הרוח של סיירת מטכ"ל

דינה אברמסון ערוץ 7 - 14.9.2006
הרוח של סיירת מטכ"ל - סיירת מטכל - צלש אלוף - עמנואל מורנו


על שולחנו של הקצין הבכיר בסיירת מטכ"ל היו פזורים ספרי קודש, הוא הקפיד לאכול בצבא רק בשר "חלק" והחמיר על עצמו בהלכות שבת גם במצבי חירום ●סא"ל מורנו הי"ד, שנפל במלחמה בלבנון, היה אישיות אצילה ונערצת. מידע על עמנואל מורנו ז"ל שקיבל צל"ש אלוף - ראש אמ"ן.



יום שישי. ברדיו מדברים על הפסקת האש שנכנסה לתוקפה. סגן אלוף עמנואל מורנו נקרא ליחידתו בסיירת מטכ"ל למבצע חשאי בעומק לבנון. באופן חריג ושונה ממנהגו, מאחר מורנו הדייקן לטרמפיסטים שמחכים לו. הם שומעים אותו נפרד מדי פעם ממשפחתו, אך חוזר בו שוב ושוב. הפרדה קשה עליו הפעם יותר מתמיד.


בצה"ל אסרו על פרסום תמונתו של מורנו, מנימוקים ביטחוניים. בעיתונים השונים הצטיירה דמותו כלוחם קשוח ומאופק. אני מבקשת ממאיה לראות תמונה של עמנואל, ונדהמת כשאני רואה מולי בחור צעיר עם עיניים קורנות וחיוך מאוזן לאוזן, אנושי ומאושר
לבסוף נראה מורנו כשהוא יוצא מפתח הבית. אשתו וילדיו מלווים אותו לרכב. הוא מתנצל על העיכוב ומתחיל בנסיעה, כשבתו הקטנה מנופפת לו לשלום ובנו הקטן רודף אחרי הרכב. כשדמעות בעיניהם מביטים הילדים אחר דמותו המתרחקת, כאילו מבקשים: אבא, אל תיסע.

חמוש בחולצת שבת לבנה וחגיגית, לא ניתן לשער לאן פניו. את הנסיעה העביר מורנו בשתיקה, כשסבר פניו רציני. ברדיו שהפעיל נשמע קולו של רב המתריע לחזור בתשובה: "אדם רודף אחרי דרגות בצבא, ופתאום יכול למות", אבל עמנואל לא רדף אחרי הכבוד. מעולם לא ראו אותו עם דרגות, ולמרות מעמדו איש אפילו לא ידע מה תפקידו.

לפנות בוקר, בלילה שבין שישי לשבת, התקדם כוח קומנדו המונה כמאה לוחמים יחד עם סגן אלוף מורנו לכיוון כפר הנמצא מערבית לבעל בק שבלבנון. מטרת המבצע היתה למנוע הברחת אמצעי לחימה מאיראן וסוריה לחיזבאללה. בחסות הלילה של לבנון הורידו המסוקים שני כלי רכב צבאיים, כשכלי טיס של חיל האוויר מחפים בירי על המבצע.

לוחמי סיירת מטכ"ל הצליחו במשימתם, אך בדרכם חזרה הם נתקלו בפעילי חיזבאללה, שפתחו לעברם באש קטלנית. תחת אש זו נמלטו הלוחמים חזרה אל המסוקים, אבל אז נפגע מורנו. וכך, כשהוא מתבוסס בדמו, השיב עמנואל מורנו את נשמתו לבוראו, כשהוא מותיר אחריו אלפי חברים, מעריצים ומשפחה.

תחושת הבטן הודיעה מראש

המושב תלמים שוכן סמוך לעיירה שדרות שבדרום. מושב שקט. עצי הדר, בתים קטנים עם גג אדום, אנשים פשוטים העוסקים גם בחקלאות. אל המושב הזה הצטרפו בשנים האחרונות חסידיו של הרב ניר בן ארצי והביאו עמם למקום גוון תורני יותר. עמנואל ומאיה מורנו עברו למקום לפני שנתיים. כאן גידלו באהבה את שלושת ילדיהם: אביה בת החמש, נריה בן השנתיים ונועם ישראל, שטרם מלאה לו שנה.

בית משפחת מורנו נמצא ממש בכניסה למושב. על הספה בסלון יושבת מאיה, רצינית ואצילית, אך מחייכת לעברי מכל הלב. קשה להבחין במבט ראשון שמדובר באלמנה טרייה. היא מדברת בשקט אך בעוצמה, פורשת את מסכת חייו של האיש שזכתה להכיר מקרוב כל-כך.

קצת מוזר למאיה לדבר. גם היא, כמו עמנואל, דוגלת במיעוט בדיבור ובענווה. אבל עכשיו, אחרי מה שקרה, היא יודעת שחשוב לספר על חייו של האיש שהיה למופת. למרות שאם היתה שואלת, היה עמנואל אוסר עליה לספר בשבח עצמו.


במוצאי שבת קודש התאספו רבבות בהר הרצל, כדי להספיד את הלוחם האגדי. בכירים בצה"ל אמרו כי מדינת ישראל איבדה את הלוחם מספר 1 בשורותיה. מפקד הצוות הקודם של עמונאל אמר עליו עוד בחייו: "צה"ל הוא הצבא הטוב בעולם, סיירת מטכ"ל היא היחידה הטובה בצה"ל, ועמנואל הוא הלוחם הטוב בסיירת"
"כשעמנואל עזב ביום שישי, היתה לי תחושה רעה מאוד", משתפת מאיה. "כבר הרגשתי ככה פעם אחת במהלך המלחמה, ואז אמרתי כל היום תהלים. הפעם, בגלל כל ההכנות לשבת לא עשיתי עם זה שום דבר, רק הרגשתי מועקה גדולה. בשתיים בצהרים עמנואל צלצל ונשמע דווקא שמח. דיברנו על הצימר שצריך להזמין ביום ראשון לנופש המשפחתי, והוא ביקש שאזדרז להזמין, כי עכשיו המלחמה נגמרה וכולם מזמינים.

"לא שיתפתי אותו במועקה שלי, רק סיכמתי איתו שכשתעבור השבת אטפל בזה. אמרתי לו: אם אתה שמח אני רגועה, אבל לא הייתי רגועה. ניסיתי לשכנע את עצמי, הדחקתי את זה.

"לקראת כניסת השבת דיברתי איתו שוב. זו היתה שיחה קצרה; הוא רק אמר שהוא מתגעגע, ושבשבתות קשה יותר לא להיות איתנו, כי זה זמן של בית. ביקש שנקרא תהלים, ואמרתי לו שה' איתו, ושיהיה טוב. כל הערב בשבת הייתי איתו בראש. ניסיתי לשדר לו רגיעה, ידעתי שהוא יוצא למבצע וידעתי יחסית גם פרטים. בלילה קראתי תהלים כמו שהוא ביקש, ונרדמתי ככה על הספה.

"בארבע לפנות בוקר, במקביל למה שקרה, נריה התעורר והתחיל לבכות. גם נועם ישראל, כולם פתאום התעוררו ובכו. לקח לי זמן להרגיע אותם, בסוף נרדמנו כולם. כשהתעוררתי הייתי כבר רגועה, אמרתי: יופי, עכשיו עמנואל בטח ביחידה, ישן אחרי המבצע של הלילה. לא שיערתי שהוא כבר ישן שנת עולם.

"בשמונה וחצי דפקו אצלנו בדלת. הייתי אצל ההורים שלי בעין הבשור. צעקתי מהספה: 'פתוח!' אפילו לא קמתי לפתוח. פתאום נכנסו שישה אנשים במדים ובישרו לי באופן חד מאוד: 'עמנואל נהרג'. הם אפילו לא עשו הקדמה, וככה נכון לעשות, אין דרך אחרת לבשר כזה דבר. שישה אנשים נכנסים במדים, מה אני אמורה לחשוב? שהצבא הגיע להציע לי צימר לנופש?".

הילדים היו בחוץ וראו את האנשים נכנסים. אביה נכנסה לבית לקחת משהו. לקח לי כמה דקות להירגע, ואז אמרתי לה: אביה, את זוכרת את חברה שלך, זאת וזאת? היא אמרה לי: כן, זאת שאבא שלה נהרג. אמרתי לה שגם אבא שלנו נהרג. היא ניגבה לי את הדמעות ואמרה לי: אמא אל תבכי. היא שאלה למה אני בוכה, ואמרתי לה שזה קצת עצוב, אז היא אמרה זה לא קצת זה הרבה".

