"זיהינו חייל פצוע, ומחבל שמתחיל לגרור אותו לתוך הבית"

שירה מאירי אתר הגבורה, במחנה 5 במארס 2015
טל רבינוביץ'

טל רבינוביץ'


בין מנהרות שנראות כמו בור ביוב לבין מוקשים המונחים על כל צעד ושעל, הצליח סרן טל רבינוביץ', מ"פ בגדוד הבוקעים, למנוע חטיפת חייל ולהציל חיים של כמה אחרים. על מעשיו ב"צוק איתן" הוענק לו צל"ש ממפקד פיקוד הדרום



פתיחה
שבריר שנייה של קשר עין. שבריר שנייה בה מבטיהם של סרן טל רבינוביץ', מ"פ בגדוד "הבוקעים" של חטיבה 401, ומחבל שזהותו אינה ידועה - מצטלבים. רבינוביץ' לא מבחין בצבע עיניו של המחבל, אבל הוא מזהה את הבהלה הניבטת מהן. המחבל רוכן קדימה, ותופס בדבר מה. זה חייל, חייל שעד לפני רגע שכב על הכביש בסמטה צפופה בלב עזה, לא רחוק ממפתן דלת של בניין ריק מאדם. הבהלה מניעה את המחבל קדימה. הוא שומט את החייל, לוקח את נשקו, ונמלט אל תוך הבניין.
רבינוביץ' פועל מיד. הוא מדווח בקשר למג"ד: "יש עוד חייל פצוע ועוד מחבל במבנה הזה". המג"ד, מהמקום בו הוא נמצא, לא מזהה את התקרית. "אין עוד חייל פצוע, הכל בסדר, אנחנו פה", הוא משיב. רבינוביץ' מתעקש, הוא ראה במו עיניו, זה עד כדי כך פשוט. "קודקוד, אני יודע מה אני אומר, יש פה עוד מחבל וחייל פצוע". המג"ד מגיע. הטנק של רבינוביץ' נוסע קדימה, והחיילים מזהים את המחבל רץ. הם פותחים בירי על הבית, שלא יברח, ומחפים על פינוי הפצוע שמבצע המג"ד.
רבינוביץ' וצוותו הורגים את אותו מחבל, ומונעים חטיפת חייל. על תפקודו באירוע זה, ובאירוע נוסף שהתרחש כמה ימים קודם לכן, קיבל צל"ש ממפקד פיקוד הדרום, האלוף שלמה (סמי) תורג'מן. וזה דבר כתב הצל"ש:
"בתאריך 19.07.2014 נפתחה אש לעבר לוחמי גדוד "פתן". סרן טל רבינוביץ' שמע ברשת הקשר את פרטי הקרב ומבלי להמתין להוראות הגיע למקום בראש מחלקת טנקים. בתוך זמן קצר הבין את תמונת הקרב, איתר את המחבלים בתוך שטח צפוף ורווי בצמחייה ובמבנים, ירה לעברם והרגם. בכך אפשר סרן טל ללוחמי גדוד "פתן" להשלים את משימתם. בתאריך 26.07.2014 התפתח קרב, בשני מוקדים, שבו נפגעו שני לוחמי צה"ל. סרן טל רבינוביץ' שמע את קולות הקרב ומבלי להמתין להוראה ומבלי שתמונת המצב הובהרה עד תומה, הורה לנהג הטנק לנסוע דרך רחוב צר בו נמצאו מוקשים ומטענים רבים ולהגיע למקום הקרב. בהגיעו אל המקום, הבין את תמונת הקרב והעבירה למפקד גדוד "פתן". בתוך כך, ראה מחבל הגורר לוחם לעבר מבנה סמוך. סרן טל רבינוביץ' ירה מטווח קצר ביותר פגז על המבנה אליו נכנס המחבל והרגו. במעשה זה סיכל את כוונת המחבל לחטוף את הלוחם".

צל"ש חלבי
מעל חצי שנה אחרי מבצע "צוק איתן", יושב במשרד המ"פ, רבינוביץ' מספר את סיפורו. את המשרד מציפים החיילים בבקשות, נכנסים ויוצאים, והוא מתפעל את השיחה ואת הפלוגה בו זמנית. בעיני רבינוביץ' האירוע הראשון עליו קיבל צל"ש הוא אירוע "בלי בשר", אז עליו נספר בקצרה.
 "הוקפצנו ל'צוק איתן' מאימון ברמת בגולן", הוא פותח בדברים. "היינו הראשונים שהגענו לשטחי הכינוס, כחלק מהצק"ח (צוות קרב חטיבתי) הראשון של גבעתי. היינו שם שבועיים וחצי".
הימים עברו עליהם בציפייה דרוכה שבכל פעם התבדתה מחדש, והקשתה על הלוחמים. "בשבוע האחרון זה התנהל ככה: 'הולכים להיכנס בעשר בלילה, מתארגנים, מתרגלים, ואז עוד פעם דוחים ב-24-48 שעות. ויום אחד פשוט לא דחו", מחייך רבינוביץ'. "ואז נכנסנו".
נסיעה לשטחי הערכות, חציית כביש, חציית גדר, והתקפה ראשונה. הקרב מתחיל עבורם ממש כאן.
הימים עוברים, ראשון, שני, שלישי. עד שבצהריים אחד, מחלקה בגדוד "פתן" מדווחת על פציעה של חייל. רבינוביץ' וצוותו נסעו לשם מיד. קולות פיצוצים נשמעו אחד אחרי השני. הם זיהו את החייל הפצוע, וזיהו את המטענים שהוא קרוב אליהם מדי. מיד העמידו את הטנק בין המטענים לחייל, ואפשרו את פינויו. זאת הייתה ההיתקלות הראשונה עם פצועים במבצע. "אבל רק אחרי זה אתה מבין", אומר רבינוביץ'. אותו חייל, סמל בניה רובל ז"ל, נפטר מאוחר יותר.

