בחור מפיל

לא פחות מ–17 הפלות של מטוסי אויב זיכו את אל"ם גיורא אבן (אפשטיין) בתואר המחייב "שיאן ההפלות". השיא הזה תקף לא רק לגבי חיל האוויר וצה"ל - אלא לגבי העולם כולו.

כדי להגיע להישג המבצעי המרשים, היה על אבן לעבור דרך חתחתים ביורוקרטית. הוא התגייס לקורס הטיס באוגוסט 56', אלא שאז נקטעה הכשרתו בשל מלחמת סיני. כאשר הקורס התחדש גילה אבן כי שמו לא נכלל ברשימת החניכים. בתום המתנה של כמה חודשים, החליט לעבור לצנחנים, שם שירת עד שחרורו כמדריך צניחה.

בגיל 23 חזר אבן לשירות קבע בצה"ל, ופתח במערכה לגיוסו מחדש לקורס טיס. הוא נמצא כשיר, הצטרף לשאר החניכים - שהיו כבר בחודש השלישי לקורס - ובסופו של דבר סיים אותו כחניך המצטיין. למרות זאת, למרבה הפתעתו, הוחלט להציבו דווקא בטייסת מסוקים.

גם הפעם סירב אבן לקבל את רוע הגזירה, ובמאבקו לשרת בטייסת מטוסי קרב הגיע עד למפקד חיל האוויר דאז, עזר ויצמן. אבן סיפר ל"במחנה" כי באותה שיחת טלפון בישר לו חגיגית נשיא המדינה לעתיד: "תשמע, יא חתיכת חרא, כל הלילה לא ישנתי בגללך. תאסוף את החפצים שלך, תעוף למטוסי קרב, ושאני לא אשמע ממך יותר" - וניתק.

ויצמן, כמובן, טעה. הוא, כמו כל חיל האוויר ובעצם מדינת ישראל כולה, עוד שמעו רבות על הטייס שעשה היסטוריה בחיל האוויר. במלחמת ששת הימים הפיל אבן לראשונה מטוס, ובמלחמת ההתשה כבר הפיל ארבעה נוספים.

אולם המערכה שאחריה נחקק שמו של אבן באופן סופי כשיאן ההפלות הייתה מלחמת יום הכיפורים. הטייס הווירטואוז סיים אותה עם 12 הפלות, ארבע מהן באותו קרב אוויר. מלבד הפיכתו לטייס שהפיל הכי הרבה כלי טיס בעולם, הוענק לאבן על תפקודו במלחמה זו עיטור המופת.

לאחר המלחמה עוד המשיך אבן לשרת בחיל האוויר, ובין היתר פיקד על טייסת מיראז' 3 ועל טייסת כפיר, עד שהשתחרר ב–98' בדרגת אל"ם.