מארב בעמק דותן

אביתר בן-צדף אתר הגבורה, במחנה 1978
אהרון טנא

אהרון טנא


סיפור עיטור המופת של ג'וני - אהרון טנא סיפור הגבורה של אהרן (ג'וני) טנא, מ"פ ההנדסה בחטיבת "ברק" במלחמת ששת הימים * ג'וני נפל בקרב הצליחה במלחמת יום הכיפורים בהיותו מפקד ההנדסה של פיקוד הדרום *



ג'וני היה במלחמת ששת הימים סרן. הוא נמוך ורזה, בעל שיער פרוע שחור, נמרץ מאוד אך מדבר באופן שקול ביותר, כאילו חש בכובדה של כל מלה ומלה. פרט להיותו מפקד פלוגת הנדסה בחטיבת מילואים של השריון, ג'וני הוא לכל הדעות, בחור רגיל ופשוט.

הוא "צוציק". בנוסף לממדיו הקטנים, הוא רק בן 27. לדברי מפקד החטיבה, הוא "דמות קטנה מבחינה פיזית, עם מטען עצום של מרץ, של ידע ושל כוחות נפשיים, הכובשת אותך ממגע ראשון".

עם סיום לימודיו התיכוניים רצה לעסוק בהוראה, אך גיוסו לחיל ההנדסה מנע זאת. בחיל ההנדסה עבר קורסי פיקוד, עסק בתפקידי מודיעין, והדריך בבסיס הדרכה החילי. עבר קורס מפקדי פלוגות שריון וקורס קומנדו, והדריך שנתיים בקורס קומנדו של הצבא האתיופי, במסגרת סיוע החוץ הישראלי. הוא עוסק הרבה בספורט, החזיק באליפות פיקוד דרום בריצת 1,500 מטר ובאליפות בתי-הספר התיכוניים בקפיצה למרחק, ומנצל כל הזדמנות לצניחה – עיסוק האהוב עליו במיוחד.

בנוסף לעיסוקיו הצבאיים, הוא נשוי כחצי שנה, לומד שנה שנייה בחוגים למדעי המדינה ולסוציולוגיה באוניברסיטה, ואוהב לטייל – "את אפריקה חתכתי לאורך ולרוחב", הוא אומר בחיוך.

המלחמה פרצה לגבי ג'וני כשהחל גיוס המילואים. הוא לחם במרץ כדי לעבור ממפקדת קצין הנדסה ראשי, שבה הוא ממלא תפקיד רב-אחריות [קצין המודיעין של חיל ההנדסה], אל פלוגת ההנדסה שלו. אך מפקדיו סירבו לשחררו. כשגייסו את חטיבת מילואי השריון 45 "ברק", שאליה השתייכה פלוגתו, החל ג'וני לתמרן במהירות כדי לשנות את החלטתם. הדבר הועלה בפני אל"ם אלחנן קליין, קצין הנדסה ראשי, ולאחר ראיון אישי עמו, זז ג'וני צפונה אל אנשיו, כשהוא חושב – "עברתי את השלב הזה, כל שלב אחר יהיה כאין וכאפס לעומת המאבק, שהתרחש בשעות האחרונות".

הוא הגיע לפלוגתו, והחל לרענן במרץ את החומר ההנדסי שתרגל הרבה באימונים: הבקעות שדה מוקשים, מיקוש, חבלה, התבצרות ואימון חרמ"ש, כשהפלוגה מקבלת עזרה מרבית מאל"ם (אז סא"ל) משה בר-כוכבא (בריל), מפקד החטיבה הנערץ על ג'וני. כמו כן, הכין ג'וני את יחידות החטיבה לקראת המלחמה האפשרית.



חטיבה 45 "ברק"

המלחמה פרצה. בצוהרי יום שני, שישה ביוני 1967, דהרה החטיבה אחרי זחל"ם המח"ט, תוך כדי לחימה בכיוון ג'נין. החטיבה פרצה לכפר דן, ששימש מוצב קדמי של ג'נין, כשפלוגת ההנדסה מאבטחת באגפים וספגה שם הפגזה כבדה, אך המשיכה בדרכה.

הלילה עבר על החטיבה בלחימה עיקשת. בצוהרי יום שלישי, כשעמדה פלוגת ההנדסה לעזוב את מקומה באגפי החטיבה ולנוע אל הכוח העיקרי, נשמעה ברשת קשר החטיבתית קריאה נואשת – יחידת-משנה, שהורכבה מטנקי "שרמן", מזחל"מים ומרכב סיור, נתקעה מתחת למוצבים בצומת קבטיה, כשמספר כלי-רכב פגועים, ועמה נפגעים. היחידה הודיעה בדחיפות כי כוח ירדני בגודל של פלוגה רגלית בסיוע טנקי "פטון", יורד מהגבעות לקראתם.

המח"ט הרכיב מיד כוח בפיקודו של רב-סרן יעקב אביתר, מפקד פלוגת הסיור, ופקד עליו להתארגן לתנועה לקראת היחידה. אך מפקד הכוח, שכלל טנקים ורכב קרבי משוריין, הודיע שיוכל לנוע למקום תוך רבע שעה. "הבנתי שכוח זה עלול לאחר והודעתי שפלוגתי מוכנה לנוע מיד לכיוון היחידה ולהגיע תוך כעשר דקות. חומרת המצב אילצה אותנו להיכנס לשטח עוד לפני שהטנקים יהיו מוכנים, מאחר וכל רגע היה חשוב בהצלת האנשים".

הפלוגה נעה במהירות לעבר הלוחמים, שנתקעו תחת אש האויב, כשלפתע נפתחה לעברם אש יעילה מתותחי וממקלעי טנקים. הפלוגה פרצה על זחל"מיה, שוטפת באש את האויב, והגיעה אל היחידה הפגועה. הנפגעים נחבשו והועלו על הרכב, והחלו בחילוצם. לפתע עלו על הרכס כחמישה-עשר "פטונים" ירדניים, שציפו לכוח המחלץ, ופתחו באש מטווח של 400-300 מטר. בפגזים הראשונים נפגעו כל טנקי הכוח שנתקע, וזחל"ם ואחד המ"מים של ג'וני. מספר הפצועים וההרוגים החל לעלות בהתמדה מסוכנת. עוד זחל"ם נפגע, וג'וני הזמין סיוע מרגמות כבדות.

"בשלב הזה ביקשתי מהמח"ט רשות להסתער. דבר שהיה מאפשר לי לפרוש את הכוח ולהוריד את אנשיו מהכלים. המח"ט, שצפה בקרב מרכסי ג'נין, פקד עליי לאסוף את שארית הכוח, ולהסתלק מהשטח". החילוץ נעשה תחת אש תופת, שנורתה מטווח קצר מאוד.

זחל"ם המ"פ הפך למטרה. מספר "פטונים" זיהו אותו כזחל"ם פיקוד. והחלו לרדוף אחריו בפגזים ובמקלעים. ג'וני ניווט את הכלי באופן בלתי-ש-גרתי, שהפריע לאויב לפגוע בו. אך לאחר כ-800 מטר השיג הפגז הראשון את הכלי: פגז חודר שריון פגע במדף הציוד המותקן ליד הדלת האחורית של הזחל"ם, והעיף החוצה שני חיילים. אחריו באו פגזים אחרים, לוחמי הזחל"ם נפגעו, ואש פרצה בכלי. שריפה. האנשים קיבלו פקודה לעזוב את הכלי ולתפוס מחסה. בפנים הכלי נותרים ג'וני, סגן רפי והקשר גפן. כשרפי נהג, וג'וני וגפן ניסו להשתלט על השריפה. כשפגיעה נוספת השיגה אותם, פקד ג'וני על רפי ועל גפן לתפוס מחסה, והמשיך לחלץ את הזחל"ם מהשטח המופגז באכזריות. תחמושת התחילה לבעור ורגעי הזחל"ם החלו מתקרבים. לפתע תפסה האש את הכיסא, שישב עליו, וג'וני נכווה בידו. הוא לא הרגיש בכך, כשם שלא חש שנקרע שריר בצווארו, בעת שהועף בהדף אחת הפגיעות הקודמות, ונחבט בדופן הזחל"ם.

