"שיניתי מעט את הזווית, שחררתי כדור ותנועת הגוף שלו העידה שנפגע"

אופיר טל אתר הגבורה, במחנה 3 באפריל 2014
דוד מרקוביץ' 2014, צילום: דנה רוזנפלד, במחנה, אתר הגבורה

דוד מרקוביץ' 2014, צילום: דנה רוזנפלד, במחנה, אתר הגבורה


במהלך מארב מתוכנן של חיזבאללה, הצליח סמ"ר (מיל') דוד מרקוביץ' לנטרל את חוליית החסימה של המחבלים, ובכך למנוע מהם לחטוף חייל # על המקצועיות שהפגין הוענק לו צל"ש אלוף פיקוד



"זיכרון של ידי הרועדת האוחזת ידית ונצרה

של רגליי הכושלות מלכת של ליבי הלוחש עוד תפילה"

את השיר "מן המצר" כתב סמ"ר (מיל') דוד מרקוביץ' בעקבות האירוע המבצעי בו לקח חלק, ובעקבות לידת בתו הבכורה. הוא מעולם לא שיער לעצמו שהוא יכתוב שיר, ומצא את עצמו כותב מספר שירים, ואפילו מלחין, שר ומעלה אותם ליו-טיוב.

ב21 לנובמבר 2005 פתח ארגון החיזבאללה בירי פצצות מרגמה ונשק קל אל עבר מוצבי הר דב, ובהם הכפר ע'ג'ר החצוי בין ישראל ולבנון. במהלך הפעולה, הציב כוח מגדוד צפע מארב במבנה המשקיף על מחסום הכניסה אל הכפר, אך כשזיהה ירי נק"ל (נשק קל) המגיח מתחומי הכפר השתנו תוכניותיו. מרקוביץ', ששהה במבנה ואייש את עמדת הקלע נאלץ להגיב בהתאם. "ישראל שהיה לידי אמר לי תסתכל אל החלון, הירי הזה לא מגיע מחיילים שלנו. כשהסתכלתי ראיתי מחבל במבנה שמולנו", הוא מספר. "חייל שנמצא בסיטואציה כזאת צריך להבין שיש לו אחריות, להבין שכשהוא פותח באש יש לכך השלכות. זה היה רגע מכונן מבחינתי- להפנים שאני עומד לירות במחבל".

לאחר שהרג את המחבל הראשון, הבחין מרקוביץ' בשני מחבלים נוספים והגיב במהירות. "הם צעדו בטור אל עבר המבנה וכדי לפגוע בהם יריתי במחבל האחורי ואז בקדמי כדי להפתיע אותם. לאחר מכן הבחנתי במחבל נוסף ויריתי גם בו", הוא משחזר. "שנתיים לאחר האירוע וחודש אחרי שהבת שלי נולדה חשבתי איך הדברים יכלו להיגמר אחרת, ויצא מכך שכתבתי את השיר שלי. כפי שלא ציפיתי שאהרוג מחבלים לפני האירוע, לא ציפיתי מעצמי לכתוב".

מרקוביץ' ניטרל את חוליית החסימה של החיזבאללה שמטרתה הייתה לחפות על החוליה המרכזית שנעה לעבר הפילבוקס במטרה לחטוף ממנו חייל. במעשיו גילה סמ"ר (מיל') דוד מרקוביץ' אומץ לב, מקצועיות ודבקות במשימה ועל כך קיבל צל"ש ממפקד פיקוד המרכז דאז, האלוף יאיר נווה.

 

מעצור בנפש

בשבועות שקדמו לאירוע החל מרקוביץ' את שירותו כלוחם בפלוגת המסלול של גדוד צפע, שתפסה קו בגזרת הר דב. למרות השקט היחסי ממנו נהנתה הגזרה זרמו אל הגדוד התרעות על כוונה לחטיפת חייל ופיגועים באזור הכפר ע'ג'ר, התרעות שהפכו למוחשיות ביותר. "הכפר הזה שחצוי בין ישראל ללבנון הוא נתיב הברחה מצוין ונקודת תורפה רצינית", מדגיש מרקוביץ'. "בהתאם לכך ההתרעות החלו להגיע זמן לא רב אחרי שנכנסו לקו, והן נראו לי אמיתיות. בשלב מסוים המ"פ כינס אותנו ואמר שחיזבאללה מתכננים לחטוף חייל ושמדובר בנכס האסטרטגי החשוב ביותר שהם יכולים לשים עליו יד. על פי ההתרעה, הסכנה המרכזית היא חטיפת חייל בטרמפיאדה בצפון והברחתו ללבנון דרך ע'ג'ר. כדי למנוע תרחיש כזה, הצבנו מארב במבנה שמתצפת על המחסום מצידו הישראלי, מהלך שמנוגד לציפייה להפנות את המארב לכיוון לבנון. בכך גם הגנו על נקודת תורפה חשובה, וגם נמנענו מהצורך לצאת סיור, שבו היינו משמשים מטרה נוחה לנ"ט של החיזבאללה. ביום האירוע הייתי במבנה ההוא עם עוד שלושה לוחמים ותפסתי את עמדת הקלע. בעשרה לשלוש התחיל דיווח מוזר בקשר שסיפר על רכב שיוצא ממוצב חיזבאללה ומתקרב לכיווננו. כמה שניות אחר כך החלו ליפול מאות פצמ"רים במרחב שלנו והם הרעידו את כל הבית.

"התכוננו לחטיפת חייל דרך טרמפיאדה והברחתו דרך המחסום עליו אנחנו שומרים אבל מה שקרה בפועל היווה הפתעה מוחלטת. כדי להגן על עצמנו ממבול הפצמ"רים נשכבנו על הרצפה ודרכנו את הנשק. שמענו ירי נק"ל והבנו שהוא מגיע מתוך הכפר. בהתחלה חשבנו שמדובר בירי של גולני או שריון הפרושים בשטח אבל המהירות של הירי והצליל גרמו לנו להבין שלא מדובר בירי שלנו. הסתכלנו על המחסום וראינו שהוא מופגז לחלוטין ולא מכיל איש, ולכן הגענו למסקנה שקורה כאן משהו גדול יותר וצריך לטפל במקור הנק"ל. עברנו לחדר במרכז המבנה שיש בו חלון לכיוון לבנון. בזמן ששני חבר'ה חיפו על דלת החדר, ישראל אומר לי תסתכל החוצה, הירי לא שלנו. כשעשיתי זאת ראיתי מחבל בבית ממול שניסה לכוון אל המחסום שמאחורינו בזווית, ולא ראה אותי כי שהיתי בצל שהטיל המבנה. כשבאתי לירות בו, שמתי לב שיש לי מעצור ראשון, לכאורה הכי בסיסי שיש אך באותו הרגע הגיעה ההכרה המכוננת שזה המאני-טיים. עכשיו הגיע הזמן שלי לעשות את מה שטריוויאלי בתור לוחם ולירות באותו מחבל. הבנתי שמדובר במעצור בנפש ולא בנשק".

 

לגמרי לבדנו

"אחרי ששחררתי כדור המחבל צנח לתוך המבנה. קלטתי שבין המבנה שלנו למבנה שמולנו ישנם שני מחבלים שעושים את דרכם אלינו. מדובר בהליכה קצרה של עשרה מטרים והבנתי שבזמן שייקח לי להודיע בקשר על הימצאותם הם יכנסו פנימה. הבחנתי שהם צועדים בטור וידעתי שאם אירה קודם במחבל הקדמי, המחבל האחורי לא יופתע ממני והמאבק נגדם יהיה קשה יותר. לכן נחשפתי בזווית מסוימת ממנה רק המחבל האחורי יוכל לראות אותי, וכך נטרלתי אותו. ההתמודדות עם המחבל הקדמי הייתה קשה יותר- הייתי בקומה השנייה והוא עמד מתחתיי בחצר בזווית קשה מאד לירי. יריתי בו בלי כוונת וראיתי שהכדור פוגע בגדר לידו. בדיעבד, מדובר בזווית הנמכה שאינה נוחה- חומר שלא הספקנו ללמוד כי לא היה לנו שבוע לש"ב (לוחמה בשטח בנוי, א.ט). הבנתי בנקודה הזאת שאני חייב לפגוע במחבל לפני שיהיה מאוחר מדי. שיניתי מעט את הזווית שמאלה, שחררתי כדור ותנועת הגוף שלו העידה שנפגע. במקביל, ישראל אמר לי שיש עוד מחבל מאחורי הבית. ואכן, ראיתי אותו ויריתי בו בין כוונות. אחרי שיריתי בו ראיתי קנה גדול של טיל מבצבץ שהעיד על קיומו של מחבל נוסף שלא ראיתי קודם. המחבל עם הטיל יצא וגרר את גופת המחבל אל מאחורי הבית. אחרי המראות האלה ניסינו לעלות בקשר אבל הרשת לא פעלה כי החיזבאללה פגעו במרכזייה. החשש הגדול ביותר היה שחיזבאללה יזהו אותנו, תוך ידיעה שאנחנו לגמרי לבדנו במבנה.

"כל זה השתנה כשמ"מ מחלקה 2 פרץ לתוך המבנה בו שהינו, ובנס לא נורה על ידי החבר'ה שחיפו על הדלת. הוא נכנס עם חיוך שמעיד כאילו דבר לא קרה ובעבורי זו הייתה הקלה מאד גדולה, הרגשתי שצה"ל הגיע. המ"פ שנפצע בינתיים אמר לנו להגיע למרחב המוגן. כשהגענו לשם המ"מ ביקש משישה לוחמים לעזור לו לפנות אלונקה ולמרות שהאינסטינקט אמר שמסוכן בחוץ, הבנתי שבתור לוחם מתכוונים אליי וצריכים אותי, ויצאתי עם הכוח לסריקות בשטח. ראינו בסריקה שהפילבוקס היה הרוס לחלוטין, וזה עזר לנו להבין מה קרה. למעשה, החולייה איתה התמודדתי הייתה חוליית חסימה, בעוד שהכוח העיקרי הופנה אל העמדה מתוך מטרה לחטוף ממנה חייל. למזלנו, המ"פ עשה תרגיל הסחה והורה לחיילים לנטוש את הפילבוקס לפני כן, ולהשאיר את האורות בו דולקים כדי שהמחבלים יחשבו שיש בו כוחות. המחבלים של החיזבאללה קיוו לעשות שואו אך בפועל צה"ל הכין להם את מלכודת חייהם. בהמשך אותן סריקות זיהיתי שלושה מחבלים שהרגתי, כשהסתבר שהמחבל הרביעי חילץ את עצמו ללבנון. כששמעתי שמשהו זז לידי בחצר חשבתי שזה הוא, אבל זו הייתה בסה"כ פרה שנפצעה בהפצצה. שנתיים אחרי האירוע, וחודש אחרי שנולדה בתי, חשבתי איך הדברים יכלו להיגמר אחרת ואז הגיעה ההשראה שעזרה לי לכתוב שיר על האירוע. לא ציפיתי מעצמי לכתוב, כפי שלא ציפיתי מעצמי בהתחלה להרוג את המחבלים. מהאירוע הזה הגעתי למסקנה שלפני שמתפללים לקוביות בשש-בש צריך לעשות את המקסימום האפשרי ואז בעזרת ה' גם ההצלחה תבוא, ואני עשיתי את המיטב שלי".



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה