החיילת הראשונה בצה"ל שעוטרה בצל"ש

אתר הגבורה, מתוך אתר יד לשריון שציטט מרשת האינטרנט
אסתר ארדיטי

אסתר ארדיטי


לפני 61 שנה, ב-29 בינואר 1955 הוענק לראשונה צל"ש (שהומר לעיטור המופת) לטוראית אסתר ארדיטי, שהייתה נהגת אמבולנס בגיל 17 וחילצה מתוך הלהבות את נווט מטוס המוסקיטו בבסיס חצור.



אסתר ארדיטי נולדה ב-1937 בסופיה בירת בולגריה. במלחמת העולם השנייה גורשה משפחתה לאיטליה. אמה נהרגה במהלך המלחמה ממשאית של חיילים גרמנים שפגעה בה בעודה נוסעת על אופניה. לאחר המלחמה השתקמה בהדרכת אריה אבישר במחנה בפירנצה. למדה בבית ספר איטלקי. בשנת 1953 (בגיל 16) סיימה את לימודי בית הספר התיכון, והחליטה לעלות לישראל, ונקלטה בקיבוץ עמיר שבגליל. אחרי זמן קצר התפרקה קבוצת הצעירים שהרכיבה את הגרעין, ואחיה של ארדיטי חזר לאיטליה. ארדיטי החליטה להתגייס לצה"ל. היא הוצבה בחיל האוויר ונשלחה לקורס חובשים, אותו סיימה בהצלחה ב-22 בנובמבר 1954.


בליל 29 בנובמבר 1954, שבוע בלבד לאחר שהוסמכה כחובשת, מילאה תורנות לילה בבסיס חיל האוויר חצור. למרות מזג האוויר הקשה והגשום, טייסת מטוסי המוסקיטו של הבסיס, בפיקוד רב-סרן יעקב שלמון, המריאה לאימוני לילה. זמן קצר לפני נחיתת המטוסים, נפגעה מערכת החשמל של הבסיס כתוצאה מפגעי מזג האוויר, ותאורת מסלול הנחיתה כבתה. מפקד הטייסת, רב-סרן שלמון, הפנה את המטוסים ליעד אחר. אך הוא איבד שליטה במטוסו, ניסה לנחות על המסלול החשוך והחטיא אותו, והתרסק בשדה חקלאי סמוך. המטוס החל לבעור במהירות, והתחמושת שבו החלה להתפוצץ.

צוותי החירום של הבסיס מיהרו למקום, ובאמבולנס נהגה טוראית ארדיטי שהייתה בת 17, שלא החזיקה ברישיון נהיגה. לאחר ששמעה את זעקות הנווט הפצוע לעזרה, מיהרה להיכנס לתוך המטוס הבוער, אף שאנשי צוות ההצלה הורו לה להתרחק. היא איתרה את הנווט הפצוע, וחילצה אותו בכוחות עצמה למקום מבטחים - תעלה סמוכה. הנווט שלמה הרצמן, שהיה פצוע קשה ובהכרה מלאה, סיפר לה שהטייס יעקב שלמון פצוע קשה ומחוסר הכרה. היא חזרה בריצה למטוס הבוער, חילצה את הטייס ממושבו, והצליחה לגלגל אותו לתעלה הבטוחה, בה שכב הנווט. כמה שניות לאחר מכן הגיעה האש למכלי הדלק, והמטוס התפוצץ. הטייס והנווט פונו לבית חולים. הנווט הרצמן נפטר מפצעיו, והטייס שלמון החלים.

 

החיילת הראשונה בצה"ל שעוטרה בצל"ש

אסתר ארדיטי - בעלת עיטור המופת


משפחתו של שלמון אימצה את ארדיטי שהייתה חיילת בודדה כבת. אחר שסיימה את שירותה הצבאי, למדה בבית הספר לאחיות שבבית החולים כרמל בחיפה. היא עבדה כאחות וכנהגת אמבולנס במד"א ירושלים. לפני 47 שנה חיפשה מדינה שלמה, בייחוד הצנחנים משחררי ירושלים, אחר תושבת העיר, חובשת אלמונית צנומה ונמוכת קומה, שהצטרפה אליהם בבגדי אחות לבנים לאורך כל הקרבות, חבשה את פצעיהם וסיכנה עצמה כאחד הלוחמים. היא נעלמה באופן מסתורי, כמעט בלי להותיר עקבות, ובמשך ימים אחדים הפך סיפורה לתעלומה. רק אחרי שהמורה של בתה "הלשינה" עליה, התברר ששוב מדובר בארדיטי, באותה עת כבר אם צעירה, שפעם נוספת סיכנה את חייה בדרך שספק אם לוחמים מקצועיים עטורי דרגות והילת קרבות היו נוהגים בה. במלחמת יום הכיפורים התנדבה לשרת כחובשת בבית חולים שדה, ליד תעלת סואץ. בשנת 1975 קיבלה אות התנדבות מיוחד מנשיא המדינה אפרים קציר.
בתה של ארדיטי, זוכרת את עצמה נוסעת עמה באמבולנס, כשהם אוספים הביתה גם כלבים וחתולים פצועים. "כל חתול פצוע שהייתי מביאה הביתה - אמא הייתה מטפלת בו", מספרת הבת, "זה היה הייעוד שלה - להציל חיים...



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה