סגן מרדכי תובל שולמן

תעודת הערכה אלוף
מרדכי תובל שולמן

מרדכי תובל שולמן


סגן מרדכי תובל שולמן היה נמר בתעלה בחודשים ספטמבר 1969 ועד אפריל 1970.



מרדכי תובל נהרג במלחמת יום הכיפורים.

מאתר יזכור:

מרדכי גויס לצה"ל בסוף ספטמבר 1965. לאחר הטירונות ולאחר שעשה בשל"ת עבר קורס מ"כים וקורס קציני-חי"ר והשתלם בקורס-הסבה לקציני שריון. הוא הוצב ליחידת טנקי שלל בתפקיד מפקד מחלקה והוענקה לו דרגת סגן. ביחידתו נחשב קצין אחראי ויעיל ולדברי מפקדו היה מפקד מוכשר ואהוד. בחוות-דעת שכתבו עליו הגדירוהו מפקדיו כ"אחראי בקבלת משימה ונותן הרגשה, כי יש על מי לסמוך. מנהל את ענייני יחידתו לשביעות רצון. רציני, מגלה בגרות בכל הנוגע למשימותיו, משתף-פעולה ופעלתן, בעל יוזמה ורצון להצליח. בעל כוח-סבל יוצא מן הכלל". במלחמת ששת הימים השתתף כצוער והוענק לו "אות מלחמת ששת הימים".

לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר היה נקרא לתקופות של שירות מילואים ובשנת 1969 נענה לפניית צה"ל והתגייס לשירות-קבע לתקופה של חודשים אחדים ושירת כקצין-שריון בחזית תעלת סואץ במלחמת-ההתשה. תמיד השתדל שלא להדאיג את הוריו ולא הרבה לספר להם על הקשיים והסכנות שידע בשדה. בתום שירות החובה שלו הלך ללמוד באוניברסיטה העברית. באוניברסיטה נמנה עם התלמידים המצטיינים ובשנת 1971 הוענק לו הפרס על-שם יהויכין קנת ז"ל. בשנת 1972, לאחר שהוענק לו תואר "בוגר" בתוספת "בהצטיינות", הועבר מיד ללימוד במסלול ישיר לתואר הדוקטור. העבודה שעשה במסגרת הלימודים במחלקה לכימיה אורגנית, הוקדשה לנושא "יונים ויניליים". כן החל ללמוד כלכלה וסיים לימודי השנה הראשונה. בתקופת לימודיו עסק בעבודות שונות לפרנסתו והיה פועל ב"מכתשים", שומר במתקנים שונים ומרכיב תריסים. בקיץ 1972 השתלם כחודש בלימודים ובעבודה בהולנד, במסגרת חילופי סטודנטים. אחרי-כן טייל באירופה וחזר ארצה בתחילת שנת הלימודים 3-1972, שבמהלכה היה יו"ר ארגון עוזרי-הוראה בכימיה באוניברסיטה העברית. במלחמת יום הכיפורים השתתף מוטי בקרבות הבלימה נגד המצרים בסיני. בקרב שנערך ביום י"ט בתשרי תשל"ד (15.10.1973) מול הפירדן, בגזרה המרכזית של תעלת סואץ, נהרג מוטי מפגיעת טיל בטנק שלו, לאחר שחילץ שלושה פצועים שנפגעו בקרב. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בבאר-שבע. השאיר אחריו אישה ובן שנולד לאחר נופלו, הורים ואחות.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "מרדכי נלחם מתוך הכרה. הוא לא שש אלי-קרב אך מרגע שהתייצב למשימתו - התייחס במלוא הרצינות אל המוטל עליו. הוא וחבריו חסמו בגופותיהם את הדרך בפני שואה".