על רודי יש מעט מאוד חומר חזותי, אבל בארכיון גן שמואל, הקיבוץ שאליו הגיע לאחר עלייתו ב-1923, יש תעודות רבות מעזבונו וספרון מרתק שבו רשמה דליה אמוץ את קורותיו, מפיו של רודי עצמו.

כדי לספר על האיש, אביא בפניכם מבחר תעודות וסיפורים שסיפר רודי משך חייו. רודי נולד למשפחה יהודית באוסטריה. בשנת לימודיו האחרונה, בווינה 1916, הוא מתגייס לצבא הקיסר פרנץ יוזף ויוצא להכשרת קצינים מהירה עם פרקטיקה בשדה הקרב.

הבריחה מסיביר

ליד קובנה בפולין, נפרץ קו החזית. רודי נפצע ונופל בשבי הטטארים. הוא מובל לסיביר למחנה שבויים, ושם מחליט להימלט מהמקום. לרודי היה כישרון בלימוד שפות, ומהר למד רוסית. במשך שלושה שבועות הוא בורח ממחנה השבויים בסיביר, כשהוא מסתתר על לוח עץ בין גלגלי הרכבת בכיוון מרכז רוסיה. מדי פעם שהרכבת עוצרת בתחנות הוא משיג אוכל.

כאשר הגיע לרוסטוב, מצא מפעל שבו עובדים שבויים ופליטים מכל אירופה, וגם הוא מתקבל לעבוד שם. ואז פורצת המהפכה ברוסיה. כל הפועלים חייבים להיות מאורגנים בוועדות פוליטיות. רודי נקרא לתשאול בוועד המפעל. בראש הוועד היה יהודי שמייד "חשד" ברודי וקרא לו לבוא אחרי העבודה לחוג "פועלי ציון", שפעל במחתרת ברוסטוב. הייתה זו חשיפתו הראשונה של רודי לציונות מבית מדרשו של בורוכוב.

המלחמה העולמית טרם נסתיימה, הצבא האוסטרי פולש לרוסיה. רודי מחליט לחבור לצבא האוסטרי שנמצא ביקטרינוסלאב (אוקראינה), ולשם הוא הולך. בפוגשו את המפקד במקום, מסתבר שעבד אצל אביו של רודי לפני המלחמה, והוא מנסה לשכנע את רודי להישאר כמתורגמן ביחידתו עד לסיום המלחמה: "הרי אם תחזור לאוסטריה תשלח לחזית האיטלקית".

רודי מתעקש לשוב לביתו, ונשלח משם לכמה חודשי לחימה איומים באיטליה, עד לסיום המלחמה ותבוסת הקיסרות. מכאן החל פרק העלייה לא"י של רודי, ועל כך בכתבה הבאה. 

התפוח לא נופל רחוק מהעץ

פרק עלום בחייו של רודי הוא סיפור משפחתו שלו. אפילו בגן שמואל לא ידעו שנישא עוד לפני עלייתו לארץ, לגרטרודה אונגר, עת למדה רפואה בברנו, צ'כיה. בשנת 1923 עלתה לארץ והייתה רופאה בעמק הירדן, ולאחר מכן הרופאה הראשונה בבית החולים בעין חרוד.

לרודי וגרטרודה נולד ילד, פטר שמו. ילדותו הייתה אצל הוריה של גרטרודה בצ'כיה. בשנת 1939, כאשר יצא רודי לשליחות עלומה באירופה, הוא מביא עמו ארצה את הבן פטר שמתחיל ללמוד בטכניון, אבל לא לזמן רב. הוא מתנדב לשרת בפלוגה השישית של הבאפ"ס בצבא הבריטי.

