סיפור הגבורה של מנשה אלפי במלחמת ששת הימים

מיתוס-סיפור הגבורה של מנשה אלפי from Alafim Productions on Vimeo.

בתחתית הדף מסמך עם עדותו של מפקד הפלוגה לימים סא"ל, מיכה דורון, על המשימה שבוצעה ע"י משנה אלפי ותוארה ע"י המ"פ: כמשימה שבוצעה בצורה הטובה ביותר, תוך גילוי אומץ לב וסיכון רב".

___________

עדותו של מנשה אלפי

ביום השני של מלחמת ששת הימים, נתקבלה הוראה בפלוגת חיל הנדסה בה שירתתי לשלוח מפקד עם כיתה וחומרי חבלה.

מטבע הדברים המשימה נפלה עלי מאחר ואני יוצא פלוגה מבצעית והשתתפתי בפעולות ההתמחות

נקראתי למפקדה וקיבלתי הוראה בזו הלשון: "קח חומרי חבלה וכיתה מהמחלקה, יבוא קומנדקר ויאסוף אותך. ניסיתי לברר מה עלי לפוצץ והיכן, אך לא היו שום פרטים.

עלינו על הקומנדקר והגענו לתחנת הרכבת בירושלים. ניגש אלי מפקד הכוח והסביר את בקשתו בזו הלשון: " אתה רואה את הבניין הגבוה? התמקמה שם חוליית צלפים ירדנים וזו גורמת לנו לנפגעים. שני ניסיונות תקיפה שעשינו נכשלו מאחר והבניין סגור הרמטי, אני מבקש שתעשה פריצה כדי שהחיילים יוכלו לחדור פנימה."

אמרתי לו כי על מנת לפרוץ קיר אני צריך קורה, אחרת אני יכול לעשות רק בור, וכן שאלתי , לאן אני נסוג? בעניין הקורה איני יכול לעזור לך ובאשר לנסיגה, תמצא מחסה.

התקרבנו לבניין בין הבתים והעצים והגענו לנקודת ההיערכות. על מנת להגיע לבניין היה עלי לרוץ דרך מגרש חשוף בגודל 35 מטר. המתנו כ 30 דקות לשעת השין. באותם רגעים עברו עלי הרהורים כמו, האישה בבית, הבן בן השנה, ההורים, האחים...... מהר מאוד התעשתי. 20 שנה חונכתי לאהבת העם והארץ.. אני רואה עצמי בשורה אחת עם  המכבים,טרומפלדור, ניל"י, המחתרות, יהודה קן דרור במתלה.

המפקד עוזי וולובסקי קוטע את המחשבות שלי ונותן הוראה לפתוח במשימה, יש לי בקשה הוא אמר לי, כאשר אתה רץ תרוץ בזיגזג על מנת למנוע פגיעה בך. ידעתי כי פעולה זו כרוכה בחירוף נפש, אולם  הייתה לי מוטיבציה רבה להצליח.

התחלתי את ההתארגנות: הכנסתי את  חומרי  הנפץ לתרמיל הגב, מאיצים ונפצים הכנסתי לכיסים בנפרד, ופתילים שמתי מתחת לחגורה. התחלתי בריצת הזיגזג כאשר כדורי הצלפים שורקים מימיני ומשמאלי. פלוגת החי"ר שנשארה ברתק ירתה אש תופת לעבר הצלפי כדי להגן עלי. הגעתי לקיר גדר בגובה של שלושה מטר נתליתי עליו  וקפצתי למטה. כך הגעתי לבניין.

באותו רגע  היה עלי לאתר את המקום המתאים ביותר לפריצה. הסתכלתי שמאלה וראיתי את דלת הכניסה, הייתה זו אפשרות אחת, הסתכלתי ימינה ראיתי סורג גדול בגודל 2מטר על 2 מטר. שלחתי מבט פנימה וראיתי את המדרגות העולות למעלה לגג. אכן מקום מושלם עבורי.

(אבי ז"ל היה מסגר שעשה והרכיב סורגים מן הסוג שראיתי ואני מידי פעם נחלצתי לעזרתו, ניסיון זה היה לי לעזר רב בשיקול הדעת שלי במקום. מאחר וידעתי כיצד הוא מורכב, ידעתי כיצד לפרקו.)

היה עלי להפיל שורה של אבנים ואז הסורג יתמוטט.

עתה עלי היה למצוא קורה על מנת להניח את חומר הנפץ גבוה מן הקרקע. פניתי ימינה וסרקתי את סביב הבניין , לא מצאתי דבר שיעזור לי ואז חזרתי לסורג. פניתי שמאלה והעליתי חרס בידי.עמדתי מול הקיר עם חומרי הנפץ, אובד עצות וחסר אונים, היה לי מפח נפש. ואז קרה הנס, לפתע אורו עיני כאשר הבחנתי  במרחק  מסוים בתריס זרוק על הרצפה.זחלתי אל התריס ומשכתי אותו אל הקיר ואז ידעתי ששום דבר לא יעצור בעדי, כאשר הנחתי את חומר הנפץ על התריס , הוא התאים כמו כפפה ליד. התיישבתי על ברכי  ואז  שרתה עלי שלווה שעזרה לי להתמקד בכנת מערכת הניפוץ. ערכתי את מערכת הניפוץ.הכנתי  מערכת כפולה למקרה של תקלה.

חיפשתי שוחה או מחסה כל שהוא על מנת להסתתר אולם זה לא היה בנמצא. הברירה היחידה שעמדה בפני היא להסתתר מאחורי הקיר הצפוני כי אני מפוצץ את הקיר המערבי.

הפעלתי את המערכות ורצתי להסתתר מרחק של 10 מטר. ההפעלה עברה בהצלחה, חיכיתי מספר שניות שהאבק יתפזר, התקרבתי לפתח , התוצאה הייתה למעלה מן המצופה. במקביל, שמעו אנשי החי"ר את הפיצוץ ורצו לכיוון שלי. על מנת שיוכלו לאתר אותי, צעקתי "פירצה, פירצה". החיילים התקרבו. למראה כניסת החיילים בזוגות ובשלשות , ליבי התרונן. החיילים יכלו להיכנס ולטהר את הבניין.

לאחר הפעולה נשאלתי בשיחת סיכום, מדוע זה לקח לי כל כך הרבה זמן, היינו בטוחים שאתה לא חי, עניתי להם שלא היה לי על מה להניח את חומר הנפץ.

 לאחר מכן הרגשתי רע מאוד, כתוצאה מן הפיצוץ, סבלתי מרעשים באוזניים וקוצר נשימה מן האבק. התפניתי בכוחות עצמי להדסה.