"שכנעתי את המחבל לצאת בידיים מורמות"
סיפורי הגבורה מיום מתקפת הטרור בשמחת תורה לא מפסיקים לצוף. במקור ראשון אספנו עשרות עדויות מרחבי העוטף, מחולקים לפי המקום בו התרחשו. עדויות מרגשות של הקרבה אישית, של אומץ הירואי. של רצון לשרוד
"שכנעתי את המחבל לצאת בידיים מורמות"
רב־סמל איתמר אילוז מאופקים, יומנאי בתחנת המשטרה בנתיבות. לחם, הציל פצועים וחילץ משפחה שמחבלים השתלטו על ביתה.
"כששמעתי צרורות ירי מחוץ לבית, לקחתי את האקדח, אמרתי לאשתי לסגור את הדלתות ויצאתי לרחוב. ראיתי אזרחים רצים ומחבלים במדים חומים ואפודים יורים לעברם. יריתי לכיוון המחבלים והתחלתי לחטוף צרורות. נכנסתי לאחד הרחובות וראיתי את הרב שחר בוצחק שרוע על הרצפה, פצוע בירכו. הוא שלח אותי למיגונית סמוכה, שם מצאתי פצוע ירי וטיפלתי בו. חזרתי לרב בוצחק, פיניתי אותו תחת ירי לחצר סמוכה ונתתי לו טיפול ראשוני.
"אחד המחבלים ירה וזרק רימון מתוך חצר ביתו של הח"כ לשעבר רוברט טיבייב. רצתי, טיפסתי על החומה וחיסלתי את המחבל מטווח קצר. התלבטתי לרגע אם לקחת ממנו את הקלצ'ניקוב, אבל אז נזכרתי שאני על לבוש אזרחי, ללא כובע זיהוי, וחששתי שיחשבו שאני מחבל.
"בהמשך נתקלתי בחייל שנפצע מירי, הענקתי לו טיפול ראשוני ופיניתי אותו לבית החולים סורוקה ברכב של אחד התושבים שנרצחו. כשחזרתי מבית החולים יצאתי שוב להילחם. הגעתי לבית שנכנסו אליו מחבלים. טיפסתי על הפרגולה של השכן, ופתאום ראיתי את כל המשפחה על הגג. אריאל, אחד מבני המשפחה, מילט אותם לשם, ואז המחבלים רצחו אותו. הורדתי אותם לביתו של השכן, וחזרתי לגג. התחלתי לנהל דו־שיח עם המחבל שהתבצר בתוך הבית, והצלחתי לשכנע אותו לצאת החוצה בידיים מורמות. כשהוא יצא צעקתי לו שירים את החולצה. ראיתי עליו משהו חשוד, לא לקחתי סיכון ויריתי בו מיד".