ביום 13.6.1942 מקבלת אמו, גרטרודה, מברק: "רב"ט פטר האס מ.א. 15500 חייל בקומנדו הבריטי במחלקה הגרמנית, נעדר בקרב במדבר המערבי". יותר מאוחר סיפר חברו ומפקדו של פטר, ישראל כרמי, את הפרטים שנודעו מחייל שניצל מאותו קרב:

"מחלקת קומנדו בפיקודו של פטר יצאה לפעולה התקפית על שדה תעופה גרמני. הייתה עמם משאית בה חצי טון חמר נפץ. הם התקדמו עד לפתח המחנה ונעצרו לביקורת ליד השומר בשער. גרמני עריק שחבר למחלקה הגרמנית, ירד מן הרכב 'כדי להסדיר את הניירות'. מיד לאחר מכן תקף המשמר הגרמני את אנשי המחלקה של פטר. כאשר הבינו שנבגדו. פתחו באש על המשמר הגרמני. פטר הטיל רימון לתוך משאית הנפץ. בפיצוץ נפגע בניין המפקדה הגרמני, חיילים גרמנים רבים ולוחמי המחלקה של פטר".

רודי סיפר שדעתה של גרטרודה נטרפה עליה והיא שמה קץ לחייה בעקבות האובדן. הבאתי בפרק זה כמה תצלומים ומסמכים של פרקי חייו ומעשיו של רודי. בפרקים הבאים אוסיף תצלומים, תעודות ודברים מפיו של רודי, מאז החל את דרכו בארץ ישראל.

תחנות בדרך:

1919-1916 - קצין בצבא אוסטריה, נפילה בשבי הרוסי, בריחה מהשבי חזרה לאוסטריה, שוב לחימה באיטליה וחזרה לווינה.

1921 - עליה לארץ ישראל עם חברי קבוצת החלוץ. עם הגיעם נקראים על ידי איש "השומר" לעזור בביטחון הישוב היהודי בגליל.

1929, 1936 - חבר ההגנה, מארגן את הגנת הישובים כנגד פורעים ערבים באזור חדרה.

1938 - עליה לחניתה, מפגש עם ווינגייט.

1939 - שליחות דחופה של ההגנה לאירופה. עם חזרתו נקרא להקים את "פלוגות השדה".

1942 - איש הקשר של ההגנה עם מתגייסי הישוב בצבא הבריטי.

1947 - בקיץ נקרא מקיבוצו גן שמואל על ידי ההגנה, להקים ולפקד על "גליל מרכז" והקמת חט' אלכסנדרוני.

1948 - ארגון השיירות לירושלים במבצע נחשון, מפקד היישוב העברי קליה ובית הערבה בצפון ים המלח. לאחר מכן מפקד חבל סדום.

1951 - הקמת כפר ירוחם (ירוחם) לקליטת אלפי עולים חדשים.

1. רודי

2. אהבת חייו של רודי הייתה עבודת השדה, המטעים והפרדס. שם התחיל את חייו בא"י ולשם שאף תמיד לחזור בין השליחויות שעשה.

3. רישום שיחת טלפון מהמטכ"ל אל רודי, שפיקד על פינוי קיבוץ בית הערבה, מאי 1948.

4. בחודש יולי 1951 הנגב היה, כנראה, עוד שטח צבאי. רודי נקרא מביתו בגן שמואל להקמת מעברת תל ירוחם (לימים העיר ירוחם). מקום העבודה כפי שרשום בתעודה: תל ירוחם - עין חוסוב.

5. צריפים ראשונים בתל ירוחם, 1951

מקור הכתבה

פרק 2

כך החמצתי את הקרב על תל-חי

רודי קליינר לקח חלק בכמה מהמלחמות והמבצעים המפורסמים בארץ ישראל, אך קרב אחד הוא פספס בכמה שעות - תל-חי. זכרונות חיים של הביטחוניסט מגן שמואל. פרק 2 ואחרון

"בינואר 1920 עלינו על אונית משא בדרכנו לא"י. שלושים יום היינו בדרך. הים היה מלא מוקשים שנותרו מהמלחמה. נסענו לאט כדי לא לעלות עליהם. לפני צאתנו את וינה עוד הספקנו להשתתף באסיפה ענקית של כמיליון משתתפים, וכולם נשבעו 'לעולם לא עוד מלחמה'.

היינו ציונים אבל היינו גם נגד המלחמה. ירדנו ביפו, ניגש אלינו אדם חובש כובע אוסטרלי ומדבר אלינו יידיש רצוצה, שאל אם יש בינינו אנשים שהיו במלחמה. כולנו היינו חיילים, כולנו השתתפנו במלחמה. מצוין! הוא היה איש 'השומר,' שמו אברשה, זה כל שידעתי עליו. 'בגליל יש התקפה קשה של ערבים, אתם הייתם בצבא בואו ניסע לגליל'. שכחנו את שבועתנו 'לא עוד מלחמה'... הגענו לדגניה. התאספו שם אנשים מכל הארץ. שם נודע לנו - מטולה ותל-חי נפלו".

2. בית בלומנפלד במושב מרחביה

"אמרו לנו קוראים לעזרה ממרחביה, סעו לשם, ערבים עומדים לתקוף את המקום. כשהגענו חנתה שם מחלקה של הודים חיילים בריטים. הם שמרו ביום. כשבא הערב הסתגרו בביתו של עסקן ציוני ידוע שלא גר בו (כנראה בית בלומנפלד - נ.מ.). אנחנו התחלנו לשמור. היו כמה נסיונות להתקיף והדפנו אותם בשמחה.

אני לא ידעתי אף מילה בעברית. במרחביה הייתה אישה מאוד נחמדה רבקה מהרש"ק (אשתו הראשונה של לוי שקולניק) היא ראתה את קשיי השפה והתחילה ללמד אותנו עברית, כל יום שעה, כך עד שהתחילו המאורעות. אלו היו השיעורים היחידים שלי בעברית. היא הייתה אשה כל-כך נהדרת יותר מאוחר נודע לי שמתה מות טיפשי – התחשמלה ממקרר.

3. תצלום מחנה סוללי הכביש לנצרת לרגלי הרי נצרת.

"חיפשנו עבודה, אמרו לנו מתחילים לבנות כביש מעפולה לנצרת. באנו לשם. גם מאיר יערי היה אתנו. התיישבנו ליד מחנה בריטי ענקי לרגלי נצרת. היו שם מחסנים עצומים מלפני המלחמה מלאים אוכל, בשר, חמאה, ריבות, מיטות, שמיכות, מזרונים לאלפי אנשים. החיילים העבירו כל הזמן את הציוד ממקום למקום כדי לאווררו. אנחנו ארבעים איש חסרי כל. הלכתי לקצין האחראי ביקשתיו ב'אנגלית בית הספר שלי'  - 'עזור לנו'. מחר נרוויח מעבודתנו נשלם לכם..."

4. חצר גן שמואל, ראשית שנות העשרים.

"אחרי שנה לקבוצתנו היו כבר שני זוגות פרדות ושתי עגלות שרכשנו בכספנו. החלטנו: די לנו בכביש רצינו להגיע למקווה ישראל ללמוד חקלאות. בדרכנו הגענו למקום ישוב קסום, ביצה מסביב, הכל ירוק, פרדס, כמה ברושים.

"שאלנו לשם המקום. 'גן שמואל' אמרו לנו אנשי המקום - פועלי קק"ל. חשיבות המקום הייתה כמקום מקלט מפני רדיפות התורכים. גן שמואל הייתה מוסתרת בין הפרדסים והביצות. מי שנרדף הסתתר כאן. פועלי קק"ל במקום סיפרו הולכים להקים מושב בעמק (נהלל - נ.מ.) אנחנו מיועדים לשם אבל לא נוכל ללכת עד שלא ימצאו לנו מחליפים. 'אולי תרצו להישאר?' אמרנו 'כן!'

5. רשימת משאיות מגויסות למבצע נחשון

"ב'מבצע נחשון', הוטל עלי לארגן את השיירות. בשלב הראשון צריך היה לרכז את המצרכים במחסנים גדולים ברחובות ובכפר ביל"ו. מלאכתם של דב יוסף ומרינוב מהמשביר לא הייתה קלה, ולא פעם החרימו את המצרכים מהסוחרים הסרבנים... מכיוון שהייתי זקוק לאנשים לשם ביצוע החרמת משאיות, הודעתי באמצעות הרדיו לירושלמים שהתגוררו בתל אביב ורצו לחזור לביתם שיתקשרו איתי לכתובת מסוימת.

