"כששאלו אותי בוועדת העיטורים של המשטרה למה מגיעים לי שלושה צל"שים, אמרתי שאני לא יודע. כל לוחם היה נוהג כמוני"
|
פקד מ.
כשעלה ארצה עם משפחתו, חבריו לכיתה התנכלו לו בגלל שעלה מרוסיה • כנער, התפרנס ממלצרות ומניקוי חדרי מדרגות, והצטיין במתמטיקה • רק כשהתגייס התברר שמדובר בצלף בעל יכולת יוצאת דופן • היום, פקד מ' הוא קצין המבצעים של יחידת המסתערבים איו"ש, והראשון שיקבל שלושה צל"שים יחד על תפקודו בפעילויות מבצעיות מסמרות שיער שהתרחשו בתוך חודשיים • בראיון אישי נדיר הוא מספר על החיים בקו האש: "לאשתי אני אומר שיותר אנשים נהרגים בתאונות דרכים. הבעיה היא שאני לא מאמין בזה"
פקד מ', קמב"צ יחידת המסתערבים של איו"ש וקצין הצלפים שלה, בדיוק שטף כלים בביתו כשהטלפון צלצל. על הקו היה מפקד היחידה, סנ"צ ד'. הצלחת כמעט החליקה מידו כששמע ממפקדו שהוא יהיה הראשון ממג"ב שיקבל בחודש הבא שלושה צל"שים יחד, עבור תפקודו בשלוש פעולות מבצעיות תחת אש, שהתקיימו בטווח של חודשיים. מ' פנה לאשתו הטרייה, סיפר לה על ההודעה המרגשת שקיבל, ואחר כך התקשר לאחיו הבכור. מלבד שניהם, הוא לא סיפר לשאר בני המשפחה או לחבריו, בעיקר מתוך מבוכה, על העיטורים שקיבל. גם אמו, שגידלה אותו ואת שני אחיו כאם יחידנית, טרם עודכנה.
לא חלפו שבועיים מהבשורה, וב־28 בספטמבר מ' השתתף בעוד מבצע במחנה הפליטים ג'נין. לוחמי הימ"ס הגיעו לעצור את עבד חאזם, פעיל טרור, שאחיו ראעד ביצע לפני חצי שנה את הפיגוע הרצחני בדיזנגוף, שבו נרצחו שלושה ישראלים. היעד השני היה הסייען שלו, אחמד אלעונה. השניים הוציאו לפועל כמה פיגועי ירי, אחד מהם לכיוון טרקטור של משרד הביטחון שעבר באזור ג'למה לפני כחודש. מהמידע המודיעיני עלה שהם חמושים, אינם מתכוונים להיכנע ואף מלכדו את דלת דירת המסתור.
השניים חוסלו בעת ניסיון בריחה, והעימות הסלים לפאודה כאוטית רווית אש ועשן. תושבי מחנה הפליטים ירו על הלוחמים מהרחוב ומהבתים, וזרקו מטענים על הג'יפים הממוגנים. בתוך המהומה הצליחו מ' והצלף שאיתו לחסל מרחוק את אחד מאנשי מנגנוני הביטחון הפלשתיניים. בתיעוד שהפך לוויראלי, נראה המחבל מכוון נשק לכיוון לוחמים מהיחידה. אולם אז משיג אותו הכדור הישראלי, בירי מדויק מטווח בלתי נתפס של 710 מטרים.
"שהינו בתוך בניין הנמצא בבנייה. התפקיד שלנו היה לעקוב מרחוק אחר חמושים שהגיעו להתעמת עם הכוח", מספר פקד מ' לראשונה. "פתאום שמעתי פיצוץ רב־עוצמה. האדמה רעדה תחתינו וראינו פטריית עשן. זה היה המטען שהופעל כנגד הלוחמים. נרגעתי כשהם דיווחו שלא נפגעו, אבל אז התחיל ירי מסיבי. האוויר התמלא בריח של אבק שריפה.
"הייתי עם העין על הכוונת ובדקתי במקביל את עוצמת הרוח. ואז זיהיתי התגודדות חשודה בצומת מרוחק. האנשים שם הרגישו בטוחים בגלל שהיו רחוקים ממרכז הבלאגן. הצלף השני ואני עמדנו קרובים אחד לשני כשרובי הצלפים שלנו מכוונים אליהם. המרחק היה גדול בכמאה מטרים מהטווח הרשמי של הנשק.
"פתאום הגיעו לשם שני חמושים עם רעלות וכאפיות. לקחנו הימור וירינו בשניהם. ידענו שפגענו כי ראינו דם על הכביש. שאר האנשים נעלמו תוך שנייה בתוך סמטה צרה".
איך הגבת לסרטון שהתפרסם?
"רואים בו את מה שנשקף ממצלמת אבטחה. זה לא מה שרואים דרך הכוונת. לא ראיתי מה המחבל לבש או איזה שלט היה מאחוריו. לשנייה הוא הציץ מאחורי קיר וירינו בו".
אז הצל"ש הרביעי בדרך?
מ' נע על הכיסא באי־נוחות: "רק עשיתי את העבודה שלי. מי שפעל בגבורה הם הכוח על הקרקע, שביצע את המעצר. המקצוע שלי הוא להיות צלף ולא לחפש עיטורים. אני מקווה שאף אחד לא יזהה אותי מהכתבה הזו, כי זה לא נעים. אני לא אוהב להשוויץ. גם כששואלים אותי מה אני עושה, התשובה שלי היא שאני שוטר ולא לוחם ביחידת מסתערבים".
ילד בעייתי שמחפש הרפתקאות
חזותו של פקד מ' (32) שונה מהמראה האופייני למסתערבים. מעל כתפיו הרחבות ומתחת לכובע המצחייה האפור מתגלים שיער בהיר ועיניים ירוקות. גם סיפור חייו יוצא דופן. מ' נולד ברוסיה, לאב ששירת כלוחם בצבא ברית המועצות, והמשפחה עלתה לישראל כשמ' היה בן 9, בעקבות סבו, שהיה רב חשוב בהונגריה
כשמלאו למ' 13, אביו עזב את המשפחה והקשר עימו נותק.
"כדי לעזור לאמא, עבדתי בניקיון מדרגות של בניינים. למרות שלא היה קל, למדתי בכיתת מצוינות והצטרפתי לקורסים באוניברסיטת בר־אילן. במקביל, התאמנתי באמנויות לחימה וזכיתי בתואר סגן אלוף ישראל. יום אחד אחי הגדול, שהיה אז לוחם בצנחנים, סיפר לי על פעילות שהם עשו עם יחידת המסתערבים. זה הצית לי את הדמיון. תמיד רציתי להיות חייל. תמיד שיחקתי עם רובי צעצוע וציירתי כלי נשק. למרות שהייתי רק נער, קראתי את הספר 'אביר 21', שמגולל את סיפורו של אלי אברם, מייסד ומפקד יחידת המסתערבים איו"ש, וחלמתי להגיע ליחידה.
"כשעליתי לכיתה י', השתניתי. כמעט לא הגעתי לבית הספר כי רציתי לעשות כסף. עבדתי במלצרות, בברים או בסידור כיסאות על חוף הים. במהלך השנה גיליתי את עמותת 'אחריי!' והצטרפתי למסלול שמכשיר בני נוער לקראת הגיוס לצה"ל. בבקרים התנדבתי בשם העמותה בקייטנות, צבעתי מועדוניות ועזרתי בבתי אבות, אבל בלילות עבדתי וגם הלכתי לא מעט מכות".
במארס 2009 התגייס מ' לצה"ל והתקבל לשייטת 13. כעבור חצי שנה, אחרי ההכשרה הקרקעית, חתם על ויתור. "לא אהבתי את החלק של הים", הוא מחייך. "החלטתי להגשים את אהבת הנעורים שלי ולהתגייס לימ"ס. חייתי בסרט. הייתי בטוח שידביקו לי שפם, ילבישו אותי בחולצת משבצות, ישימו לי כאפייה על הראש וישלחו אותי לדמשק. כשהגעתי ליחידה, כבר אחרי המטווח הראשון, החליטו המפקדים שלי שאהיה צלף. במשימות שבהן לא נדרשת יכולת צליפה, אני יוצא לשטח כלוחם רגיל".
כלוחם ביחידות מסתערבים, יצא לך לפעול גם כשאתה מתחזה לאזרח ערבי?
"השתתפתי כמה פעמים בפעילות בכיסוי, אבל תמיד לצד מסתערב דובר ערבית מושלמת. עמדתי לידו עם קפוצ'ון, עישנתי סיגריה, ואם פרצה מהומה החלפתי למדים וחזרתי להיות לוחם".
התרסקות במחנה הפליטים בלאטה
בליל שבת 11 במארס 2011 אירע אחד הפיגועים המחרידים בתולדות המדינה: שני מחבלים נכנסו ליישוב איתמר ורצחו בדקירות סכין את רות ואהוד פוגל ושלושה מששת ילדיהם. הבת, תמר, שהיתה אז רק בת 12, היא שמצאה את משפחתה מתבוססת בדמה. "הייתי אז צלף צעיר בשירות חובה. סגרתי שבת ביחידה עם צוות שמירה קטן, וכוח הכוננות שהה בבית כי זו היתה תקופה רגועה יחסית מבחינה ביטחונית", הוא משחזר. "למרות שהיחידה לא הוקפצה לזירה, החלטנו לצאת לשם על דעת עצמנו. היינו ארבעה אנשים ורצינו לסייע במה שאפשר. הפיגוע הזה טלטל אותי. שחטו כמעט משפחה שלמה. שם, בזירה, הבנתי מהי משמעות התפקיד שלנו ועד כמה חשוב שנתפוס את המחבלים".
