עומרי מיכאלי – אנדרטה מוזיקלית
עומרי מיכאלי – אנדרטה מוזיקלית
רס"ב (מי"ל) עומרי מיכאלי לא היה חייב לרוץ לקרב בכפר עזה בבוקר ה-7 באוקטובר. כלוחם דובדבן הוא כבר נפצע קשה ב"צוק איתן" (וקיבל צל"ש רמטכ"ל), ונפצע שוב בפעולה בג'נין חודשים לפני המלחמה. אבל לכל מי שהכיר את מיכאלי היה ברור שאם יש קרב, הוא יהיה שם ויהיה הראשון להסתער.
גם סרן (מי"ל) אייל אלמוג, לא היה חייב לנסוע ברכבו לקיבוץ רעים ולהצטרף לצוות שלו שנלחם שם.
אייל ועומרי היו לא רק חברי נפש אלא גם שותפים עיסקיים בחברת הסייבר שלהם. לא רבים הכירו את חברות הנפש הזאת בין שני הלוחמים, גם לא בני משפחתם.
לכן הייתה תדהמה כשאייל נכנס לבית הוריו של עומרי, רינה ומיקי, ביום שעומרי נהרג. ראשית, עומרי ואייל היו דומים פיזית ובמבט ראשון נראה היה למשפחת מיכאלי שעומרי עומד בפתח הדלת. שנית, אייל סיפר להוריו ההמומים של עומרי, מסכת של סיפורים על עומרי איש העסקים וחבר הנפש שלא הכירו. במשך שבועות רבים התקשה אייל להתאושש ממותו של עומרי. כל מקום שביקר בו בארץ ובחו"ל הזכיר לו את עומרי.
אייל הפך לבן בית במשפחתו של עומרי, והם אימצו אותו כבן. עבותות של אהבה נקשרו גם בין משפחת מיכאלי למשפחת אלמוג.
אביו של אייל, גל אלמוג, כתב מילים לשיר על עומרי שנכתב כאילו מפיו של אייל. את הלחן כתב אלון נדל והוא גם ניגן ועיבד אותו יחד עם ארד סופר. שר אותו גידי יובל.