עברה בך פעם המחשבה שאסון כזה עלול להתרחש?

"אף פעם לא חשבתי על האפשרות שזה יקרה. לא הכנתי את עצמי לזה. גם עמנואל הוא לא אחד שנותן לחשוב על זה, אנחנו אנשים מאמינים. רק במלחמה האחרונה היתה לי תחושה לא טובה. גם לאבא שלי היתה תחושה דומה, והוא שאל את עמנואל אם הוא חושב שזה יכול לקרות. עמנואל אמר לי שהכי רחוק שיכול לקרות זה מקסימום להיפצע, המוות לא שיחק אצלו עניין. היתה לנו פעם בדיחה, שעדיף שהוא ימות, כי אם זו תהיה אני הוא לא ידע להסתדר עם הבית. אמרתי לו: אם זה יהיה אתה אני אעלה למעלה לתת לך סטירה שהשארת אותי ככה ואחזור לטפל בילדים.

"עמנואל היה בן אדם שלא עשה עניין משום דבר שקשור בו. אם למשל הייתי מתבחבשת באיזה עניין מידתי, או הייתי חושבת אולי התגאיתי מדי, אולי התנהגתי לא בסדר עם הילדים, עמנואל היה אומר: בואי לא נעשה מעצמנו כזה סיפור גדול, אנחנו לא מלאכים. יש לנו גאווה, בסדר, בואי נמשיך הלאה. אני לוקחת את המשפט הזה למצב שבו אני נמצאת היום, לא להעצים את מה שיש. זה המוטו".

בזכות הרב ניר


"במשרד ביחידה תמיד היו לו ספרים על השולחן: ביאורי התניא, חת"ת, ספרים של ברסלב, תמונה של הרב ניר בן ארצי על הקיר. מצד שני הוא לא היה מיסיונר. במציאות של היום אני לא מכיר אף אחד שחי בצבא חיים יהודיים כמו שעמנואל חי. הוא פשוט היה יהודי בכל רמ"ח אבריו"
בצה"ל אסרו על פרסום תמונתו של מורנו, מנימוקים ביטחוניים. בעיתונים השונים הצטיירה דמותו כלוחם קשוח ומאופק. אני מבקשת ממאיה לראות תמונה של עמנואל, ונדהמת כשאני רואה מולי בחור צעיר עם עיניים קורנות וחיוך מאוזן לאוזן, אנושי ומאושר.

מי הכיר בינכם?

"זו היתה השגחה פרטית. אני לא דתייה במקור, חזרתי בתשובה דרך הרב ניר בן ארצי, דרך הכנסים שהרב היה עושה. באחד הכנסים פגשתי את הרב שמואל מורנו, אחיו של עמנואל. הוא ואשתו אמרו: כשמאיה תחזור בתשובה נכיר לה את עמנואל. לאט לאט הכרתי את כל המשפחה חוץ ממנו, ואחרי שנתיים הם החליטו שאני מספיק דתייה והכירו לי אותו".

איזה סוג של אב הוא היה?

"אם אתאר איך הוא היה בבית לאנשים מבחוץ הם לא יאמינו. כולם יגידו שהוא בן אדם מצחיק, שיש לו בדיחה לכל אחד. בבית זה הכי התבטא, הוא היה משוחרר, זורם. בגלל שעמנואל היה איש צבא ולא היה הרבה בבית, הוא הפקיד בידי את מה שנקרא 'מקל החינוך'. במעט זמן שהיה לו לראות את הילדים לא היה טעם לבזבז את זה על סדרת חינוך. כשהוא הגיע הביתה הוא לא הפסיק לנשק את הילדים לרגע, דאג לביטחונם על כל צעד ושעל. אם בדרך כלל האם היא זו שמגוננת על הילדים, אצלנו עמנואל לקח את התפקיד הזה. תמיד בודק אם נוח להם, אם אין עליהם הרבה מדי שמש או זכוכיות על הרצפה, ואם היינו יוצאים למחנה נופש זה היה הפקות שלמות, הכל כדי שיהיה להם נוח".

איך הוא שילב את השירות עם חיי המשפחה?

"בעיקרון, עמנואל הגיע הביתה כמעט כל יום. גם אחת בלילה זה זמן להגיע הביתה, אלא אם יש מבצע ספציפי, כמו החטיפה של גלעד שליט. כל ערב היתה שעה שמצלצלים לאבא לצבא, אלא אם אחד הילדים מתגעגע, אז מצלצלים בשעה אחרת. כשהיתה לו דקה פנויה בצבא הוא היה בורח הביתה לראות את הילדים, ולמרות אלפי החברים שיש לו, כשהוא היה מגיע הביתה הוא היה מנתק את הפלאפון ונמצא טוטאלית עם הילדים".

מה הוביל אתכם להשתקע דווקא כאן, במושב תלמים?

"כמו עוד משפחות מהקהילה, הגענו לכאן בעקבות הרב ניר בן ארצי. עמנואל הכיר את הרב עוד לפני שהתחתנו, דרך אחיו. במקביל הכרתי גם אני את הרב, חזרתי למעשה בתשובה דרכו. לאורך כל השנים, עוד לפני שעברנו לתלמים, היינו קשורים לרב, בעיקר דרך עבודת המידות שהרב נותן. לרב יש זכות גדולה על הקשר הזוגי בינינו. אנחנו מחוברים לקהילה, שהיא חמה מאוד ותומכת – בימים אלה אני רק רואה עד כמה.

"אי אפשר להגיד על עמנואל שהוא סוג של חסיד נלהב, אחד שכל היום מדבר בהערצה. אבל אני לא יודעת עם יש חסיד אמיתי כמוהו. עמנואל היה מחובר לרב והבין לעומק מה הוא אמר. הוא גם התייעץ עם הרב בנושאי הצבא, הוא שאל למשל את הרב אם לעבור למקום מסוים, והרב ידע לתאר לו את היחידה הזו בפרוטרוט ואמר לו לא ללכת לשם, ובאמת אחרי כמה חודשים עמנואל פתאום הבין כמה הרב צדק. אחת התכונות של עמנואל זו האמת; ברגע שהבין שהקהילה בתלמים מבחינתו היא האמת, עברנו לכאן.

מי שלחם

16

"הרבה פעמים היו לעמנואל ויכוחים לגבי ההתנתקות. כולם ידעו את הדעות שלו. עמנואל אמר לבכירים שאם יבקשו ממנו להשתתף בהתנתקות הוא שם את הדרגות והולך הביתה. בשבעה סיפר לנו בחור צעיר שהוא שהתגאה לפני חבריו בקיבוץ, שיש לו מפקד שאומר את דעתו נגד ההתנתקות ושאף אחד בצבא לא מעז לעשות לו משהו"
שנים לחם עמנואל בסיירת מטכ"ל, 16 שנים שבהן היה שותף לעשרות מבצעים, רובם ככולם סודיים, עד כדי כך שגם היום, לאחר מותו, תמונתו אסורה לפרסום.

באוגוסט 1990 התגייס עמנואל לשורות היחידה בסיירת מטכ"ל והחל את מסלולו כלוחם בצוות גיורא. איכויותיו וכישוריו המיוחדים  בלטו כבר בתחילת הדרך. בסיום המסלול השתלב עמנואל בציר הפיקודי והוביל פעילויות מבצעיות מורכבות ביותר שנעשו ביחידה, מהחשובות שבוצעו בצה"ל. האתגרים שעמם התמודד במהלך שירותו דרשו יכולות מקצועיות נדירות, חשיבה ממוקדת ואחריות אישית יוצאת דופן. בשנים האחרונות היה עמנואל נושא הדגל בראש המחנה בפלוגתו, ומושא להערצה בקרב דור צעיר של לוחמים שגדלו סביבו.

במוצאי שבת קודש התאספו רבבות בהר הרצל, כדי להספיד את הלוחם האגדי. בכירים בצה"ל אמרו כי מדינת ישראל איבדה את הלוחם מספר 1 בשורותיה. מפקד הצוות הקודם של עמונאל אמר עליו עוד בחייו: "צה"ל הוא הצבא הטוב בעולם, סיירת מטכ"ל היא היחידה הטובה בצה"ל, ועמנואל הוא הלוחם הטוב בסיירת".

תחת העצים בהר הרצל נשמע בכי בשעה שמפקד סיירת מטכ"ל הנוכחי פתח את ההספדים בקול שקט. שהוא תיאר את דמותו של עמנואל כלוחם וסיפר כי מעבר לתכונותיו המבצעיות עטפו את אישיתו ערכיות, יושר ואהבת מולדת שאינה נתונה בספק.
אחריו בקול שבור עלה הרב אלי סדן מהמכינה בעלי, וספד גם הוא לתלמידו האהוב: "עמנואל, אני מתנצל בפניך", אמר הרב.

"אני יודע שכל חייך ניסית להצטנע, ניסית להסתיר את מעשיך, אני יודע שבחייך לא היית מרשה לי לומר עליך כל-כך הרבה דברים טובים. אבל עכשיו, אחרי שעלית לגנזי מרומים, אינך יכול עוד להסתתר. אישיותך הפרטית האישית נלקחה מאיתנו, אבל תוכן חייך, מעתה הוא שייך לכולנו. הנך סמל לדור של גאולה. מאה יקומו תחתיך, ואלף אחריהם ילכו לאורך ויקימו לתחייה את האופי האמיתי הפנימי של העם הזה: רחמנים, ביישנים, גומלי חסדים וענווים, מלאי גבורה, תעצומות נפש ושמחת חיים".

עד הפרטים האחרונים

שני בנים שלחה משפחת מורנו למלחמה הנוכחית. לעמנואל אח צעיר, ששירת יחד עמו כרב סרן בסיירת מטכ"ל. משפחת מורנו ידועה כמשפחה ציונית, תורנית וגומלת חסדים. משפחה שכמו הסיפורים הרבים על עמנואל, עושה תמיד הכל בשקט ובצניעות. קשר מיוחד היה בין האחים שלחמו יחד, ולאורך השנים כמעט לא עבר יום שבו לא היו משוחחים.

"עמנואל היה המפקד הישיר שלי", מספר אחיו. "הפעם במילואים הצטרפתי לפלוגה אחרת. לאורך כל המלחמה ישנתי בחדר שלו, במיטה שהוא פינה לי. לא ידעתי שכשהוא פינה בשבילי את המיטה הוא הלך לישון במשרד שלו למעני. כמעט בכל דבר שעשיתי ב-15 שנה האחרונות התייעצתי איתו".

"כשאחיו היה במילואים, עמנואל דאג לו כמו דודה זקנה", מוסיפה מאיה. "הוא דאג שלא תיפול לו שערה מהראש. שבת לפני המבצע אחיו היה בלבנון, ועמנואל קם באמצע הלילה והתחיל לקרוא תהילים. והוא לא היה טיפוס שקורא תהלים בדרך-כלל".

אם היית צריך לאפיין את דמותו של עמנואל כלוחם, מה היית מספר עליו?

"כלוחם וכאח זכיתי להיות מעורה בכל מה שעמנואל עשה בצבא. יצא לנו לעבוד יחד באופן צמוד כמה שנים, וכמעט כל דבר שאגיד עליו יקטין את דמותו כלוחם. אבל יש כמה דברים שאפיינו אותו, למשל היצירתיות. חוץ מהתחום המקצועי שלו, שבו היה בו אמן ללא עוררין, הוא ידע להביא את היצירתיות שנדרשה לפתרון בעיות, לקבלת החלטות. הוא היה פרפקציוניסט, היה לו שיקול דעת, יכולת לקבל החלטות במצבים קריטיים. עמנואל היה חד מאוד, מבריק, נחוש.


"חבר של עמנואל הגיע בשבעה וסיפר שכשהתחתן הוא היה חסר אמצעים. יום לפני החתונה עמנואל הגיע אליו עם שקית ובה נעליים חדשות ובגדים לחתונה. הוא אמר לו: 'שטויות, אני קונה את זה בגרושים בתלושים של הצבא, זה במקום מתנה לחתונה'. הוא חשב על כל הפרטים וזכר משהו שכולם שכחו, שלחתן חסרות נעליים"
"במלחמה האחרונה, הוא כל הזמן חתר למגע, יזם פעולות מבצעיות. הוא פשוט היה לוחם עצום. הוא אמר לחבר שהמלחמה הזאת הראתה לעם ישראל כולו כי אסור לנו לסמוך על כוחנו ועוצם ידינו, שאין על מי להישען רק על אבינו שבשמים".

עמנואל התפרסם כאדם מיוחד. איזה מין ילד הוא היה?

"מה שאני זוכר מהילדות זה עמנואל בתנועה. כל הזמן זז. בבית הוא היה השמש של כל המשפחה. זה ששוטף כלים וזה שתמיד כל הלחץ של לפני שבת מתנקז אליו: הגיהוץ, הכביסה, שטיפת הרצפה. עד היום בבית בשבת עם מאיה הוא דואג לה שתרגיש מלכה, אחרי כל השבוע שעברה לבד. הוא זה שמפנה, מגיש ומנקה.

"עמנואל תמיד היה האח הגדול בשבילי. תמיד ניסיתי לחקות אותו. כבר כילדים, כל פעם כשהיינו מתווכחים הוא היה מנצח. הוא תמיד חשב כמה שלבים קדימה. הוא היה חד לשון, רטוריקן לא קטן. במשך הילדות התבוננתי, וראיתי שבסופו של דבר הוא תמיד בחר בדרך הנכונה. לאן שלא הלכתי בחיים ושמעו שאני אחיו של עמנואל תמיד נפתחו לי הדלתות, להיות אח שלו זה כבר היה מספיק.

"מגיל צעיר הרבה העריצו אותו, והוא לא היה מוכן לכך. אם היית בא להתייעץ איתו בכל תחום, גם בתחום המקצועי, הוא נתן לך תחושה שלימדת אותו משהו, ומבחינתו זה מה שהוא הרגיש באמת. והחברים שהוא אסף שיקפו את זה, הם היו מכל קצוות הקשת הדתית והפוליטית.

חיים של יהודי

כדוד המלך בשעתו, שנקרא 'עדינו העצני' כי ידע לשלב בין עוז הקרב לעדינות התורה, גם עמנואל הותיר אחריו מורשת רוחנית של אהבת תורה עזה, מסירת נפש על הלכה ואמירה יהודית ברורה וגאה. "עמנואל בלימוד שלו היה מחובר לפן הפרקטי", מספר אחיו. "הוא היה משגע אותי עם הלכות שבת. כל דקה פנויה הוא היה לומד גמרא. הוא היה מחובר לכל הרבדים, אבל אהב דברים פרקטיים.

"במשרד ביחידה תמיד היו לו ספרים על השולחן: ביאורי התניא, חת"ת, ספרים של ברסלב, תמונה של הרב ניר בן ארצי על הקיר. מצד שני הוא לא היה מיסיונר. במציאות של היום אני לא מכיר אף אחד שחי בצבא חיים יהודיים כמו שעמנואל חי. הוא פשוט היה יהודי בכל רמ"ח אבריו. הוא היה היחיד שהקפיד על כל מיני דברים, למשל בשר חלק. מי מקפיד בצבא על בשר חלק? הטבחים היו יודעים ומתקשרים עמנואל: היום אתה יכול לאכול, יש בשר חלק.

"או בשבתות למשל, עמנואל הקפיד בשבת על כל דבר קטן. מישהו סיפר שהוא ראה את עמנואל כותב בשבת בצורה שונה, ולא הבין למה עד שעמנואל הזכיר לו ששבת היום. אני אישית ראיתי אותו לפני חודש ישן עם אור דולק בגלל השבת. רוב הדתיים, כשיש מצב חרום בצבא מפסיקים לחשוב על כל הפרטים של הלכות שבת. עמנואל כל הדרך חשב. לדוגמה ברכב, לא הדליק מזגן ולא פתח חלון כי אסור, אלא מפעם לפעם פתח את הדלת לאוורר וסגר. אבל הוא לא ייחס לדברים האלה חשיבות, זה היה לו טבעי.
 
"טוהר המידות של עמנואל הלך עמו לכל מקום, גם אם זה היה על חשבון ההתקדמות המקצועית. ביחידה ידעו שאי אפשר להתווכח, שהוא מוכן להקריב את הקריירה שלו רק כדי שדברים ייעשו כמו שצריך. לפני כמה חודשים לדוגמה היתה ישיבה עם כל הסגל הבכיר של היחידה. באמצע עמנואל קם ואמר: תבינו טוב טוב, אני לא נותן דין וחשבון לאף אחד מכם, רק לקדוש ברוך הוא.

"תמיד הוא ייצג את הצעירים ביחידה מול הסגל הפיקודי. חבר'ה שלא שובצו למבצעים היו פונים אליו במצוקתם, והוא היה נלחם בשבילם. זה אפיין אותו, לדאוג לחלשים ולצעירים".

לוחם בכתום


מאיה: "מהמקום שבו אני נמצאת אי אפשר להתרומם לבד. רק עם ה' אפשר להתרומם. אין לי השפעה על מה שקרה, אבל אני יכולה לדאוג איך ימשיך הבית בעקבות זה: בשמחה, בחיוך, באופטימיות של עבודה. עמנואל היה אומר: מה שלא מקדם אותך כנראה ייקח אותך אחורה, ואני מקווה שנדע איך ללכת קדימה"
במהלך השבעה קיבלה המשפחה מכתב מחברו ליחידה. "בעקבות תקרית מסוק שבה נורה טיל ונהרגו חמישה חיילים נוצר חשש מהטיסה במסוקים", סיפר החבר. "כמה שעות לפני העלייה למסוק שאל אותי עמנואל: מה אתה עושה אם חס וחלילה המסוק שלנו חוטף טיל ונשארות לך עשר שניות לחיות עד ההתרסקות? עניתי לו שאיני יודע, שאני משער שאהיה עצוב ומפוחד. עמנואל חשב רגע, ואמר: 'מה שאני אעשה, וגם אתה צריך לעשות, זה להגיד שמע ישראל'. הסתכלתי עליו ואמרתי לו: 'מה זה ייתן לך? הרי בכל זאת המסוק יתרסק ונמות כולנו'. אז ענה לי עמנואל משפט שמלווה אותי עד עכשיו: 'אם לאדם נשארות חמש שניות לחיות ועדיין יש משמעות לחייו ושאיפה למה שאחריהם, משמע לחיים יש משמעות. אך אם אדם אינו מבין את חשיבות השניות הללו, כנראה אין משמעות לכל החיים שלו, שהרי החיים הם שלב נוסף בדרך לשלב הבא'".

בכתבה באחד העיתונים פורסם שעמנואל נטל חלק בפינוי גוש קטיף. מה באמת היה שם?

"מה שפורסם זה פשוט חילול כבוד המת. העיתונאי שכתב את זה בדה את הדברים מראשו. כאב לי כשקראתי את ההמצאות האלו, דווקא בנקודה העקרונית הזו, שהייתה חשובה כל-כך לעמנואל. דעתו של עמנואל בנוגע להתנתקות הייתה ברורה וידועה. גם באופן מקצועי טעה אותו כתב; היחידה לא השתתפה בכלל בפינוי. יחידות מיוחדות לא נועדו לזה. התקשרתי לעיתונאי כדי שלפחות יתנצל, והוא בחוצפתו התחיל לצעוק עלי שנתתי למתחרים פרטים שלא נתתי לו.

"הרבה פעמים היו לעמנואל ויכוחים לגבי ההתנתקות. כולם ידעו את הדעות שלו. היה שלב שכינסו את כולם ואמרו ללוחמים שאסור להביע עמדה, שמי שיביע עמדה ימצא את עצמו מחוץ ליחידה. אחר-כך עמנואל בא ואמר לבכירים שאם יבקשו ממנו להשתתף בהתנתקות הוא שם את הדרגות והולך הביתה. הוא נאמן לחוקי הצבא, אך חוקי הקב"ה הם מעל לכל. בשבעה סיפר לנו בחור צעיר שהוא שהתגאה לפני חבריו בקיבוץ, שיש לו מפקד שאומר את דעתו נגד ההתנתקות ושאף אחד בצבא לא מעז לעשות לו משהו.

"הייתה לו תקופה לא קלה בזמן הזה. במיוחד עם הסיפור של עמונה. כשקרה מה שקרה בעמונה הוא לקח חופש של יום, אמר לצבא שהוא לא מגיע היום. הוא היה ממש שבור, ועם זאת לא הפסיק לנסות הכול למען ביטחון ישראל. כשמדובר במשימות למען המולדת, הוא היה שם עד הסוף".

בציפייה לגאולה

עמנואל התאפיין בצניעותו. יש דברים שנתגלו לכם רק אחרי מותו?

"התחדש לנו כמה הוא נגע בכל אחד. תמיד הוא דיבר איתי רק על מה שהוא צריך לשפר במידות של עצמו. חשבתי שידעתי עליו הכל, כי באמת חייתי איתו הרבה שנים ודיברתי איתו כל יום. אבל מסתבר שהרבה חסדים שהוא עשה הוא לא סיפר.