באמצע 2016 מונה מ' למפקד צוות צלפים, למרות שלא היה קצין, והפך לראשון בתפקידו שהמשיך לשמש בפועל גם צלף. שנה אחר כך למדו מפקדיו על יכולותיו יוצאות הדופן.
"השתתפתי בפעילות מבצעית במחנה הפליטים בלאטה, ושהיתי במארב לילי על גג של בניין. בבניין הסמוך היתה 'זולה' של סוחר אמל"ח, שמכר נשקים למחבלים והצליח להתחמק מכוחות הביטחון. בין שני הבניינים היתה סמטה של שלושה מטרים ויכולתי לתצפת ממקום המארב על נתיב בריחה אפשרי שלו. בזמן שכוח מעצר התקדם במדרגות הבניין שלו, שמעתי רעש של צינורות ברזל מתחככים זה בזה. ראיתי לשנייה את המחבל. הוא רץ על הגג, עבר גשרון קטן שחיבר בין הבניין שלו למבנה אחר ונעלם לי מהעין.
"טיפסתי על מעקה הבניין שלנו כדי לשפר את זווית הראייה, אבל זה לא עזר. הסתכלתי על הסמטה. הבנתי שהמרחק לא קטן, אבל לא רציתי שהמחבל יברח. בסרטון מצלמת הגוף שלי שומעים אותי אומר 'כוס אמו' ואז קפצתי. התרסקתי על הגג של הזולה כשאני עם אפוד, קסדה ונשק. לא הרגשתי כאב בגלל האדרנלין והמשכתי לדלג ככה בין ארבעה בניינים נוספים. פתאום ראיתי מחסן עם דלת פתוחה. זיהיתי אותו מתחבא מאחורי כיסאות. הוא קם וניסה לתקוף אותי, אבל תפסתי אותו וסגרתי לו את הידיים עם אזיקון. הודעתי לכוח המעצר שהברחן אצלי".
אחרי שלוש שנים כמפקד צוות צלפים, מ' הבין עד כמה חשוב לו להכשיר לוחמים ולהוביל אותם. ב־2019 יצא לקורס קצינים, סיים כמצטיין וחזר לתפקידו עם דרגות קצונה.
צל"ש 1 -
"להגן על כוח המעצר"
בעקבות מבצע "שומר החומות" בעזה, במאי 2021, הפכו ג'נין ומחנה הפליטים שלה למרכז פעילות טרור בגדה, כמו בימי האינתיפאדה השנייה. הדור הצעיר, הסובל מעוני ומאבטלה, מצא מפלט בפעילות חבלנית המאתגרת את כוחות הביטחון. לפי הערכות מודיעיניות, רק במחנה הפליטים נמצאים כיום אלפי כלי נשק ומצבורי תחמושת גדולים.
אתם מרגישים את השינוי בשטח?
"בוודאי. בעבר, כשנכנסנו למבצעים בג'נין, ראינו ברחובות רק כלבים וחתולים. יכולנו לחצות את המחנה בלי שום התנגדות, או שמקסימום זרקו לעברנו כמה אבנים. פעם בשנה מישהו מהלוחמים ירה באוויר לאות אזהרה, ואז דיברנו על זה במשך חודשים. היום אין משימה שמסתיימת בלי התלהטות יצרים. תושב מחנה הפליטים יכול לנסוע מולנו על טוסטוס, עם גופייה וכפכפים, ואז לעצור ופשוט לירות עלינו. יש להם המון תעוזה ורצון להיתקל פנים מול פנים. הם כבר לא מתחבאים מאיתנו על הגגות".
עם סיר הלחץ הזה מתמודדים לוחמי הימ"ס על בסיס קבוע בשנה וחצי האחרונות. אין כמעט יום שבו הם לא יוצאים למבצע מעצרים המתנהל תחת אש. אחד מהם התרחש ביולי 2021, כחודשיים אחרי "שומר החומות", ובו קיבל מ' את הצל"ש הראשון שלו.
"היחידה נכנסה למחנה הפליטים כדי לעצור מבוקש שרצה להוציא פיגוע בישראל. זו היתה הפעם הראשונה שלכוח המעצר הצטרף גם צוות צלפים", מספר מ'. "שימשתי גם צלף וגם מפקד כוח הצלפים במבצע. המטרה היתה להגן על כוח המעצר מפני חמושים, לאפשר לו לצאת מהמחנה בבטחה ולתת מענה למהומות. הגענו לג'נין באמצע הלילה ופרקנו מרכב סמוי כשאנחנו על מדים. נכנסו בצורה שקטה לבניין מגורים מחוץ למחנה הפליטים, בלי שאף אחד מהדיירים ישמע אותנו. ברגע שהיינו על הגג, התמקמנו מתחת לדודי שמש. בנינו לעצמנו הסוואה, אבל לא יכולנו להציץ למטה אל הכביש כדי לא להתגלות.
"מבחינה טופוגרפית האזור היה בעייתי, כי משני צידי הבניין היו רכסים גבוהים ועליהם המון בתים. כל מי שהציץ מהחלון, עלול היה לראות את הצלפים ולהפוך אותנו לבשר תותחים. בנוסף, על אחת הגבעות היה פרוז'קטור ענק שהאיר גם לכיוון שלנו. אם הייתי זז, האלומה היתה הופכת את הצללית שלי לדמות ענקית על הגבעה ממול וחושפת את המיקום שלנו. כשרציתי לשוחח עם צלף מרוחק ממני, נאלצתי לזחול אליו.
"ברגע שכוח המעצר סיים את חלקו, התחילה פאודה: האש לעבר הלוחמים נורתה ממכוניות חולפות. מהגגות זרקו עליהם מטעני נפץ. אחד מהזאבים (רכב שטח ממוגן; ט"א) נתקע באמצע המחנה בגלל אחד המטענים. לא ראינו את הכוח, אבל שמעתי ירי מטורף. בחפ"ק היחידה התלבטו אם לוותר על המשימה של הצלפים ולחלץ את כולם החוצה, אבל אז הזאב התניע והוחלט להמשיך בתוכנית המקורית. כשכוח המעצר הגיע לציר שאבטחנו מרחוק, השתרר משום מה שקט. אף אחד לא ירה. מאחר שהשחר כבר עלה, החלטנו לקפל את הציוד. הצלפים היו מאוכזבים. לפתע נפתחה עלינו, הצלפים, אש תופת מאחד הרכסים. היינו כמו ברווזים במטווח. בדקתי דרך הכוונת של הנשק, וראיתי מחבל יורה עלינו מאחד מחלונות הבתים שעל הרכס. ירינו עליו וחיסלנו אותו. ואז תפס את מקומו חמוש אחר, וגם אותו חיסלנו. ככה זה המשיך עד שהרגנו שישה מחבלים".
היכן היה כוח המעצר בכל הזמן הזה?
"הם כבר יצאו עם המחבל מהמחנה. היינו לבד, וצוות אחר נשלח לאסוף אותנו. הם שמעו את היריות ולא הבינו מהיכן זה מגיע. אני הייתי בתפקיד כפול: גם פיקדתי על הצוות שלי ובמקביל יריתי. דיווחתי בקשר על החיסולים רק אחרי שסיימנו".
את הצל"ש הזה קיבל מ' על "ניהול לחימה תחת אש, שהציל את הכוחות שנמצאו בסכנה ממשית". צל"ש נוסף הוענק גם לאחד הצלפים בצוותו.
צל"ש 2 -
"זה לא מבצע לחיסול אנשים"
את הצל"ש השני קיבל פקד מ' על חלקו במבצע שהתקיים חודש לאחר מכן, באוגוסט 2021, בשל תפיסת מחבל שהוגדר כפצצה מתקתקת שתכנן להוציא לפועל פיגוע בישראל. לאור ניסיון העבר, הוחלט ביחידה להקל על מ' והוא שימש צלף וסגן מפקד הכוח, כדי שלא ייאלץ להעביר דיווחים בקשר תוך כדי לחימה.
"המעצר התבצע במקום צפוף במחנה הפליטים ג'נין. התברר שהזאבים לא יכולים לעבור בסמטאות הצרות שם. כך יצא שמבית המחבל ועד למקום שנחשב ממוגן היו כ־500 מטרים, שבהם הכוח היה חשוף. עמדת הצלפים היתה הפעם בתוך מחנה הפליטים. הגענו בלילה בצורה סמויה לבניין שנבחר מראש. אף דייר לא שמע כשעלינו במדרגות לאחת הדירות הגבוהות, שלא היתה מאוכלסת.
"מייד כשהחל המעצר, התפתחה מהומת אלוהים. הצעירים במחנה יודעים שכוחות הביטחון פועלים לרוב בלילה, אז הם נשארים ערים כדי להתעמת איתם. ברגע שנשמע רעש מדירת מעצר, הם שולחים הודעות קבוצתיות, ואז כולם מגיעים כשהם מצוידות ברובים ובמטעני צינור. לפעמים הם שמים את חומר הנפץ בתוך מטפי כיבוי או ממלכדים דלתות מראש. הסתכלתי דרך הכוונת לכיוון המסגד, כי המון אנשים התרכזו שם. חלק נסעו על אופנועים כשהם רעולי פנים, אחרים צעקו, צפרו ושרקו. קראתי אותם מרחוק ובחנתי את שפת הגוף שלהם. אני יכול לזהות חמושים לפי ההליכה ותנועות הגוף".
ירית לכיוונם?
"מה פתאום? אנחנו שם כדי לעצור מבוקש. זה לא מבצע לחיסול אנשים. אנחנו לא יורים, אלא אם מישהו מהם מסכן את כוח המעצר. זו אחריות. אני לא רוצה להרוג חפים מפשע, אבל אסור לי לפספס מחבל ששולף נשק או מטען, כי זה עלול לעלות בחיי לוחמים".
