דמות המפקד מעיזבונו של סא"ל דוד ישראלי ז"ל

סא"ל דוד ישראלי ז"ל (נכתב בהיותו צוער בקק"ש) אתר הגבורה, שריון 37, מארס 2011
דמות המפקד מעיזבונו של סא"ל דוד ישראלי ז"ל


סא"ל דוד ישראלי ז"ל, דוּדוּ בפי המשפחה, נפל במלחמת יום הכיפורים בהיותו סגן מפקד חטיבה 188. בהיותו צוער בקורס קציני השריון (קק"ש), 1959, היה נהוג לכתוב מאמרים על ספרים ובהם תיאור קרבות שריון. בעיזבונו העשיר, שכלל דברי הגות ושירה, נמצאה טיוטה שכתב על דמות המפקד. הדברים מובאים כלשונם וככתבם.



כיום, כאשר המלחמה המודרנית מורכבת ממערכות-בזק, דבר המבליט את חשיבות הזמן כפל-כפליים מכפי שהיה אי-פעם, מחייבת היא דברים רבים, שאליהם ועליהם לא נתנו מעיינם ומחשבתם בתקופות קודמות, אותם עושי מלחמה.

בהיות הכלים כלי-משחית, כה הרסניים וכה מהירים בפעולתם זו, בהפלטת אשם, בדהרתם וכן בהשמדתם על ידי כלי-אויביהם, חייב המחזיק בהם להיות מהיר מחשבה והחלטה, וכגודל תכונותיהם המהירות צריכים להיות מהירים שיקוליו וביצועיו של הנלחם באמצעותם. כן מחייבים הם תכונות, הליכות ומנהגים מצד עושה המלחמה, המתאימים לכל אלה.


הצועד דוד ישראלי

 כיום, כאשר צוות של 3 עד 5 אנשים מחזיקים ונלחמים בטנק אחד, כאשר צוות דומה מבטיח שחקים בפני כנפי אויב, כאשר מספר עשרות-איש מהווה ציוותה של צוללת שאליה נשואות עיני צבא ועם - כל אלה מחייבים פעולה הדוקה ומשותפת של הצוות בפני עצמו ושל הצוותים ביניהם.

וכל איש בתוך אותה חבורת מפעילי-הכלי - ערך וחשיבות רבה לו, שכן בלעדיו פעולת אותו כלי-זין אינה כתיקונה, או שקשה מאוד או שאינה ניתנת לביצוע כלל. לכן כיום, כאשר איש איש וערכו בצדו בעת מלחמה, מחייב כל איש טיפול מיוחד, וזאת חייב מפקד לדעת ולהבין. וטיפול מיוחד זה מובנו היכרות ויחס אישי  הדוקים יותר, הבנה נרחבת, השתתפות בסבלו ושמחתו של החייל שאתה מפקד עליו, ונלחם איתו או עתיד להילחם באויב שיעמוד מנגד.

  כל אלה מחד גיסא. מאידך גיסא על המפקד לא לוותר על ביצוע פקודותיו והוראותיו השונות, אלא יש לשלב את כל אלה וליצור את ההרמוניה הרצויה של היחס הידידותי והמשותף, עם ביצוע מושלם על ידי הפקודים, לפי רוח המפקד ושיקולו. וכאשר כולם נתונים במצב קשה, פיסית ונפשית, בשעת לחץ המלחמה ונטלה הכבד - חייב המפקד להבין את פקודיו משני מובנים אלה.

אמנם כן, עבודתו של המפקד קשה שבעתיים משל פקודיו, שכן עליו מוטלות ההחלטות הגורליות, השיקולים השונים בנוסף לעבודתו הפיסית, השחורה, שהיא מנת חלקם של הפקודים. אך בהיותו המפקד, בהינתן לו זכות גדולה זו לעמוד בראש מספר החיילים, ולא משנה מה גודלו, חייב הוא לדעת כי עִם זכות זאת יש חובה ונטל שהם גדולים משל פקודיו. וכך, בשעה שכולם רעבים, עייפים וצמאים, חייב אותו מפקד להתחלק עם פקודיו, רעיו למלחמה ולקרב, בכל אשר ימצא, ואם זה בשעת מילוי בטן הטנק, לדוגמה תדלוק הטנק או התקנתו מחדש לאחר פגיעה או קלקול, חייב הוא, גם הוא, להושיט יד-עוזרת לצוותו. בשעת חנייה או חניון, לאחר קרב קשה ומר, חייב הוא ליטול לו, גם לו עצמו, חלק בשמירה או דבר מה דומה.

אך כל אלה אין מובנם כי ישפיעו על מילוי חובתו ותפקידיו כמפקד. הוא ימלא בראש ובראשונה את חובותיו כמפקד וכל הכרוך בהן, ורק אז, ייתן את אשר יוכל לתת להקלת מצב פקודיו מבחינה פיזית, כאמור גם אם זה בעבודות או בשמירה וכו'. ואוי לו למפקד אשר יראה את פקודיו בעמלם וסבלם ויעמוד מנגד. כי אז יראו בו גוף זר ומתנכר להם, אשר כל דאגתו לעצמו ולמצבו, וכל רגש השותפות, אשר בלעדיו לא תיתכן עבודת צוות יעילה, שהיא כה נחוצה ומכרעת בימינו אלה - יֵרד לטמיון.

בנוסף לכל אלה, וכדי שהמכונה האדם יעשו את המוטל עליהם, חייב המפקד לסייע לפקודיו לא רק פיזית - כי אם גם נפשית-מוראלית. בהיות היחידה נתונה במצב נחות משל היריב ממול, עת אנשיה מוכנים או נאבקים על קיומם, בהיות אש האויב רבה ותכליתית, וכאשר הכול שרויים תחת אש ולחץ מתמיד, לא מעַטָּה עזרתו של המפקד שהוא יכול להושיט להטבת המצב ולהפחתת התוהו-ובוהו השרוי ביחידתו. בנתנו פקודות ברורות, בטון שקול ובוטח, באומרו למפקד-משנה זה או אחר היאך לנהוג ואנה לפנות, בהשמיעו את קולו, בהעירו הערותיו אך לא בחופזה ופזיזות יתרה, הוא עשוי לתקן את הרושם, האמיתי או המוטעה, שפקודיו באשר הם, נתונים בו. ולא רק בשעת-לחץ מעֵין זו כי אם גם לפני פעולה או אחריה, עת מדבר הוא עם חייליו, יכול הוא להוסיף רבות להעלאת המוראל שלהם ולהפחתת המורא מפני הקרב שהם עתידים להשתתף בו. וזאת בהראותו את שליטתו במצב, את עדכנותו וביטחונו בהצלחת המשימה - אך לא ביטחון מופרז הבנוי על מעשי נסים ונפלאות, כי בזאת ישיג את ההיפך ממה שרצה ויעשה את הניגוד מהנדרש ממנו. וכמפקד חייב הוא לדייק בדבריו, בהבטחותיו ובניתוח המצבים השונים שהוא נתקל בהם בקרב ומשמיעם באזני פקודיו. דבריו אלה צריכים להיות דברי אמת או לפחות קרובים לאמת; שכן בעת מלחמה, כאשר הכל נע, מתקדם או נסוג, אי-אפשר לראות את כל ההתפתחות כפי שתהייה, היינו את האמת לאמיתה. ואל לו לספר בדותות, להבטיח הבטחות-שווא, או להגזים בהערכותיו השונות, שכן בזה רק ימוטט את האֵמון שרוחשים ונותנים בו נתיניו. וללא אמון זה, הביטחון במפקד ובדבריו, לא יישמע איש להוראותיו ולא יסור תחת מרותו, ועל אחת כמה וכמה בשעת דחק ומצוקה, כאשר יד היריב על העליונה.

על המפקד לחנך את פקודיו ואת מפקדי-המשנה שלו לבצע הוראותיו השונות כלשונן ולא לסור מהן ימין או שמאל. וזאת ישיג אך-ורק על ידי האמון והבִּטְחָה שנותנים בו ובשיקוליו; שכן, כיום, כאשר בחיל-השריון, למשל, ניתנות רוב הפקודות, אם לא כולן, באמצעות הרדיו, לא יקשה על מפקד-משנה, מפקד מחלקה או טנק יחיד להתעלם ממנה ולבצע את היפוכה מבלי שיצטרך לתת את הדין על הפרת פקודה, ואף החמורה והחיונית ביותר, שכן תמיד יוכל לטעון שהמקלט שלו לא תקין או שבדיוק ברגע הינתן הפקודה חלה תקלה כל-שהיא; ולכן, על מפקד-יחידה להרגיל את אנשיו להישמע לו ולבצע הוראותיו, אפילו נראות הן בעיני זה או אחר כבלתי שקולות או  מתאימות למצב שהם נתונים בו.