"לדוגמה, חבר שלו הגיע בשבעה וסיפר שכשהתחתן הוא היה חסר אמצעים. יום לפני החתונה עמנואל הגיע אליו עם שקית ובה נעליים חדשות ובגדים לחתונה. הוא אמר לו: 'שטויות, אני קונה את זה בגרושים בתלושים של הצבא, זה במקום מתנה לחתונה'. נדהמתי, איך הוא חשב על כל הפרטים וזכר משהו שכולם שכחו, שלחתן חסרות נעליים.

"או למשל אדם שחלה בניוון שרירים. עמנואל תמך בו נפשית ורוחנית לאורך תקופה ארוכה, לקח אותו לשיעורי תורה ועשה עמו שיחות נפש ארוכות. וגם שלא היה לו זמן לנסוע עם משפחתו לנופש הוא מצא זמן להסיע אותו יום שלם לקברי צדיקים בצפון להתפלל. כל פעם שהיה חוזר ממנו היה אומר שהאדם הזה מחזק אותו, שהוא עושה לעמנואל טובה".

אדם בדרגתו כאילו השיג הכל: בית, משפחה ומעמד בחברה הישראלית. מה היו שאיפותיו?

"עמנואל ציפה להתגלות המשיח", מספרת מאיה. "לאחרונה הוא אמר שברור שהמשיח תיכף בא, כי לא ייתכן שהמצב יימשך עם ראשי המדינה והדרגים הבכירים בצבא וכל השחיתות. בתחום המקצועי  הוא היה אמור לעזוב את היחידה ולעבור לתפקיד חדש ואטרקטיבי. זו תכנית שהיתה אמורה לצאת לפועל מזמן, אבל עמנואל לא עזב כי לא היה מי שיחליף אותו".

אין קליטה

לקראת סיום ביקורי בביתם של מאיה ועמנואל מורנו, אני תוהה אם האמונה מספיקה כדי להשלים עם מוות שכזה. אני אוזרת אומץ ושואלת את מאיה, איך ממשיכים את החיים.

מאיה מנסה לענות, בוררת מילים. "שלומי לפעמים טוב ולפעמים פחות", היא משתפת. "אני לא מאמינה בשקיעה. חשוב לי שהבית יהיה שמח. צריך לדעת לכאוב כשצריך וגם לבכות כשצריך, זה חור שחור, אבל צריך ללמוד לחיות קדימה, ומבחינתי אעשה את כל המאמצים להתעלות רוחנית, אחרת אי אפשר שלא לקרוס.

"נריה למשל כל הזמן שואל איפה אבא, למה הוא בשמים. הוא החליט שהוא במסוק בשמים, וכשאמרתי לו שאבא לא במסוק אז הוא פחד שהוא ייפול משם. לאביה אני מסבירה בשפה שלה, בנחישות, אבל לא תמיד היא מבינה. למשל כדור בבטן, היא מדמיינת כדור גדול של משחק ילדים. אמרתי לה שהיא תבוא לשלושים כי הנשמה של אבא תהיה בקבר, אז היא שאלה: 'אבל עוד שבועיים הוא יחזור, נכון?' היא כאילו מבינה, אבל לא ממש. גם אני לא ממש תופסת. למשל, לא יראה לי מוזר עם עמנואל יצלצל פתאום. אנשים כל הזמן התקשרו לפלאפון לשמוע את הקול שלו, והייתי צריכה לרוקן הודעות, זה כאילו הוא עדיין כאן.

"מהמקום שבו אני נמצאת אי אפשר להתרומם לבד. רק עם ה' אפשר להתרומם. אין לי השפעה על מה שקרה, אבל אני יכולה לדאוג איך ימשיך הבית בעקבות זה: בשמחה, בחיוך, באופטימיות של עבודה. מהרגע שזה קורה צריך להיות כל הזמן בעבודה, אחרת אתה נופל. עמנואל כל הזמן היה אומר: מה שלא מקדם אותך כנראה ייקח אותך אחורה, ואני מקווה שנדע איך ללכת קדימה". 

אזכרתו של עמנואל מורנו תתקיים ביום ראשון הקרוב, כ"ד באלול.

Dina97@gmail.com


לכתבה המקורית


הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה