השוטר מנע פיגוע בגופו, אך כעת אחוזי הנכות שלו קוצצו: "הרגשתי מושפל"
|
משה חן
משה חן נותר נכה לאחר שנפגע בפניו וברגליו בפיצוץ מטען חבלה, וכיום הוא נאלץ לנהל מאבק נגד אגף השיקום. לאחרונה הוא קיבל הודעה על קיצוץ בקצבאותיו, והערעורים שהגיש לא הועילו. "איציק סעידיאן לא הצית את עצמו סתם. כל ועדה זה מפח נפש גדול"
בישראל כנראה מסתובבים כמה אנשים שחייבים את חייהם לשוטר התנועה משה חן, מבלי שהם יודעים זאת. בזכות ערנותו ומקצועיותו הוא מנע באוקטובר 2015 פיגוע תופת, אחרי ששם לב למכונית שנסעה באופן חשוד. הוא קרא למכונית לעצור, והמחבלת שישבה בפנים בדרכה לירושלים הפעילה מטען החבלה.
משה נפצע באורח קשה וסובל מאז מנכות. למרות ההקרבה שלו, כיום הוא נאלץ לנהל מאבק על תנאיו מול אגף השיקום במשרד הביטחון, ולפני כחודשיים התבשר כי קיצצו לו את אחוזי הנכות בנימוק שעבר ניתוח. "אמרו לי 'עכשיו אתה בריא'. זה זלזול שקשה לתאר. הרגשתי מושפל", הוא אומר.
משה חן, שמתגורר בירושלים, זכה לשבחים על תפקודו וקיבל צל"ש מהמפכ"ל, אבל הוא מרגיש שהמערכת שכחה אותו. "האירוע הזה הותיר בי צלקות. מעבר לבעיות הפיזיות שלי, גם הנפש נפצעה. עכשיו אני מרגיש שאני צריך להוכיח ולהילחם על מה שמגיע לי. התחושה היא קשה, מבזה ומשפילה", אומר משה.
לאחר הפיגוע עמד משה בפני כמה ועדות, שבהן נקבעו לו 48 אחוזי נכות זמניים, בין היתר בגלל המצב של רגליו. באחת הרגליים הוא נפצע במהלך הפיגוע ועבר בה ניתוח. עורכת דינו אסתר שלום מפרטת: "נקבעו לו ברגל 15 אחוזי נכות. הוא עבר ניתוח ברגל, אך מצבו עדיין לא חזר לקדמותו. יש לו קושי בהליכה, בעליית מדרגות, בשחייה ובהמון פעולות בחיי היום יום".
בחודש אוגוסט הוא זומן לעמוד בפני ועדה לבירור מצבו, שכן הנכות שנקבעה לו הייתה זמנית. לאחר דיוני הוועדה, ולמרות שהגיע עם חוות דעת רפואיות של מומחים מבתי חולים בהם טופל, קיבל חן הודעה כי הוחלט לקצץ לו את אחוזי הנכות בחצי. "הייתי בהלם, זו ממש פגיעה בזכויות שלי", הוא אומר. "כולם חושבים שם שאני בא לרמות אותם. הם לא מבינים שזו מכה אנושה לחיים שלי. ומה עשיתי? הגנתי בגופי ומנעתי פיגוע גדול יותר".
השוטר הגיש ערר ונקבע לו דיון נוסף בפברואר. הוא הגיע לדיון לבדו ושטח את טענותיו. "הגעתי לוועדה בתחושה טובה, כי עשיתי שיעורי בית והבאתי את חוות הדעת הנכונות, אבל יצאתי בתחושה רעה מאוד. תחושה של מועקה. אני מתחיל לדבר ועוצרים אותי. אומרים לי 'מכירים את הסיפור שלך, אין צורך לחזור עליו'. בכל פעם שאני מספר על הפיגוע אני בוכה, זה בלתי נשלט, והם אומרים לי 'אל תבכה אל תבכה, מכירים את הסיפור'. כאילו אני שחקן. אלו התחושות בוועדות האלו".
הוספת תגובה