וזאת יוכל מפקד להשיג על ידי דרישתו בתוקף לבצע את הוראותיו, וכן על ידי מתן הסבר לאותה הוראה אך לאחר ביצועה, כדי להביא את החייל או את מפקד-המשנה להכרה בנחיצותה ובחשיבותה הרבה ולהעמידו על שיקול המפקד בעת נתינת אותה פקודה. אך אין לפסוח בשום פנים ואופן על אי מילוי הוראה, ואף אם טמונות בה הכוונות הטובות ביותר; ואם לא בשעת מעשה, הרי בהזדמנות הראשונה יש להעמיד את המפר או הלא-מבצע על חומרת מעשיו ועל הנזק שגרם בפעולתו זו.

כל זאת ישיג הצבא על ידי טיפוח היחסים בין הלוחמים, חיילים ומפקדים, על ידי האמון ההדדי, האמונה של האחד בזולתו, ההכרה במעשיהם וחשיבותם, דבר המוביל אל האחווה, אחוות הלוחמים, ולנכונות ההקרבה העצמית למען הזולת. שכן לא יפסוק איש כנגד מפקד טנק, לדוגמה, אשר בלהט הקרב ועיצומו התעלם מטנק אחר שנפגע ולא ניגש להציל את צוותו. שכן תותחו ומקלעו של הטנק השלם, זה שלא נפגע, חשובים לא מעט בהכרעת הקרב, אותו קרב שידידו נפגע בו. אך אותה שותפות לנשק מדריכה את הניצול השלם להחיש לעזרת רעיו, ואף רק שעות קודם-לכן חשב כי בהיות שניהם תחת אישו היעילה והמדויקת של האויב, לא ייחלץ האחד לעזרת השני, ידידו, אם נפגע! כי בזאת רק יחרוץ גורלו שלו כגורל שכנו.

וברוח זו על המפקד לחנך את פקודיו, רוח של עזרה והסתכנות למען הזולת, גם אם ברגעים קשים במיוחד, כאשר הסכנה נשקפת לנפגע ולניצול כאחד, יש להפנות תשומת לב לראשון ואין להתעלם ממנו. יש לטפל בו ולנסות להצילו. וחינוך חיילים ברוח זו אך ברכה בצדה; שכן יצא החייל למלחמה ורוחו איתנה, בוטח ברעיו שיחלצוהו כאשר גורלו יבגוד בו, כאשר ייפגע הוא ראשון מאש האויב. אך כל אלה אין מובנם הפקרת קרב שלם למען נפגע אחד או אחדים.

ואחרון אחרון, על המפקד בכלל ומפקד יחידת שריון בפרט, לברור לו את המקום המתאים ברגע הקרב; שלא יהיה בעורף יחידתו, יאזין לדיווח פקודיו וממקומו יִתֵּן הוראותיו להמשך הקרב (שהוא בגדר האפשר מבחינה טכנית, אך טכנית בלבד!...), כי אם עליו להיות בקו יחידתו, לראות ולקרוא את הקרב במו-עיניו, להיות ראשון החוזים בהתפתחותו כדי להחליט היכן להוסיף והיכן לגרוע, מתי לעצור ומתי להתקדם, ובנוסף לכל אלה, לתת ההרגשה לחייליו, למפקדי מחלקותיו, בהיותו מ"פ, ול"גוריו" בהיותו מ"מ, כי אכן עימם הוא ובמצבם הוא חי, נלחם לידם, וכל מעיינו הוא הניצחון והדיפת היריב.

מפקד אשר ינהג בכל אלה, אך יוסיף לבניית יחידתו וצורתו, יגביר את האמון של פקודיו ומפקדיו בו כאחת, יוכל להישען על יחידתו ולצפות ממנה כי תביע את כל אשר יידרש ממנה, ואף מפקדיו יבטחו בו בנותנם לו משימה או תפקיד.

 

דמות המפקד מעיזבונו של סא"ל דוד ישראלי ז"ל

סא"ל דוד ישראלי ז"ל, סמח"ט 188




הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה