סיפור הגבורה של המפקדת רון בן עזרא בבסיס הטירונים בזיקים
כמו ישראלים רבים, רון שהלכה לישון בליל שישי בתחושה שהכל כרגיל, מצאה את עצמה בבוקר שבת במלחמה על חייה, מול כוחות רבים של מחבלים: "מתחילים ממש קרב אמיתי ויורים לעברם בכל הכוח. אי אפשר להגיד שזה לא מפחיד, אבל זה פחד שמחדד אותי, הוא לא משתק אותי. אנחנו, מי שנמצאים שם כרגע צריכים להגן על הבסיס. זה או אנחנו או הם".
זו מחשבה שמיד עוברת בראש?
"כן כי יש לי חיילים שנמצאים מאחור, זה את מול המחבלים והטוב ביותר ינצח. בשלב מסוים נזרק רימון, אנחנו מתמגנים ומחכים שהוא יתפוצץ, אחר כך חוזרים בחזרה ומשיבים באש. ברימון השני שנזרק, אני מבינה שפגעו בי כי יש לי סחרחורות וצפצופים באוזניים. אני מרגישה נוזל חם שיורד על הלחי, עדן המ"כית שאיתי מסתכלת עליי ונפערות לה העיניים. ישר הוצאתי את הטלפון להסתכל ואני ממש רואה דימום רציני מאמצע הראש ומבינה שזה כדור".
חטפת כדור בראש.
"לגמרי".
"לגמרי".
הוספת תגובה