"התחלתי להטיל החוצה כלי נשק ולאסוף מפות ומסמכים סודיים מתוך הזחל"ם הבוער. פתחתי את מזוודתי והוצאתי משחת שיניים ומברשת ואת תמונת אשתי ומכתביה – זאת על מנת לא להסתבך בתירוצים מיותרים להצדקת אובדן 'מסמכים חשובים אלה'. באותו השלב עבר לידי רס"ן יענקל'ה אביתר, מ"פ הסיור, וצעק אליי לזנוח את הכלי, ולעלות אל הרכב שלו. סירבתי לעלות אל הרכב שלו, לפני שאסיים את החילוץ. הוא עבר על ידי, המשיך לנסוע וכמה מטרים לאחר מכן נהרג מפגיעת מקלע כבד, כשהוא זקוף ברכבו".

התחמושת, שהחלה להתפוצץ, שכנעה אותו לזנוח את הרכב. ג'וני הספיק לעבור כעשרים מטרים כשהתפוצץ הזחל"ם בקול אדיר.

במקביל ארגן גינוסר, הסמ"פ, את שארית הפלוגה וניסה לבדוק את מספר הנפגעים, כשהוא בטוח שג'וני נהרג בזחל"ם הבוער.

ג'וני קטף קנה שיבולת בשדה שבו עבר, ולעס אותו בשלווה מפתיעה, תוך כדי תנועה אל המקום, שבו שיער נמצאת הפלוגה שהתארגנה לנסיגה. לפתע הופיע בין האלונקות ג'וני, ועמו מברשת שיניים, מכתבים וקנה שיבולת.

"אחד הפצועים הביט עליי, ואחר תפס בידי וצעק, תוך כדי בכי – 'המ"פ, אתה חי!' ... אז הרגשתי לראשונה, שהחיים ניתנו לי מחדש".

הרפתקת הדמים לא הושלמה, ג'וני חושב לחזור לשטח עם אנשיו ואומר להם – "האם יש פה גבר שאינו מוכן להיכנס לתוך השטח ברגל, על מנת לחפש אחר פצועים ונעדרים?"

אנשיו נעלבו מעצם הצגת השאלה ...

הכוח, שהורכב מלוחמים ופצועים, שיכלו להתהלך, התפצל לצוותים, שהספיקו עד רדת החשיכה לאסוף חמישה חיילים, חלקם פצועים. עם חשיכה שב ג'וני שנית לשטח. "ביקשתי מהמח"ט רשות להיכנס לשטח ולחלץ כלי-רכב תקועים. המח"ט השאיר את ההכרעה בידי, כיוון שלא ידע באיזה מצב נמצאים אנשיי. עם ליילה הצלחנו לחלץ מהשטח ארבעה זחל"מים במצב תקין".

בשלב הזה הצטרף אל הכוח הרס"פ פיניה, ודאג לעידוד הלוחמים. במִפקד שנערך התברר, כי פלוגת ההנדסה אבדה בפעולת החילוץ שנים-עשר לוחמים ובשורותיה שישה-עשר פצועים. "לצאת ממארבים בשריון", מסכם מפקד החטיבה, "זה דבר לא רגיל, הקשור באישיותו של המפקד ומנהיגותו של ג'וני, והידע המקצועי הרב שלו, הם מעל לכל ספק!"

פילוס בשדה מוקשים מופגז

למחרת תוגברה הפלוגה במחלקת הנדסה, שהועברה מהעתודה וברכב נוסף, והחלה לדהור לכיוון גשרי א-דמיה, שאותם נדרשה לפוצץ. בצוהרי יום חמישי (היום הרביעי למלחמה), התרוממו לאוויר שני הגשרים, ועמם ציוד רב להקמת גשר ביילי, שהיה לידם. גשר א-דמיה נהרס שנית על ידי כוחות ישראליים (בראשונה "הרימו" אותו ב"ליל הגשרים").

עם תום הפיצוץ התארגנה חטיבת "ברק", ודהרה צפונה. החטיבה זכתה להילחם בשתי גזרות, וביצעה את לחימתה בדם ואש להכנעת האויב הירדני והאויב הסורי.

"כשכל החטיבה דהרה צפונה אל משימתה הבאה אל רכב המנהלה, הראיתי לרס"פ פיניה, את מקומנו. ביקשתי ממנו להעיר אותי בנקודה מסוימת בקרבת קיבוץ דן. פיניה עלה לזחל"ם, ונרדמתי מיד – שינה ראשונה מאז פרוץ המלחמה".

עם שחר עלתה החטיבה על תל חמרה, שבקרבת הבניאס. "עלינו על התל מכיוון קיבוץ דן. על התל מוקם מוצב מבוצר, השולט על כל האזור. עם תחילת ההתקפה עלה אחד הטנקים המובילים, השייך לגדודו של סא"ל אדולף, על מוקש". המח"ט שדהר בראש הכוח, שלח את ג'וני למצוא פתרון לבעיה החדשה שנוצרה. ג'וני השאיר מחלקה מפלוגתו לחילוץ הטנק, והמשיך רגלית כדי לחפש מעבר בתוך שדה המוקשים. הוא ניווט את הכוח תוך כדי תנועה רגלית ובדיקת מקומות חשודים בסכין החבלה, שהייתה עמו. כחצי קילומטר נמשכת דרך העפר, המחברת את דן עם התל, וג'וני עבר אותה ס"מ אחר ס"מ תוך כדי הפגזת אויב, כשאחריו נעה החטיבה.
 
ג'וני עלה על ג'יפ שלל, שהיה עדיין בהרצה, ודוהר קדימה כדי להנחות את הכוח. "לא רציתי לעכב את המשך התקדמות הכוח וכשנתקלתי בשדה מוקשים נגד טנקים בכניסה למסעדה, פירקתי בעזרת חובב – סא"ל, שהיה בקרבת מקום – כשלוש מאות מוקשים נ"ט, שחסמו את הכניסה לכפר".

הפסקת-האש מצאה את פלוגת ההנדסה במסעדה. שם עזרה להתבצרות גדודי החטיבה בשטח בזלתי עוין. ג'וני נח מהמלחמה הקשה, וסיכם לעצמו את לקחיו מהקרבות, "הוכחנו שהפלוגה בנויה מלוחמים מעולים, שלא חששו לסכן עצמם על מנת לבצע משימות, או להציל את חבריהם לנשק. האדרנו את שם חיל ההנדסה, והוכחנו כי אפשר אומנם לנצח בלי חיל הנדסה, אך המחיר יהיה יקר מאוד. הוכחנו שהתנאי לכל הוא מפקד כוח הנדסי, הנדחף ומחפש משימות. אם הוא מוכן לכך, הרי מקומו ב'לשכת העבודה הצבאית' מובטח".

את עבודת פלוגת ההנדסה של ג'וני, סיכם המח"ט בר-כוכבא – לוחם ידוע וותיק: "בנוסף למשימותיה המקצועיות אשר ביצעה, הביאה פלוגת ההנדסה לביטוי, בהתנהגותה במלחמה עם האויב, את סמל המסירות ואחוות הלוחמים בשדה הקרב, בחלצה פצועים בתנאים הקשים ביותר, תוך כדי עדיפות מוחלטת לאויב בשריון ובכוחות רגלים". היחידה גילתה העזה, דבקות במשימה והתנדבות לא רגילה למשימה, למרות שידעה, כי יהיו חסרי אמצעי הגנה וחיפוי, במקרה של הסתבכות עם אויב. ג'וני לא איבד את קור רוחו ואת צלילות דעתו, ופעל בשיקול-דעת וכך הצליח לחלץ את אנשיו. יתר על כן, אחר כך יצא, רגלית, לשטח, לאסוף נעדרים ורכב קרבי משוריין לאנשיו – דבר המוכיח העזה עילאית ומנהיגות למופת".

מחמאה זו נעמה בודאי לג'וני, אך הוא לא סוחרר ממנה. הוא ממשיך לעסוק בתפקידו בשלווה, כאילו לא קרה מעולם דבר, הרי הוא בסך הכל, לוחם פשוט.

 

אחרי שנפל בקרב הצליחה, כמפקד ההנדסה של פיקוד
הדרום, נקרא אחד הגשרים על התעלה על שמו של ג'וני

ראו גם



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה