"ברגע ההוא הבנתי שזה עם ישראל ששוכב שם הרוג"

אופיר טל אתר הגבורה, במחנה 26 בדצמבר 2013
יוני שטבון 2013

יוני שטבון 2013


במהלך הקרב בבינת ג'בייל, הוביל ח"כ רס"ן (מיל') יוני שטבון כוח לוחמים שנותר ללא מפקד, הכווין את מסוקי חיל האוויר לאזור, ולקח חלק בפינוי הפצועים וההרוגים תחת אש # על היוזמה והמנהיגות שהפגין הוענק לו צל"ש הרמטכ"ל



בתפקידו כסגן יו"ר הכנסת, נאלץ חבר הכנסת רס"ן (מיל') יוני שטבון להתמודד לעתים עם דילמות מורכבות ומצבים מתוחים, בהם הוא נדרש להכריע לכאן או לכאן. לפני שבע שנים, במהלך מלחמת לבנון השנייה, הוא חבש כובע אחר - את כובעו של קצין המבצעים של גדוד 51. בתפקידו הזה היה צריך להתמודד עם חוסר וודאות מסוג אחר לחלוטין, ולקבל החלטות שעלולות להכריע מי לחיים ומי למוות.

במהלך הקרב בבינת ג'בייל, לאחר שאחד המ"מים, הסמ"פ והסמג"ד רועי קליין נהרגו, נותרו הלוחמים בשטח עם שרשרת פיקוד חלשה. חסרי הגנה והכוונה, הם נאלצו להתמודד עם ערפל כבד שטשטש את ראייתם ועם מחבלי חיזבאללה שארבו להם בכל פינה בעיירה הדרום-לבנונית. כשהמג"ד פקד על פלוגת הרובאית להתקדם אל עבר אחד הבניינים מהם ירו מחבלי החיזבאללה, נותרה כיתה מתוכה ללא פיקוד, ושטבון - קצין המבצעים - החליט לתפוס פיקוד. "כשקלטתי שקבוצת החיילים הזו 'פספסה את הרכבת' ועלולה לחטוף אש מכל הכיוונים, אמרתי למג"ד: 'עשור, אתה רואה את הקבוצה הזאת? אני אוביל אותה לתוך המבנה'", הוא משחזר בהתרגשות. "כשחציתי את האזור עם הלוחמים, כדור אחד כמעט פגע לי באף, והבנתי שאם אני מרים את הראש - אני מת. ראיתי מולי את האישה והילדים, אבל הלכות המלחמה של הרמב"ם, שמזהירות מפני מצב כזה, הצילו לי את החיים. ידעתי שאם המפקד לא קם אז אף אחד לא יקום, וכך חצינו את השטח בשלום. עד היום אין לי מושג איך הצלחנו".

בזכות פיקודו של שטבון על הכוח, ניצלו חייהם של לוחמים רבים - מה שאפשר למג"ד לנהל ביתר יעילות את הלחימה, חילוץ הפצועים וההרוגים ולהכריע את הקרב. במעשיו אלה גילה רס"ן (מיל') יוני שטבון רוח לחימה, יוזמה, אומץ לב ומנהיגות, ועל כך קיבל צל"ש מידי הרמטכ"ל דאז, רא"ל (מיל') גבי אשכנזי.

 

שקט עוצמתי

מספר שבועות לפני פרוץ המלחמה, מבלה שטבון עם אשתו וילדיו בחופשה משפחתית ברמת הגולן. הודעה דרמטית קוטעת את האידיליה - חייל נחטף בדרום. הגדוד כולו מוזעק לרצועת עזה במסגרת מבצע "גשמי קיץ", שם הוא מעביר שבועיים שלמים בהיתקלויות מול מחבלי החמאס, אך הודעה דרמטית נוספת עתידה לשנות את מהלך העניינים ולהכניס את הגדוד לתקופה מתוחה בהרבה. "שמענו בחדשות שנחטפו שני חיילים - גולדווסר ורגב, בצפון הארץ, אבל לא חשבתי שזה יוביל למלחמה", נזכר שטבון. "כמו כל חי"רניק, יצאתי לחופשה של לילה אחד כדי לראות את המשפחה והילדים, ובאותו ערב התקשר אליי המג"ד ואמר לי שעליי להתייצב במחנה שרגא יחד עם המ"פים כדי להתכונן לפעילות בצפון - להכיר את המפות ואת תנאי השטח. סיפרתי לאשתי שהולך להיות מבצע, ושכנראה אחזור בעוד כמה ימים, אבל לא היה לי מושג שהולכת להתפתח מלחמה".

 

"כשנהרגו חמישה חיילים מיחידת אגוז בקרב במארון א-ראס התחלתי להבין שזה לא מבצע – אלא משהו רציני יותר. ביום שבת, ה-23 ביולי, הגדוד עלה לצפון וקצין המבצעים של החטיבה אמר לי: 'תהיו מוכנים לכיבוש בינת ג'בייל'. ביום ראשון, הסיעו אותנו למושב אביבים ומשם נכנסנו ללבנון. המראה היה מדהים: ראינו את הקטיושות שעפות לכיוון ישראל, והרגשתי שאנחנו באמת הולכים להגן על אזרחי ישראל, ושהחיזבאללה עומדים לשלם על כך. זכור לי שהיה מין שקט עוצמתי. הכרתי את התחושה הזאת עוד מהמבצעים שעשינו באיו"ש ובעזה - אתה מזהה את הפחד בעיניים של החברים שלך, אבל יש גם תחושה של מוטיבציה וציפייה שעוברת ביניכם בלי מילים. למרות שהיה חושך, הצלחנו לראות את הדרך. הארטילריה שלנו הפילה את הקטיושות שנורו לעבר ישראל, והפלאשים האלה שהאירו את השטח נתנו לי תחושה שיש מי שמגבה אותנו".

 

דגל של ברזיל

עם תחילת הקרב בבינת ג'בייל, זוכים הגולנצ'יקים להצלחות יחסיות. בימים הראשונים נמצא שטבון עם המג"ד, אך ביום השלישי לקרב הוא מקבל פקודה לא שגרתית ממפקדת החטיבה. "קיבלנו פקודה לסגת לאחור. כמובן שהתאכזבנו, אבל אחרי כמה שעות הורו לנו לשוב צפונה. כשהגענו לשם בבוקר, היה ערפל כבד שלא אפשר לך לראות אפילו את החבר שנלחם לצידך. נעתי עם המג"ד והרובאית למתחם בתים במזרח העיירה, משם עקבנו בקשר אחרי המתרחש. בשלב מסוים, הבנו שפלוגה ג' נקלעה לקרב עם מחבלים, במהלכו רימון נזרק אל מרכז הכוח והסמג"ד רועי קליין ז"ל, שהיה חבר קרוב שלי, קופץ עליו וצועק 'שמע ישראל'. ברגעים ההם, ממש לפני מותו, הוא דיווח לנו בקשר. מאז אני לא יכול לשכוח את קולו. כדי לעזור לפלוגה של קליין, החליט המג"ד לקדם את הרובאית לעברם, אבל אז אני קולט שכיתה מסוימת מהמחלקה נותרה לבדה בשטח. אמרתי למג"ד שאני אוביל את הקבוצה הזאת לתוך המתחם. לא הכרתי את החיילים האלה, אבל אמרתי להם שאני ארוץ ראשון, אתגלגל ואירה - והם יעקבו אחריי, ממש כמו באימונים. ברגעים כאלה האדמה היא החברה הכי טובה שלך, עד שערימה ממנה עפה לך מול הפנים וכדור כמעט פוגע לך בפרצוף. נזכרתי שבישיבה למדנו הלכות מלחמה של הרמב"ם, שאמר שמצבים כאלה גורמים ללוחם לפחד. האמרה הזאת פשוט הצילה לי את החיים כי היא גרמה לי להתעשת ולהגיד לעצמי: 'יוני, תתעורר ותוביל את הלוחמים למתחם'. כשהגענו לשם, ראיתי שבצד הדרומי-מזרחי של מתחם הבניינים יש אש חזקה יותר, והחלטתי לעשות מעשה קצת לא נורמלי - להוביל את הלוחמים דווקא לשם. הוריתי להם לנווט כפי שעשינו מקודם, עד שאחד החיילים, ביטון, צעק לי: 'יוני, אני לא יכול להזיז את הרגל'. כשראיתי שלא פגע בו שום כדור גערתי בו: 'לא מעניין אותי מה קורה, אתה ממשיך איתי קדימה'. בדיעבד, התברר שהכדור שפשף לו את העצב ברגל, ולכן היא הייתה משותקת".

 

"הבנתי שאני צריך לקבל החלטה - מישהו מהחיילים חייב לחזור עם ביטון. אמרתי לאחד המ"כים לקחת אותו בחזרה, אבל הוא התנגד וביקש מהסמל שיקח אותו. הסמל לא הסכים ואמר: 'מה פתאום? שהמ"כ הצעיר הזה יפנה אותו', ואני חשבתי לעצמי: 'וואו, איפה נפלתי? מה הם רבים לי באמצע הקרב?'. בסופו של דבר, הסמל לקח את ביטון אחורה בזמן שאני הגעתי לבניין עם הלוחמים. ראיתי שלחבר טוב שלי, איתמר, שהיה שם, היה רימון עשן כחול ונזכרתי מה היה חסר בכל הקרב הזה – מסוקי קרב! הרי בעזרתם נוכל לשטח לפחות חלק מהבניינים של החיזבאללה. יצרתי קשר עם חיל האוויר, וכשהטייסים הגיעו ושאלו אותי איך לזהות את הבניין שאני מעוניין שהם ירו עליו, אמרתי להם: 'זה קל, יש עליו דגל של ברזיל'. למעשה, הם לא הצליחו לפגוע בדיוק במטרה בגלל שהיו כל כך הרבה בתים עם התיאור הזה, כי באותה תקופה התקיימו משחקי המונדיאל. אלה דברים שאתה שוכח בזמן מלחמה. ניצלתי את הרתע שחיל האוויר יצר, כדי שאוכל לחלץ חמישה הרוגים, בהם רועי קליין, ששכבו במטע הסמוך. ברגע ההוא הבנתי שזה עם ישראל ששוכב שם הרוג - כל הרבדים של החברה הישראלית, כולל עולים חדשים ובחור מהפריפריה, היו שם. זה חיזק את האמון שלי בצבא העם, שמאחד אותנו ברגעי משבר. בזכות אנשים כאלה, שמתאחדים באומץ ברגעי משבר, הצלחנו להפוך את הקערה על פיה ולנצח בקרב. אני חושב שבזכות המלחמה הזאת הפכתי לחבר כנסת, כי יצאתי ממנה עם ההבנה שאני חייב לקחת אחריות על מה שקורה מסביבי. ברגעים של אי וודאות, אין דבר בעולם שיכול לעצור אותך - אם אתה מאמין בלב שלם במה שאתה עושה".



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה