האחים שיצאו מיוזמתם להגן על העוטף ונטמנו זה לצד זה

"בבוקר 7 באוקטובר, כשהתחילו האזעקות, ישי ונועם היו בבאר שבע, עם המשפחות שלהם", מספר אביהם הרב שמואל סלוטקי. "ישי יצא עם אשתו למדרגות בבניין, ושם שמע שיש קריאות מאזור עוטף עזה לעזרה ושאין מספיק משטרה וצבא שיגיעו להגן. הוא חזר מיד הביתה, לקח אקדח ומדים והסיע את ילדיו ואשתו לבית אחיו, שגר בסמוך בעיר. ברגע שנועם ראה את ישי, גם הוא עלה על מדים ונסע אחריו. במהלך הדרך הוא ביקש מישי שיחכה לו ביציאה מבאר שבע. משם הם נסעו ברכב אחד לעוטף.

"אנחנו לא יודעים בדיוק מה קרה בדרך. אבל הם הגיעו לקיבוץ עלומים, אין לנו מושג למה. במצלמות האבטחה רואים שבשעה 9:49, למרות כל המראות מסביב, הם חונים שם, יורדים עם אקדחים שלופים ורצים לכיוון גדר עלומים. את ההסתערות עצמה לא ניתן לראות, אבל במהלך השבעה ולאחר מכן הגיעו אלינו עדויות מאנשי כיתת הכוננות של הקיבוץ. מישהו שהיה באותו הזמן בלחימה בצד השני של הכביש ראה אותם מסתערים על המחבלים. אחרי 45 דקות מרגע שהם הגיעו הטלפון שלהם אוכן דומם וכנראה נהרגו בקרב שם". האחים שיצאו מיוזמתם לקרב הוכרו לאחר מותם כחללי צה"ל.

הם נטמנו זה לצד זה בבית הקברות הצבאי בהר הרצל. "אנחנו גרים בירושלים וטבעי שייקברו שם, מבחינתנו זה מקום שמסמל את הגבורה. לא חושב שיש בהר הרצל עוד קבר של שני אחים זה לצד זה, שנהרגו יחד בקרב בדיוק באותו הזמן".

"דבקו בערכים שלהם והמשיכו קדימה"

נועם וישי גדלו בבית של שבעה ילדים. "הם נולדו בקיבוץ עין הנציב", אומר אביהם, "שם חיינו 11 שנים. אני הייתי רב הקיבוץ וטלי אשתי אחות. לאחר מכן עברנו לירושלים ובבגרותם שניהם עברו לבאר שבע. הם ספגו חינוך למדינה ולציונות, שכנראה הוא שהוביל להחלטתם לצאת לאזור הקרב.

"הם השאירו משפחות מאחור, ובכל שלב דבקו בערכים שלהם והמשיכו קדימה. הם נפלו בלחימה, סמוכים זה לזה. אנחנו מקווים שהם לא סבלו ושזה קרה מהר. יש צער מאוד גדול ועצב עצום, ויש פה אלמנות, יתומים ואחים והורים שכולים, אבל יש גאווה גדולה בדרך שבה סיימו את חייהם - לא מתוך פחד אלא מתוך גבורה ישראלית. קיבוץ עלומים ניצל בידי גיבורים, בהם נועם וישי".

סלוטקי רואה בפעילות הגבורה של בניו קריאת כיוון לחברה הישראלית. "יש עוד אלפים שיכלו לנסוע לשם ויש מקומות קרובים יותר לעוטף שמהם אנשים יכלו להגיע. רוב האנשים לא עשו את זה והבנים שלי כן. הם יצאו מהמקום הנוח והטבעי, מהמקום הזה, מתוך המחשבה מה יועיל לכלל, מתוך סיכון עצמי, וזו קריאה משמעותית שצריכה להדהד בציבור, בחברה הישראלית - זו הדרך שבה נוכל להמשיך לחיות כאומה: אם אנשים יבינו שאנחנו לא רק חיים לעצמנו, אלא גם לזולת".

"לשנות את השיח ולשמור על האחדות לא רק במלחמה"

המסר שהכי חשוב לאב להעביר הוא נגד הפילוג בחברה. "עברנו תקופה קשה מאוד בשנה האחרונה במדינת ישראל, פילוג, קיטוב ושנאה, הפיכת הדעה האחרת לא רק לדעה שונה - אלא לפסולה, וגם את מי שחושב אותה לפסול. זו סכנה גדולה לחברה הישראלית. אבל יש הזדמנות לתקן, הבוקר של שמחת תורה הוא התחלת הלכידות החדשה בעמנו וזה נמצא מאז.

"מאז אותה השבת אני ושלושת הבנים שלי במילואים. עשינו הפסקה למהלך השבעה וחזרנו לאחריה. אנחנו מחזקים את תחושת האחריות והאחדות שנוכחת גם בעורף. התפקיד שלנו הוא לשמור על האחדות לא רק במלחמה, וזו תהיה דרך החיים שלנו.

"אני מנסה להוביל פרויקט של שינוי השיח, מערכת שתוכל למדוד את השיח. זה לא סתימת פיות, המחלוקת תישאר, אבל צורת השיח תשתנה. זו משימתנו, ההורים השכולים, כדי שהמוות של הנרצחים וההרוגים בקרב לא יהיה לשווא".

מקור הכתבה