אל תוך הערפל
כמה ימים אחר כך, שתיים בלילה, יורדת פקודה: על רבינוביץ' והשאר לחבור לכוח מצנחנים בסביבות השעה שש בבוקר. ערפל נורא עוטף את האזור באותו הלילה, ערפל שנמשך גם אל הבוקר המוקדם. "לא רואים ממטר", נזכר רבינוביץ'. "אבל נכנסים להתקפה על חירבת חזעה". בתחילה, הצוות מופתע ממה שהוא מוצא שם. "היו המון אזרחים והיינו מאוד זהירים מבחינת ירי", מתאר רבינוביץ'. אחר כך, אחרי כיבוש המסגד, הם נערכים להגנה באזור, ומבצעים סריקות. שם הם מזהים פיר של מנהרה. "מטר על מטר שיורד למטה. כמו בור ביוב, רק קצת נסתר", מתאר רבינוביץ' את מה שהפך לאימת תושבי הדרום במבצע האחרון.
הימים עוברים, ובערך ביום השלישי - "אל תתפסו אותי במילה", מבקש רבינוביץ', "איבדתי תחושת זמן" - הם יוצאים להתקפה על חלקה הדרומי של השכונה. המג"ד מחליט להשאיר את פלוגת המסלול שם, יחד עם חצי פלוגת הנדסה. רבינוביץ' וצוותו יוצאים להתקפה דרומה.
"יצאנו להתקפה. בדרך, באחד הצירים, זיהינו המון מטענים", הוא מתאר. "אחרי היתקלות בשישה מחבלים, שהרגנו אותם בלי פצועים לנו, אנחנו בקו האחרון של סיום ההתקפה". ואז, כבר ממש לפני הסוף, מתקבלת הודעה. "המ"פ מסלול מדווח בקשר: 'היתקלות במרחב המסגד, יש כבר פצועים'", מצטט רבינוביץ'.
כבר שעות שהם שם, אמצע היום, והם נוסעים. "אנחנו מיד משאירים שם את האנשים ונוסעים לכיוון המסגד", מתאר רבינוביץ'. "ניסיתי להבין איפה ההיתקלות, והבנתי שזה בית אחד צפונית למסגד. המג"ד אמר לי לנסוע על הציר המרכזי של השכונה. את הציר ההוא לא פתחנו מעולם, כי כשמסתכלים עליו ב'משואות' ('משואה', מערכת שליטה ובקרה דיגיטלית לדרג הטקטי – ש"מ) רואים כמויות של מטענים".
נסיעה מהירה, עלייה על הציר, והתקדמות צפונה. "בית אחד לפני שמגיעים, אנחנו מזהים חייל פצוע שוכב על הרצפה, ומחבל שתופס אותו מלמעלה ומתחיל לגרור אותו לתוך הבית". המג"ד מגיע אחרי השיחה שתוארה לעיל, ונלקחת ההחלטה להפציץ את הבית מטווח של 8-10 מטר. "אני מרחיק את כל הכוחות הצידה ונותן לתותחן שלי פקודה לירות פגז". מיד אחר כך, המג"ד נכנס עם כלבן תקיפה ושניים נוספים, ומתחיל לסרוק. הוא מוצא את המחבל הרוג בתוך ארון שהיה צמוד לקיר הבית. "הפגז חדר את הקיר ואת הארון, ופגע בו".

"לבד לא הייתי מצליח"
אחרי כחודש- חודשיים, המג"ד מבקש מועמדים לצל"ש. "הוא בא אליי ואמר לי: 'אני מעלה אותך כמועמד'. אמרתי לו בסדר", רבינוביץ' משחזר בפשטות, ומספר כי המועמדות לוותה במחויבויות שונות. "הלכתי לעוד כל מיני וועדות שהוא שלח אותי באמצע היום. 'שומע, עוד שעתיים יש איזה ועדה מטכ"לית בקריה, אני חייב שתיסע'", הוא מספר וצוחק. "וביום שפרסמו את זה הוא התקשר אליי שעה לפני ואמר: 'אישרו את הצל"ש שלך ושל מאמו (סגן בנימין מאמו, הסגן של רבינוביץ' – ש"מ), עוד שעה זה יפורסם'".
לרבינוביץ' יש מה להגיד על קבלת הצל"ש. "הרבה אנשים יגידו: 'אני לא מרגיש שזה מגיע לי'. אני לא אגיד את זה. אני אגיד שאני לא מרגיש שעשיתי משהו מיוחד. היינו במקום הנכון, בזמן הנכון, הגענו בציר הנכון, הטנקים היו בסדר, והפגז, עם הרבה מזל, הצליח לפגוע במחבל". גם את המחשבה ההפוכה רבינוביץ' לא זונח לרגע. "אפשר גם להגיד שאם הייתי מגיע לשם חצי דקה לפני אולי הדברים היו אחרת". בצל"ש הוא רואה עיטור משותף. "צוות טנק הוא קודם כל צוות. זה לא איזה לוחם חי"ר שמסתער, שם את הדגל על הכיפה, ואפשר לתת לו צל"ש. אם הנהג שלי לא היה נוסע כמו שהיה נוסע, התותחן לא היה יורה לאן שהוא היה צריך לירות, הטען לא היה עובד כמו שצריך, אז אני לבד לא הייתי מצליח".



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה