הברבור השחור ששינה את חייו של נווט הקרב: "רציתי להיות מספר 1 בכל דבר"
|
יורם רומם 1973, צילום: אלבום פרטי
ב-75 שנה עבר יורם רומם גלגולים רבים: מנווט שקיבל את צל"ש הרמטכ"ל, דרך ניהול חברות הייטק בדרך לנאסד"ק, שותפות בהקמת פנגו, ועד המצאה שמנסה לשנות את עולם הרפואה ולהציל אנשים מהתקפי לב. את ההצלחות והכישלונות הוא מסכם בספר חדש, וטוען: "לא במקרה נשארתי בחיים", וגם לוקח אחריות דורית על 7 באוקטובר - "כישלון אדיר של הדור שלי, שלא הוביל את המדינה למצב שהנכדים לא יצטרכו להילחם"
ב-2007 פרסם נאסים טאלב, פילוסוף אמריקני ומומחה לניהול סיכונים, את ספרו "הברבור השחור", שם קוד לתיאוריה, לפיה רוב האירועים המכוננים בהיסטוריה היו בלתי צפויים בשעתם, גם אם בדיעבד מסבירים אותם באמצעות סיבתיות רציונלית.
18 שנה לאחר מכן, בחר יורם רומם במונח "ברבורים שחורים" לשמו של ספרו החדש, שיצא לאחרונה לאור (הוצאת ניב), שמתאר למעשה גם את חייו האישיים. "הספר מבוסס על אירוע מכונן שעברתי בחיי", הוא מספר. "ב-2003, כמנכ"ל חברת ההייטק ESI הישראלית הבינלאומית, שהיתי בדיסלדורף. באחד הלילות התעוררתי במלון, לאחר יום מתיש, והבנתי שחצי הגוף הימני שלי רדום. החלטתי להמשיך לישון מתוך מחשבה שזה יעבור. בדיעבד, זאת הייתה החלטה גרועה. בבוקר חצי מהגוף עדיין לא תיפקד. פינו אותי לביה"ח ואז הסתבר שעברתי אירוע מוחי. עבורי זה היה ברבור שחור".
לא היו שום אזהרות שמשהו כזה עלול לקרות?
"לא היו כל סימנים מקדימים או אותות אזהרה בדרך. הייתי אז בכושר, עבדתי במרץ, הייתי נווט קרב בחיל האוויר עם פרופיל 97. הכל נראה מושלם, לא הבנתי איך זה קרה לי. כמה חודשים לאחר האירוע, כשהשתקמתי, התחלתי לחשוב איך אפשר לפתור מצב של אדם שבטוח שהוא בריא, וברגע אחד, ללא שום התרעה מראש, קורה לו אירוע בריאותי מסכן חיים. כך הפך האירוע לבסיס לסטארטאפ שפיתחתי ולחברה שהקמתי, ובהמשך לעלילת הספר. לאורך חיי חוויתי כמה ברבורים שחורים, שהביאו אותי עד למקום בו אני נמצא היום".
רומם (75) נשוי לאסתי, אב לשניים וסב לשישה, שמתגורר בהרצליה, נולד וגדל בחיפה. ב-1968, בסיום לימודי התיכון, התגייס לקורס טיס, סיים כנווט קרב והיה בין הנווטים הראשונים שנשלחו הישר מסוף הקורס להסבה למטוס הפנטום. הוא הוצב בבסיס חצור בטייסת 201 ("האחת"). ב-1970, ארבעה חודשים לאחר סיום הקורס, כבר קיבל את צל"ש הרמטכ"ל. "הייתי אז סג"מ צעיר", הוא חוזר לאחור 55 שנה. "במהלך תקיפה, המטוס אותו ניווטתי, נפגע, וידו השמאלית של הטייס, רענן נאמן, רוסקה. הוא איבד הרבה דם ורצה לנטוש, אבל תוך כדי צלילה של המטוס מלמעלה למטה אמרתי לו: "אני לוקח", והמשכתי להטיס את המטוס. את הנחיתה ביצענו יחד, הוא ביד ימין ואני ביד שמאל, כשהפעלנו חלק מהמערכות הפגועות באופן ידני מתא הנווט". כאמור, על התושיה והפעולה הזו זכה רומם בצל"ש הרמטכ"ל, ואת צמד המילים "אני לוקח", הפך לשם ספרו הראשון, האוטוביוגרפי, שיצא לאור ב-2021.
רומם השתתף גם במלחמת יום כיפור, כנווט קרב בטייסת 201. הטייסת, שחלק מאנשי צוות האוויר שבה היו רון חולדאי, איתן בן אליהו ואמיר אשל, לימים מפקדי חיל האוויר, רשמה שיאים ביחס לטייסות אחיות, בהפלות מטוסי האויב במהלך תקיפות במצרים ובסוריה, למרות שספגה אבדות קשות של אנשי צוות אוויר שלה שנהרגו או נלקחו בשבי. רומם נשאר בחיל האוויר גם לאחר המלחמה. לאחר שסיים לימודים במסלול מדעי המחשב בטכניון ב"הצטיינות ראויה לשבח", טיפס במערך התפקידים במערך המחשוב של החיל, כשבתפקידו האחרון, כאל"מ, שימש מפקד יחידת המחשב 180 של החיל (היחידה נסגרה והתמזגה לתוך יחידת 'אופק' בשנת 2005. י.ו.).
לאחר שחרורו ב-1991, החל להשתלב בתעשיית ההייטק בישראל שהייתה בתחילת דרכה, וכיהן בשורה של תפקידים בכירים. בין היתר היה מנכ"ל סאפיינס טכנולוגיות, והוביל את החברה להנפקה בנאסד"ק, בהמשך כיהן כיו"ר במספר חברות בקבוצת פורמולה מערכות, ושימש כמנכ"ל חברת ESI שנרכשה על ידי הקבוצה.
משנת 2004, במסגרת חברה שהקים עם שותפו עמוס שטנר, היה שותף לייסוד חברות וניהול גיוסי השקעות של מיליוני דולרים, וכן עמד מאחורי הקמת "פנגו". לאחר האירוע המוחי שעבר, הקים עם שטנר את חברת HealthWatch ושימש גם יו"ר מועצת המנהלים שלה. "לאחר האירוע, חזרתי בחשיבה לימיי בחיל האוויר. חשבתי על כל השעונים והנורות שיש במטוסי קרב, שמאפשרים לטייס ולנווט לדעת מה קורה בכל רגע נתון, ובעיקר על נורה אחת, המאסטר קושן, שמהווה אזהרה כללית", הוא מסביר.
מה אומר שהנורה הזו דולקת במטוס, ואיך זה קשור לחברה שהקמתם?
"זה אומר שהטייס והנווט חייבים להפסיק מיד את המשימה, כי יש בעיה רצינית במטוס. מפסיקים, בודקים ומחליטים איך ממשיכים. אותה נורת מאסטר קושן הייתה חסרה לגוף שלי לפני האירוע המוחי שעברתי. הרעיון והחזון היה לבנות משהו כזה לגוף. רציתי שגם האדם שמקבל התרעה כזו לגוף שלו לא יצטרך לחרוג בשום דבר מההתנהלות הרגילה שלו בחיים, אלא אם הוא מקבל התרעה לעצור ולבדוק. אנשים בסיכון יכלו לחיות חיים רגילים, ואפשר היה להציל אותם במקרה של אירוע. הקמנו את החברה, שהתמקדה בהתרעה מפני בעיות רפואיות באמצעות מוצרים 'בגדים חכמים', והייתה אמורה להביא לעולם בשורה עצומה. המוצר הראשון שפיתחנו היה גופייה חכמה שמתריעה מפני התקף לב, ששותפי ואני קראנו לה 'מאסטר קושן'".
מה היה מיוחד בה?
"היו בה חיישנים מתריעים שניטרו את הלב, ולכן היא שימשה כמכשיר א.ק.ג לכל דבר, ויועדה לאנשים שנמצאים בסיכון ללקות בליבם. זו הייתה גופיה נוחה ללבישה, נשים אפילו ראו בה בגד מחטב, ששידרה לסלולר של האדם שלבש אותה והייתה מחוברת לענן. אם היה קורה אירוע, הרופאים היו יכולים לאבחן את החולה מרחוק. רציתי שהגופייה הזו תאפשר לכל מי שלובש אותה להרגיש שהוא לא לבד, כמו שקרה לי בדיסלדורף. במקביל המטרה הייתה להפחית עומס ממערכת הבריאות. הגופייה גם הוכרה ע"י ה-FDA כמוצר רפואי".
לדבריו, "בפיתוח המוצר הושקעו מיליוני דולרים. בתחילה השקעתי מכספי הפרטי, בהמשך השקיעו חברים ומשפחה, ואח"כ הגיע כסף מגיוסים, כמו כל חברת סטארטאפ, מקרנות הון סיכון וחברות גדולות ואנג'לים (משקיעים פרטיים במיזמים). המשקיעים, ששאלו בהתחלה מה פתאם להשקיע בגופייה, הבינו שמדובר במוצר משנה חיים. כשהגענו לשלב הפיתוח והייצור, בניגוד לרוב החברות שפנו אז לארה"ב, אנחנו פנינו לסין. בבדיקה שערכנו שם באותה תקופה נמצא שבממוצע בכל תשע שניות נפטר אדם מהתקף לב. זה יצר עומס מטורף בבתי החולים שם. הסינים החלו להבין את המהפכה שהובלנו ואת העוצמה של רפואת בית. עד שבבת אחת הכל נעצר".
מה קרה?
"שני 'ברבורים שחורים' ניפצו בעצם את החלום", הוא משיב בשקט. "ב-2020 הגיעה הקורונה, הברבור השחור הראשון. היינו אז בסין והיו אמורים להגיע אלינו סכומי כסף גדולים ממשקיעים. הכל כבר היה חתום, אבל הקורונה עצרה את התהליך. במקביל, באותה תקופה, התרחש הברבור השחור השני בחיי. חליתי ונאלצתי להפסיק את הרצף, בספר אני מספר על זה בהרחבה. בעקבות כל זה סגרנו את החברה ומכרנו אותה לקבוצת יזמים סינים שהמשיכו משם. מה שנשאר אלו הסכמים עם הסינים ובעלי המניות שלנו שייהנו מההצלחה אם היא תגיע".
מה מטרת הספר "ברבורים שחורים"?
"תראי, יש הרבה סיפורים שנכתבו על חברות ועסקים ועל עולם המימוש העצמי. הספר מסכם עשור בחיי שעסקתי במיזם הזה. אני מביא בו לידי ביטוי את העולם של התהפכויות והתמודדויות, כולל שני האירועים, שהיו, כאמור, שני ברבורים שחורים קיצוניים, שהשפיעו על האירועים ועל חיי בצורה דרמטית. בתחילת הספר כתוב שמדובר בסיפור דמיוני שמתרחש בהשראת אירועים אמיתיים. במרכז העלילה יש יזם, יוצא חיל האוויר, שעבר טלטלה בריאותית. בגללה ובזכותה הוא מחפש פתרון שיציל אנשים אחרים. לדמות הראשית קראתי יואב רונן, הוא בן דמותי. גם כל השמות האחרים בדויים, אבל מי שמכיר את הנפשות הפועלות באותו זמן יכול לזהות במי מדובר. זו לא אוטוביוגרפיה, רציתי הרחקה מסוימת. היה חשוב לי המסר: 'אפשר לחלום ולא לפחד לנסות ולהגשים בכל גיל'".
הקו שמחבר בין חיל האוויר, ההייטק וכתיבת ספרים
רומם מספר כי "עד לא מזמן חילקתי את החיים לחצי, 25 שנה בחיל האוויר ו-25 שנה בהייטק. עכשיו אני מדבר על שלושה שלישים. חיל האוויר, ההייטק, ועכשיו אני בשליש השלישי, כתיבת ספרים. הורדתי הילוך בעולם העסקי. בשוליים אני יועץ בחברה שהשקעתי בה, אבל את עיקר זמני ומרצי אני משקיע בכתיבה. מכל פרק בחיי למדתי והשלכתי אל הפרק הבא. כשהשתחררתי הרגשתי את עצמי בר מזל גדול שיצאתי בחיים מהשירות, בעיקר לאחר מה שעברתי בטייסת 201 ובמלחמת יום כיפור. לטייס שהטיס את המטוס שהצלחנו להנחית זה גרם לחזור בתשובה, היום הוא חסיד בבני ברק. לי זה גרם להבין ולהחליט שלא במקרה נשארתי בחיים, ולכן אני לא רוצה לעשות דברים 'של סתם' בחיי, אלא דברים משמעותיים. החלטתי ללכת על הקצה הכי טוב ולהיות מוביל ומצטיין בכל דבר שאני יכול ועושה. הובלתי במלחמה, סיימתי את התואר בטכניון בהצטיינות ראויה לשבח מתוך מחזור של כ-1,000 סטודנטים, לכן גם פניתי להייטק. רציתי להיות מספר אחד בכל דבר".
מה לגבי כישלונות? זה חלק בלתי נפרד מלקיחת סיכונים.
"מי שהולך על הקצה, בכל תחום בחיים, לוקח סיכון גבוה. כשאתה בקצה אתה עלול להיות קרוב מאוד לכישלון, זה חלק מהחיים, תמיד לקחתי את זה בחשבון. צריך לדעת לקבל כישלון באהבה, כחלק ממה שאתה עושה, אחרת זו לא יזמות של ממש. בקצה האחר נמצאת ההצלחה".
ההסברים שלך מאוד רציונליים. אין מקום לרגש בקבלת החלטות, אם כנווט קרב, אם בהייטק, ואם כאדם?
"אני אדם רציונלי וכך גם ההסברים שלי לכישלון הם רציונליים, אבל הרגש קיים. אני לוקח דברים ללב, יש בי התמסרות ותשוקה למה שאני עושה וסיפוק גדול מדברים שעשיתי, אלו רגשות. בחיי הפרטיים אני נשוי, יש לי ילדים ונכדים שממיסים אותי. הם אוהבים אותי ומכירים אותי כסבא שמספר סיפורים ומשחק איתם, עם המון רגש".
עברנו שנתיים קשות של מלחמה, שגם שחטה כמה פרות קדושות בחיל האוויר. לאחר תחילתה, הודיעו כ-160 קצינים בחיל האוויר על הפסקת ההתנדבות, ובאפריל האחרון, לאחר פרסום 'מכתב הסרבנים' שקרא לסיום המלחמה וחתמו עליו טייסים, גיבה ראש הממשלה, בנימין נתניהו, החלטה של הרמטכ"ל ומפקד חיל האוויר להדיח משירות את מי שחתמו עליו.
"תראי", הוא מהרהר רגע ארוך. "אני כבר לא בחיל, אני רק יודע שאין אדם אחד במדינה שנשאר אותו דבר אחרי המלחמה, כולל אותי. אותי הביאה המלחמה לחוש, בראש ובראשונה, אכזבה אדירה ממה שקרה למדינה שלנו. אם דיברנו על 'ברבורים שחורים', האירוע הזה הוא חד משמעית לא ברבור שחור. לא רק שהיינו יכולים, אלא שהיינו חייבים לצפות את 7 באוקטובר. מלמעלה עד למטה זה היה התפקיד הכי חשוב והיחידי, לא לתת לדבר כזה לקרות. לא הצליחו בזה, זה מוגדר ככישלון מוחלט. 7 באוקטובר תפס אותי בחו"ל. לא אשכח איך ישבנו וראינו את התמונות של הטנדרים של החמאס בשדרות. זה היה עבורי שוק עצום.
"יש לי נכד בן 20, ששירת באחת היחידות הלוחמות בעזה. הסתכלתי איך ההורים שלו, הבן שלי וכלתי, עוברים את התקופה הקשה הזו, ומצאתי את עצמי מבקש מהם סליחה כי זה כישלון אדיר של הדור שלי שלא השכיל להוביל את המדינה למצב שהנכדים שלי לא יצטרכו להילחם. נכון, עשינו פה דברים טובים. בנינו מדינה והייטק וכלכלה טובה, אבל בדבר הזה, של להפוך למדינה נורמלית כמו כל המדינות כדי שהנכדים לא יילחמו, כשלנו. היום, לאחר מלחמה של שנתיים, אנחנו חייבים, כמדינה, להשכיל ולעשות תהליך של ריפוי אמיתי כי אסור שדברים כאלו יקרו במדינה שלנו במובן הרחב, לא רק במובן שיהיו מספיק חיילים באותה נקודה. ההתייחסות וההבנה חייבים להגיע דרך תחקירי אמת ולקיחת אחריות בצורה ברורה, ולעשות את הדברים הנכונים עד הסוף לטובת הכלל. אם מה שקרה פה לא יביא לשינוי מהותי זו תהיה אכזבה עוד יותר גדולה. אני מקווה שזה לא יקרה".
אתה בן 75 היום. עד כמה הגיל מפחיד או מוביל אותך בקבלת החלטות, ובהחלטה להמשיך להגשים מטרות חדשות וחלומות?
"כשהקמנו את HealthWatch, שותפי אני היינו בני 60, והיו בינינו גם מעל הגיל הזה. אמנם, בעולם ההייטק רוב האנשים הם צעירים, מבוגרים כבר לא פעילים, מקסימום יושבים בדירקטוריונים, אבל אני חושב שאני מוכיח שבכל גיל, גם בגיל 75, מותר ואף חייבים לחלום ולעשות, כי אלו חיים בעלי משמעות. שום גיל לא צריך להיות גורם שיכבה את הרצון הזה, והספר שכתבתי מעניק השראה לרעיון הזה. בגיל מבוגר כבר יש ניסיון, לא רעבים ללחם, והמרכיב להצלחה איננו רק כסף, אלא לעשות טוב. במקרה שלנו, להציל אנשים בעזרת הגופייה. אנחנו לא מעודכנים אולי בכל פיצ'ר קטן של סלולר, אבל בנושאים כמו בריאות והצלת חיים, יש לנו ניסיון ויתרון. כשאני מתמקד בחיי שלי, אם אעשה צ'ק ליסט על כל מה שיכולתי ורציתי להשיג, אני יכול לעשות V גדול. גם בחיל האוויר וגם בהייטק. הייתי מנהל ויזם ויו"ר, והובלתי הנפקה ומכירה של חברה והמצאתי מוצרים, עשיתי דברים בעלי משמעות, כמו שרציתי. עכשיו אני בשליש השלישי, כותב ספרים. זה משמח ומאתגר אותי".
הוספת תגובה