נהרג".
עמנואל הוא סא"ל עמנואל מורנו ז"ל, קצין סיירת מטכ"ל. "הכרתי אותו טוב משנים של מבצעים משותפים עם סיירת מטכ"ל. עמנואל היה איש מדהים, בעל יכולות ייחודיות, אומץ לב ויכולת מנהיגות טבעית. תכונה נוספת שהייתה לו היא קור רוח מטורף ויכולת שליטה עצמית שכל כך חיוניים במקצוע כמו שלו", זוכר נתן.
כך, בשניות, המצב השתנה מהקצה אל הקצה. "התפתח קרב של 45 דקות, במהלכו הכח התאסף ומתחיל לבצע קרב מילוט כדי לחלץ עצמו מנקודת ההיתקלות. במקביל, כל צפון לבנון נדלקת ומתחיל מרדף אחרי הכח. אנחנו מנסים להבין דרך רשת הקשר מה קורה, אבל הקשר מלא בגורמים שונים, ביניהם כוחות החיפוי האוויריים, כמו מסוקי קרב וגם מטוסי קרב מטייסת 69 ("הפטישים") בהובלת תומר בר, מח"א המיועד".
צמד המסוקים מקבל הוראה לקצר טווח. "הודיעו לנו לחצות את קו החוף הלבנוני, לבצע המתנה מעל הרי הלבנון. באותן דקות הכח הקרקעי מגיע לשדה תחום בגבעה גבוהה, כאשר משני עברים אחרים תוקפים אותו כוחות חזבאללה, כך שבעצם אין לאן לסגת".
המסוקים מתקרבים לאזור הקרב. "אנחנו מבינים שאור ראשון מתקרב, מה שיגדיל מאוד את הסיכון לכח הקרקעי ולמסוקים ובמקביל, עולה בקשר מפקד החיל דאז ואומר לנו: תוציאו אותם אם אתם יכולים ואם לא, אז אני מגבה אתכם ותחזרו לכיוון ישראל". במקביל נתן מספר שגם מפקד הכח של סיירת מטכ"ל, רס"ן ג' אומר לו דברים ברוח דומה.
"לומר את האמת", משחזר נתן, "לא הייתה כל דילמה או התלבטות האם לסכן את עצמנו ולהכנס לחלץ את הכח. היה לנו ברור שלמרות רמת הסיכון הגבוהה מאוד, נעשה את הכל על-מנת לחלץ את החברים שלנו הנלחמים על חייהם. התלבטנו מה התזמון הנכון ומה נתיב הטיסה המיטבי. לא התלבטנו האם, אלא איך ואני בטוח שכל טייס בחיל-האוויר היה מקבל אותה החלטה. זו רעות ואחוות הלוחמים בצה"ל ובחיל-האוויר".
"דני ואני מדברים ומחליטים שכעת זה הזמן להיכנס ולחלץ את הכוח, הטיסה בגובה נמוך מאוד הייתה מאתגרת במיוחד: אש נ"מ רבה, אזור שלא תוכנן ולא הכרנו בו את מפת חוטי החשמל, משקל המסוקים הגבוה והמהירות הגבוהה ועוד. באמצעי ראיית הלילה אנחנו מזהים אש ועשן מאזור הקרב ובשלב הזה, אנחנו מבינים את עוצמת הקרב המתנהל. כולנו מבינים שיתכן ולא נצא מכאן, אבל אף אחד מאיתנו בשני המסוקים, ארבעה טייסים וארבעה מכונאים מוטסים, לא התלבט. הידיעה שלא מותירים אף אחד מאחור, מוטבעת כל כך עמוק בתוך ה-DNA של כולנו, לכן לא הייתה אפשרות אחרת. באותו רגע, לשבריר של שנייה, אני נזכר שציפי יולדת עוד יומיים".

אל האש

דקה על הקרקע
שני המסוקים מנמיכים ונכנסים לאזור הקרב. "הקשר מלא בצעקות ורעשים, מסביב הרבה אש, כולם יורים, מעלינו פועלים מסוקי קרב ומטוסי קרב שתוקפים במקביל ותוך כדי הכניסה שלנו לנחיתה, מזהה צוות המסוק השני שני טילים המשוגרים לעברנו אך עוברים בין שני המסוקים שלנו".
על הקרקע רותח. "כשאנחנו מרחפים לקראת נחיתה, יש ממש לידנו פיצוץ גדול. יתכן וזה היה פגז מרגמה ויתכן שזה היה מאש כוחות החיפוי האווירי, אבל מה שקורה הוא שענן גדול של אבק שריפה ואבק רגיל מציף את הקוקפיט, חונק את הגרונות ולכמה שניות אני מאבד את הראייה במכשיר ראיית הלילה".
מהר מאוד הטייסים מבינים כי כלי-הרכב של הכוח עומדים מול חרטומי המסוקים ולכן יש צורך לסובב במהירות את המסוקים על-מנת לאפשר להם לעלות פנימה. "מתברר כי מתוך אנשי הכוח, יש פצועים רבים בדרגה כזו או אחרת. היינו על הקרקע פחות מחצי דקה ואז ממריאים לכיוון צפון-מזרח. מעט לאחר ההמראה, אני מביט לאחור לשבריר שנייה וכשאני מביט שוב למעלה, אני מזהה מולי חוט חשמל שהצלחנו לדלג מעליו ממש ברגע האחרון".
במסוק קבע רופא הכח את מותו של סא"ל עמנואל מורנו ז"ל. "הרופא גם הודיע כי פציעתו של אחד הלוחמים חמורה במיוחד, פגיעה פנימית ושאנחנו חייבים לטוס במהירות המירבית לרמב"ם. למשך כמה דקות היה דיון אם לנחות על החוף הלבנוני ולהעבירו למסוק עם לוחמי 669, אך לבסוף הוחלט שאנחנו ננחת ברמב"ם, שם ביצעו הלוחמים מסע אלונקות קצר כדי להעבירו מהמנחת אל חדר הניתוח".
עכשיו נתן מדבר על מאיר מלכה ז"ל. "מאיר, שהשתתף במבצע, היה מכונאי מוטס ותיק בטייסת 114, שהשתתף במבצעים רבים. מאיר היה מקצוען, מנהיג, איש ערכי, חם ואהוב. אורלי, אשתו, הייתה הגננת של הילדים שלי ושל הילדים של דני בגן הילדים בשיכון. לפני כשנה, קצת לפני טיסת הפרישה שלו, מאיר נפטר כתוצאה מאירוע רפואי פתאומי, כפי שאמרתי בתחילת השיחה, אני מספר עליהם, על דני, עמנואל ומאיר. זו השליחות שלי".
יש עוד סיפור אחד. "אחרי המלחמה הוקמה בצה"ל ועדת צל"שים ומפקד בסיס תל נוף המליץ על דני ועלי, אבל דני לא הסכים להגיע לוועדת הצל"שים ואמר שבטייסת נהרגו לוחמים ושאת הזמן צריך להשקיע בתחקירים ושיפורים. ארבע שנים אחר כך הוא נהרג ברומניה ויום אחד סיפרתי את סיפור המבצע ואחד האנשים ששמעו, היה עמיקם נורקין, מפקד החיל כיום ואז מפקד בסיס תל נוף. הוא פנה למח"א ולרמטכ"ל וביקש להקים מחדש את וועדת הצל"שים ובשנת 2012 קיבלנו, הילדים של דני בשמו ואני, צל"ש מפקד חיל-האוויר. שאר אנשי הצוות במבנה קיבלו ציון לשבח מטעם מפקד בסיס תל נוף".
נתן מספר עוד על מפגש שנערך בין משפחתו של דני ומשפחתו של עמנואל, על שתי משפחות מרקע שונה ומסביבה שונה ובכל זאת, שתי משפחות שסיפורן השתלב זו בזו לעולם. זה הסיפור, סיפור על רעות לוחמים, על אומץ וקור רוח תחת אש, סיפור שראוי לספר.

מקור הכתבה



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה