מנתח כלי

את הסצנה הבאה, אפילו התסריטאים של אי.אר לא היו יכולים לביים: רס"ן (מיל') פרופ' אריה דורסט נקלע במקרה לזירת תאונה. הוא ניתח את אחד הפצועים בעזרת אולר ופנס כיס - והציל בכך את חייו.

בתחילת שנות ה–60 הייתה גזרת צמח הסמוכה לכנרת הרבה יותר לוהטת מהיום. באותה תקופה, התקיימו מאבקי שליטה בין הצד הסורי לצד הישראלי על גבעה שכונתה בפי החיילים "השולחן". לוחמי הגדוד של דורסט נהגו לטפס עליה בכל יום בשעות הערביים באמצעות זחל"מים, במטרה להראות לאויב מי בעל הבית.

ביום בהיר אחד, כמאמר הקלישאה, משהו השתבש. הרופא הגדודי רס"ן (מיל') פרופ' דורסט - אז ד"ר - ומפקד הפלוגה התכוונו ללכת לסרט, אבל רגע לפני היציאה החליטו לקפוץ לגבעה כדי לראות מה שלום הזחל"מים. המראה שנשקף לעברם היה מחריד: אחד הרכבים המשוריינים התהפך וכל חייליו התפזרו בשטח.

אחרי שקבע את מותו של המ"מ, התפנה דורסט לטפל ביתר החיילים הפצועים. הוא נתקל בחייל שסבל מ"חזה אוויר" - תופעה בה שברים בצלעות פוגעים בריאות, והאוויר שמתנקז לחזה פשוט לא יכול להשתחרר. "במקרה כזה, צריך למצוא בהקדם האפשרי דרך לשחרר את האוויר מהחזה, כי כל נשימה גורמת ללחץ על הריאה", סיפר דורסט. "אמנם לא מדובר באופרציה מסובכת, אבל זה רק בתנאי שיש לך ציוד מתאים - ולי לא היה שום דבר. חשבתי לעצמי: 'מה אני כבר יכול לעשות פה בשטח? הרי אני בבגדי א''. בכלל לא דמיינתי שאני בא לנתח, חשבתי שאני הולך לראות סרט".

אחרי שהתעשת, נעזר דורסט בחובש הפלוגתי, שמצא רק פנס כיס ואולר גדול - מתנת האגודה למען החייל. "הארתי על הפצע עם הפנס ובאמצעות הסכין של האולר ניקבתי לו חור בחזה", סיפר. "אלא שכדי לנקז ממנו את האוויר, הייתי זקוק גם לצינורית".

הפתרון למשבר הרגעי הגיע בדמות צינורית הבנזין של הזחל"ם. "בלי לשאול שאלות מיותרות, הכנסתי אותה דרך החור בחזה. לפתע נשמע רעש שסימן שכל הלחץ השתחרר. מצבו של החייל השתפר".

אחרי שהגיע לחדר המיון, הוחלף הציוד המאולתר בחזהו של החייל לציוד נורמלי והוא ניצל. בהמשך, קיבל פרופ' דורסט על פעולתו את צל"ש אלוף פיקוד הצפון.