במשך כמה ימים התייצבו במחנה הקלט מאות אנשים, מהם בחרתי את הצעירים והטובים. השגתי להם סטנים ורובים ובעזרתם הוצאנו לפעול את החרמת המכוניות וריכוז הסחורות עד כפר ביל"ו".

6. 1948, רודי מצד שמאל.

7. חדר האוכל של קיבוץ בית הערבה, לפני העזיבה.

8. שכונת קליה של העובדים במפעל האשלג, בצפון ים המלח.

9. שיירת משאיות עם שקי אשלג בדרך יריחו לירושלים.

"...קרא לי ישראל גלילי שהחליף את יעקב דורי שהיה חולה, ואמר: 'יש לנו בעיה עם ים המלח. חברת ים המלח היא משותפת יהודית-אנגלית, נמצא כאן שליח אנגלי של החברה, הם רוצים לנהל מו"מ עם המלך עבדאללה על ניטראליזציה של המפעל בצפון ים המלח. אתה תנהל מו"מ זה'.

"ב-18 למאי טסנו ליריחו (במכונית כבר אי אפשר היה להגיע). שהגעתי ראיתי אין מה לדבר. כל הלגיון, טנקים, תותחים, בעשר דקות היו מחסלים את המקום. המו"מ נמשך עד הלילה. היו במקום כאלף יהודים, כולל נשים וילדים של עובדי המפעל.

"הירדנים רצו שאנשי הישוב ימסרו את הנשק ויחיו במחנה תחת שמירת הלגיון. אמרתי: 'כבר מאוחר ניפגש כאן מחר לפני הצהריים לסכם ולחתום'. יצאתי מיד לסדום, כדי לדווח למטכ"ל, לא רציתי שיאזינו לשיחתי עם המטכ"ל. אמרתי לבן גוריון שהם רוצים שנשב במחנה שבויים.

בן גוריון: 'לא אין ללכת בשבי צריך ללחום!

אמרתי: אין כל סיכוי ללחימה, אני מבקש את הסכמתך לעזיבת המקום.

בן גוריון: תעשה איך שאתה מבין...

חזרתי באותו לילה לצפון ים המלח הזעקתי את כל האנשים. 'הלילה מוכרחים לעזוב את המקום. יש לפוצץ את המפעל שלא ישאר בידי הלגיון. נצא כולנו בסירות לסדום'. אנשי בית הערבה היו נרגזים. היו צריכים להשמיד את המשק, הבקר ולשרוף את ביתם ... לפנות בוקר הכל בער והתפוצץ, אנחנו ירדנו לים שחורים מפיח. כשהתרחקנו כמה ק"מ מהחוף, הם (הלגיון) ראו את האש ואותנו בלב ים. הביאו תותחים וירו אחרינו ללא הצלחה".

"רודי אחי ורעי! אתך אני בכל מה שעבר עליך.... כולנו יחד נזכה לא רק לתקוע יתד בצוער היא סאפיה, אלא להקים מחדש את ערבת יריחו. במקום הבת היחידה בית הערבה נקים עשר כאלו מגדות הים, קליה, פשחה, עין גדי מזה, בתי חרושת, בית הערבה ובנותיה מזה..... שלך יהודה קופלביץ".

11 רודי (מימין) מפקד חבל סדום, 1948

א. מצית הסיגריות "מתקופת האבן" של רודי. תרמיל נחושת בתוכו צמר-גפן שקצהו בולט כפתיל ליד גלגלון מתכת. בתחתית התרמיל פתח ליציקת בנזין. למעלה הגלגלון מתחכך באבן והניצוץ הנוצר מצית את הפתיל. מעל כל זה מכסה לשמור על הבנזין.

מקור הכתבה, פרק 2