הם סיכנו את הלוחמים?
"באותו רגע לא. הכוח יצא עם העצור והתקדם בשני טורים לכיוון 500 המטרים הגלויים, שהיו בדרך לנקודת המפגש עם הזאבים. באותו רגע נפתחה עליהם אש חזקה ומדויקת. הירי נשמע כאילו הוא מגיע מהבניין שלנו. למרות שזה יכול לחשוף אותנו, הצצנו מהחלון החוצה כדי לגלות את מקור הירי. זיהינו מחבל בחלק הפנימי של החומה שמקיפה את הבניין. הוא לא ידע שאנחנו מעליו. הרגנו אותו מייד. כדי שלא ייקחו את הנשק מהגופה, אחד הלוחמים, ט', הציץ מדי פעם מהמרפסת. כשמחבל נוסף הגיע לשם, הוא ירה גם בו. אלא שאז הגיעה קבוצה של עשרה צעירים בערך, כנראה מאזור ההתגודדות הקודם, והצליחו לקחת את הנשק. לא יכולנו לירות בהם, כי הרי אסור לרסס ככה קבוצה. הירי חייב להיות מדויק.
"בינתיים הרחוב מתחתינו התמלא בלפחות מאה איש. אחד מהאופנוענים שם החזיק קרל גוסטב וירה לכיוון המיקום של כוח המעצר, שהצליח בינתיים לתפוס מסתור בשדה פתוח. צלף הרג גם אותו, אבל אז המיקום שלנו נחשף. כל האש הופנתה עכשיו לכיוון שלנו. ירו עלינו מחלונות ומגגות הבתים. שמענו אנשים מכוונים חמושים אל הבניין שבו שהינו. עשרות קליעים חדרו לתוך הדירה ונצמדנו אל הקירות. בשלב הזה נשארנו לבד, כי הזאבים אספו את כוח המעצר עם המבוקש".
חששת לחייך?
"זה לא משהו שחושבים עליו במהלך משימה. לא נלחצתי. לא היתה לי בעיה לצאת מהבניין, עם הצוות המצומצם של הלוחמים והצלפים שהיו איתי, ולהשתלט על הרחוב. הטריד אותי רק איך אני מזהה מחבלים ומחסל אותם. היו לנו מספיק כדורים ורימונים. באותו רגע הודיעו לנו בקשר שזאבים בדרך לחלץ אותנו. מפקד הכוח הורה לכולנו לקפל ציוד, וכל זה תחת אש תופת.
"רגע לפני שיצאנו, חשבתי שבעצם אין לנו מושג מה קורה מתחת לבניין. למרות שכוונת הלילה שלי התקלקלה ועבדתי עם כוונת יום, החלטתי להציץ מהחלון עם נשק הצלפים. הודעתי למפקד הכוח שאני נשאר מאחור כדי לאבטח את הסביבה. בזמן ששאר הצלפים והלוחמים חיכו בחדר המדרגות, סרקתי מלמעלה את הסביבה. ראיתי מחבל מתגנב לסמטה סמוכה ומתקרב לבניין. יריתי בו כדור אחד והרגתי אותו. יצאנו מהבניין כשמהבתים עדיין יורים עלינו. העמסנו את גופות המחבלים שהיו למטה ויצאנו מהמחנה".
על פעולה זו, יחד עם מ', קיבלו צל"ש גם מפקד הכוח והלוחם ט'. בנימוקי הצל"ש נכתב לגבי מ', כי "לקראת סוף המבצע הקצין התעקש להמשיך לחפות על חבריו, ולאחר מכן זיהה חמוש שיצא ממקום מסתור וסיכן את הכוח, ונטרל אותו".
צל"ש 3 -
"החמוש היה המחבל מג'נין"
הפעולה שעליה קיבל מ' את הצל"ש השלישי התרחשה ב־28 ספטמבר 2021, כחודש לאחר הפעולה שעליה קיבל את הצל"ש השני. יומיים לפני כן ביצע צה"ל גל מעצרים נרחב לסיכול תשתית של חמאס, שתכננה פיגועים בישראל. במהלך פעילות של יחידת המסתערבים הצה"לית דובדבן, שהתקיימה בכפר בורקין ליד ג'נין, נפגעו קשה מפקד פלגה ולוחם, לאחר שהמעצר הסלים וחבריהם חשבו בטעות שהם מחבלים וירו עליהם.
"עד האירוע הזה היינו בטוחים שחיכוכים כאלה קיימים רק בתוך ג'נין", אומר מ' בשקט. "התברר שגם הכפרים הקטנים הפכו לאזור מלחמה, משום שחמושים מג'נין מגיעים אליהם כדי להתעמת איתנו. יומיים אחרי הירי הדו־צדדי, יצאה אחת הפלגות ביחידה לבורקין כדי להפעיל נוהל 'סיר לחץ', שבו מקיפים את בית המסתור של המחבל וקוראים לו לצאת החוצה ולהסגיר את עצמו. אם הוא לא יוצא, מרעידים לו את הבית בהפגזה ארטילרית.
"במקום לנצל את ההזדמנות שלפלגה שלנו היה קצת שקט ונוכל לצאת הביתה, אני ושני לוחמים נוספים, ט' וא', החלטנו לצאת לכיוון בורקין כדי לסייע במידת הצורך. לקחנו ג'יפ ממוגן עם נהג ויצאנו לשם ארבעתנו. בהתחלה הצטרפנו לכוח חילוץ, אבל הם לא היו צריכים אותנו. חיפשנו איפה נהיה יותר רלוונטיים למשימה, והסתובבנו קצת עד שמצאנו סמטה שמובילה לבית המחבל. החלטנו לעמוד שם במארב ולהבריח מציצנים. בינתיים נכנס מידע משב"כ על מחבל מג'נין, שעושה את דרכו לבורקין כדי לפגוע בלוחמים.
"בעקבות זאת נסענו הלוך וחזור על הציר, ובשלב מסוים ט' ואני ירדנו מהג'יפ וצעדנו בחושך. המתנו ליד עץ, לא רחוק מהמסגד, ופתאום נחת מטען צינור שני מטרים מאיתנו. הספקנו לשכב על הקרקע, והיה מזל שלא נפגענו. לא ראינו מהיכן המטען נזרק, והיינו בטוחים שזה במקרה. פחות מדקה אחר כך נזרק מטען נוסף, שהפעם נחת חצי מטר מאיתנו. שוב הספקנו לשכב על הקרקע ולא להיפגע, אבל הערכנו שנחשפנו והחלטנו לזוז משם.
"התרחקנו קצת מהפלגה השנייה והתקדמנו לכיוון הכביש הראשי, המחבר בין הכפר לג'נין. ירדנו שלושתנו מהג'יפ והתמקמנו ליד צומת טי, במקום שבו לא יוכלו להפתיע אותנו. זה היה מין משטח מוגבה של חנות, כמו רמפה עם חומה קטנה. הסתתרנו שם ואמרנו לנהג להתרחק כדי לא להסגיר את המיקום שלנו. עקבנו אחרי המכוניות שנסעו על הכביש הראשי, שצפרו ועשו רעש. בכל פעם שהתקרבו לסמטה המובילה ל'סיר הלחץ', הן האטו אבל לא התקרבו ללוחמים או ירו לכיוון שלהם.
"אחרי כמה דקות הבחנו במאזדה לבנה עם חלונות כהים, שנוסעת בכביש הלוך וחזור. היא חלפה על פני הצומת בערך 20 פעמים. בשלב כלשהו היא עצרה ליד חומה לצד הכביש והדלת האחורית נפתחה. לא הצלחנו לראות אם מישהו יצא החוצה. המאזדה המשיכה לנסוע עוד קצת והמתינה בצד. אחרי כמה שניות ראינו קצה של ראש צועד ליד החומה לכיוון שלנו. מהמקום שבו היינו לא יכולנו לראות את כל הגוף שלו, ונדרכנו. לא חשבנו שנחשפנו, כי היה לילה והיינו באזור חשוך לגמרי.
"פתאום המאזדה עזבה את החנייה שלה וניגשה לאיש. היה נראה שהם מתייעצים. שוב המאזדה התרחקה, ואחרי כמה שניות האיש התקרב אלינו כך שיכולנו לראות את כל הגוף שלו. רק הסמטה שהובילה ל'סיר הלחץ' הפרידה בינינו. באור הקלוש שהיה שם, ראינו שהוא עם רעלה על הפנים ונשק ביד. היה ברור שהוא מנסה להתגנב לסמטה כדי לפגוע בלוחמים. נתנו לכיוון שלו מכת אש, והוא נפל לאדמה ולא זז.
"החלטנו לקחת את הנשק שלו כדי שלא ייפול לידיים של מחבלים אחרים. א' וט' התקדמו אליו כשאני מחפה מאחור. אבל אז המאזדה התקרבה לגופה. יריתי לכיוון רגלי המחבל לאות אזהרה, אבל המאזדה לא זזה. יריתי לכיוון הבגאז' שלה, ואז היא נסעה משם. א' וט' אספו את הנשק, וקראנו לג'יפ לאסוף אותנו. רק בסיום האירוע התברר לנו שהחמוש שבו ירינו הוא אותו מחבל מג'נין, זה שמפניו השב"כ התריע".
יחד עם פקד מ' קיבלו צל"ש גם הלוחמים א' וט', שלו היה זה הצל"ש השני. בנימוקי הצל"ש נכתב, כי "השלושה שהיו תחת אש וסכנה ממשית, הסתערו וחתרו למגע ולקחו את נשקו של המחבל".
"חייבים לשחרר את המתח"
לפני שבועיים, כשפקד מ' התחתן, חבריו ליחידה פרקו עול באירוע המשמח. הם ניצלו את ההפוגה מהמשימות, רקדו בלי חולצות ושרו בקולי קולות כשהם מתעלמים ממבטי שאר המוזמנים. "ככה אנחנו מתנהגים בכל חתונה של לוחם", צוחק מ'. "חייבים לשחרר את המתח. לפעמים אנחנו מסיימים בערב אימון, יושבים לנקות את הנשקים ואז מוקפצים למעצר בג'נין. לפני זה צריך להספיק לשבת על תוכניות, תצלומי אוויר, להכיר את המבוקשים, את הסמטאות ולעשות מודלים. במקרה הטוב אנחנו ישנים שלוש שעות אחרי הפעילות. האדרנלין מחזיק אותנו. יום אחד, כשיצאתי הביתה לסופשבוע, נרדמתי בישיבה בזמן שפתחתי את השרוכים. אפילו לא הספקתי להוריד נעליים. פשוט התרסקתי".
איך מגיבה אשתך הטרייה לסכנות שעימן אתה מתמודד מדי יום?
"היא מאוד מחזקת אותי, אבל אני חושד שלפעמים היא מעדיפה להדחיק ולא להפנים. כשהיא מעלה את הנושא לעיתים רחוקות, אז אני עונה לה שיותר אנשים נהרגים בתאונות דרכים ויותר מסוכן לחצות את הכביש, מאשר לשרת ביחידות המסתערבים. הבעיה היא שאני לא ממש מאמין בזה".
מה יקרה כשתהפכו להורים?
"ברור לנו שיהיה קשה. בעיקר לה. היא תיאלץ להסתדר רוב הזמן לבד".
איך תגיב אם היא תציב לך אולטימטום: או אני או היחידה?
"זה אולי לא פוליטיקלי קורקט, אבל בשלב הנוכחי, כשאנחנו בלי ילדים, כנראה שאבחר ביחידה. אני אוהב את אשתי מאוד, אבל הימ"ס זה שליחות. לעולם לא אעצור את אשתי מלהגשים חלומות שלה, גם אם תיעדר חודש מהבית. המצב ישתנה כשיגיעו הילדים. אם היא תציג לי את התנאי של העבודה מול המשפחה, אז אבחר במשפחה, למרות שיהיה לי קשה. האופציה האחרת תהיה אגואיזם שלי כלפי הילדים".
עד שזה יקרה, מ' ממלא שלושה תפקידים ביחידת המסתערבים: קמב"צ היחידה כבר ארבעה חודשים, לאחר שקודם מתפקידו הקודם כמפקד צוות צלפים; קצין צלפים, האחראי לכל תחום הצליפה ביחידה, כולל תורת לחימה ורכישת כלי נשק מיוחדים; וגם יוצא למבצעים באיו"ש כצלף וכלוחם. "היום אני אחד הצלפים הוותיקים ביותר. יש לי את הידע והניסיון, ולכן לא ניתן לוותר עלי כרגע כצלף", הוא מסביר.
"אני אוהב את המקצוע הזה, אבל אין לי ספק שלא ירחק היום וצלפים אחרים יתפסו את מקומי, ואני אשאר רק בתפקידי פיקוד. בינתיים מי שסובלת מריבוי התפקידים שלי היא אשתי - אני כמעט לא נמצא בבית".
כבר סיפרת לה עבור אילו פעולות קיבלת את שלושת הצל"שים?
"רק בקיצור, בלי הפרטים המסוכנים. גם ככה זה מביך אותי. עד עכשיו זה נשמע לי הזוי ומוזר. בשיחה שבה מפקד היחידה בישר לי על הצל"שים, שאלתי אותו 'מה, אתה מסתלבט עלי?' אחר כך היה לי קשה לעמוד מול ועדת העיטורים של משטרת ישראל ולדבר על עצמי. הם שאלו מדוע מגיעים לי שלושה צל"שים ועניתי שאני לא יודע, ולדעתי כל לוחם שהיה באותן סיטואציות היה נוהג כמוני. כשהגיע המכתב הרשמי לפני שבועיים, אמרתי לאשתי שבטוח מדובר בטעות. אוי ואבוי", הוא נזכר פתאום. "היא תקרא בכתבה את כל מה שאני מספר לך על הפעולות והמעצרים. אני יכול לומר לה שקצת הגזמת?"
בכיף. אבל ספר לי - אילו תכונות נדרשות מצלף?
"צלף צריך אופי של צייד - המון סבלנות, דייקנות, קור רוח, ריכוז, קבלת החלטות זריזה ויכולת מהירה לקרוא תנועות גוף וסיטואציות. כשצלף נמצא בשטח, הוא מתמקד במה שמתרחש מולו ובשמירה על כוח המעצר. זה לא פשוט. צליפה היא לא רק לשים את הצלב על המטרה וללחוץ על ההדק. צריך למדוד במקביל את הטווח ואת עוצמת הרוח וכיוונה, שמשתנים כל הזמן".
כשתשתחרר, מה תעשה עם מקצוע כמו צלף?
"אין לי עדיין מחשבות על האזרחות, וכרגע אני מנסה להתרגל לעובדה שלא יחזיקו אותי עוד הרבה זמן במקצוע הזה".
מה השלב הבא מבחינתך?
"להתקדם לתפקיד של מפקד פלגה ולהישאר בשטח עד כמה שאפשר. רציתי להיות צלף ואחר כך קצין, והצלחתי. אני מקווה שגם החלום הזה יתגשם".
אתה רואה את עצמך בעתיד כמפקד יחידת המסתערבים איו"ש?
"מעולם לא שאפתי ליותר מתפקיד אחד קדימה, ולא הצהרתי שאני רוצה להגיע לדרגת כזו או אחרת. מפקד פלגה הוא תפקיד השטח האחרון, ומוזר לי לחשוב על עצמי בתפקידי מטה. עם זאת, כל עוד יהיו תפקידים שיאתגרו אותי וכל עוד ירצו אותי, אני כאן, ביחידה".
על מה אתה חושב בלילה, רגע לפני שאתה נרדם?
"אני משחזר את המשימות ובודק מה יכולתי לעשות אחרת. תמיד אפשר לבצע משימה טוב יותר. האם העברתי דיווח נכון בקשר? הייתי זריז מספיק? כל הזמן אני מפיק לקחים".
קרה שחלמת בלילה על המבצעים?
"החלומות שלי הם כמעט תמיד רק על מחבלים ולחימה. ולמרות שזה רק חלום, בבוקר אני מתחקר את עצמי ובודק את עצמי על תפקודי בלחימה - מה עשיתי נכון ומה לא. אין דבר יותר שנוא עלי מחלום שבו לא פעלתי כמו שאני חושב שצריך לתפקד. אולי היססתי, אולי מחבל הסתער לכיוון שלי ולא יריתי בו או הסתערתי עליו בחזרה. במקרים כאלה אני מתעורר עצבני על עצמי. ברור שזה לא קרה באמת, אבל הסיטואציה שעליה חלמתי יכלה לקרות גם במציאות".
ברור לך שזה נשמע מוזר?
"כן, אני יודע שזה הזוי", הוא פורץ בצחוק מתגלגל. "אני מניח שזה מראה עד כמה אני מורעל".
"אני רוסי, אבל בעד אוקראינה"
מ' עוקב בדבקות אחר המלחמה בין רוסיה לאוקראינה.
"אני אמנם ממוצא רוסי, אבל לגמרי לטובת הצד האוקראיני", הוא מצהיר. "תמיד אהיה בצד של אלה שמגינים על הבית, כמו שאני עושה בימ"ס. יש לי בארץ חברים אוקראינים, ואנחנו מדברים על המלחמה, אבל אין בינינו ויכוחים. בגלל פוליטיקה, או יותר נכון בגלל אדם אחד עם שיכרון כוח, תהיה בין שני העמים האלה שנאה לדורות. כואב לי על העם הרוסי שנגרר לתוך המלחמה".
איך להערכתך העימות יסתיים?
"אוקראינה משלמת מחיר ענק עכשיו, אבל אני מאמין שהיא תצא מהמלחמה חזקה ומחוזקת. מצבה מזכיר לי את מדינת ישראל ב־1948. עד עכשיו לא ספרו אותם, אבל הם הוכיחו שהם יכולים לעמוד מול צבא גדול מהם. רוסיה, לדעתי, תאבד את כוחה בסיום המלחמה, ומלחמת אזרחים היא רק עניין של זמן. הם היו בטוחים שהם מעצמה צבאית, אבל התברר שזו אשליה. הטנקים בלי דלק, והחיילים לא יודעים להילחם. הצבא האוקראיני נותן להם בראש. לא סתם זו הפעם הראשונה מאז מלחמת העולם השנייה שרוסיה מגייסת מילואים".
יש לך משפחה או חברי ילדות ברוסיה?
"עם החברים לא הייתי בקשר מאז שעליתי לארץ, ויש לי משפחה רחוקה שגם איתם אין לי קשר. אמא שלי מדברת איתם מדי פעם, ובהתחלה התווכחה איתם בגלל שהיא בעד אוקראינה. עכשיו הם בוכים לה כי גייסו חלק מהם למילואים. אחד מהם, מנהל בנק בן 41, מעולם לא עשה צבא או החזיק נשק. איך בדיוק הוא יילחם?"
לו היית חי שם כיום, מה היית עושה?
"מניח שהייתי נלחם עם הצבא הרוסי, אבל אני לא יכול לדעת מה הייתי חושב ומה היו הדעות שלי בנוגע למלחמה. אני בטוח שאם הייתי אוקראיני, הייתי בוודאות נלחם בגאווה".
הוספת תגובה