*היום, ח' באדר, לפני 72 שנים, נהרג מהתפוצצות רימון החייל נתן אלבז.*
|
נתן אלבז בסדיר
*היום, ח' באדר, לפני 72 שנים, נהרג מהתפוצצות רימון החייל נתן אלבז.* פברואר 2026
*אֶת קוֹרוֹת הָעִתִּים בַּחֶרֶט*
*הָעִבְרִית תְּפָרֵשׁ וּבְעֵט-פָּז,*
*אֶת לְבַב הַתְּקוּפָה הַנִּסְתֶּרֶת*
*מְחַפֶּשֶׂת יָדָהּ בְּפָנָס.*
*הַתְּקוּפָה כְּמוֹ לֵב נִשְׁבֶּרֶת*
*אֶל אַרְבַּע שְׁנִיּוֹתֵךְ אֶלְבָּז.*
(נתן אלתרמן)
*היום, ח' באדר, לפני 72 שנים, נהרג מהתפוצצות רימון החייל נתן אלבז.*
רק כשבוע לאחר מותו נדפסה כותרת צנועה בתחתית העמוד הראשי של עיתון דבר ובה נכתב: "נתן אלבז הקריב חייו כדי להציל חיי חבריו".
בידיעה הקצרה שהובאה תחתיה סיכם הכתב הצבאי של העיתון את אחד מסיפורי הגבורה המופלאים ביותר שידעה המדינה הצעירה בת השש:
"הדבר קרה ביום ה' שעבר, כשיחידה קרבית על נשקה חזרה לבסיסה לאחר תפקידי-אבטחה נגד מסתננים. נתן אלבז התנדב לטפל בנשק ולפרק את הרימונים שהיו ברשות היחידה. מחוסר זהירות טיפל בפירוק הנשק באחד האהלים שבתוך המחנה. בשעת פירוק הרימונים פגעה לפתע פיקה בנפץ. תוך 4 שניות צפויה היתה התפוצצות הרימון. באוהל שבו נערך פירוק הנשק נמצא אותה שעה חייל אחר. נתן אלבז, שהחזיק את הרימון בידו, מיהר לצאת מן האוהל, כדי להשליכו לתעלה הסמוכה, אך בצאתו נוכח שבסביבה נמצאים חיילים. תוך מרוצה הזהירם בצעקות: רימון! ואמנם תפסו רוב החיילים מחסה, אך לרוע המזל התפוצץ הרימון בידו של נתן אלבז".
בהמשך סיפרה הכתבה כי נתן אלבז בן ה-20 הוא עולה ממרוקו, והוריו עודם בקזבלנקה, ובסיומה הסביר הכותב את פשר העיכוב בפרסום הידיעה:
"עד כה לא נקבע סדר מתן אותות הצטיינות לחיילים המגלים מעשי גבורה נועזים והדבר נתון בשלבי הכנה. פרסום הידיעה נתעכב על ידי שלטונות הצבא עד לקבלת מסקנות ועדת חקירה מיוחדת שנתמנתה לכך".
במלאת 30 למותו, הוענק לאלבז צל"ש על ידי הרמטכ"ל משה דיין ורק 16 שנים לאחר מכן, בשנת 1970 הומר הצל"ש לעיטור המופת.
אך עוד לפני ההחלטה על מתן העיטור הממלכתי והצבאי, כבר בשבוע שלאחר פרסום הידיעה, פרסם המשורר נתן אלתרמן, בטורו המפורסם, "הטור השביעי", שיר הלל לגבורתו של נתן אלבז. בשיר זה התמודד אלתרמן באופן חזיתי ובסרקזם מר, עם התפיסות הגזעניות שרווחו בשנות החמישים על אודות העולים ממרוקו ויצר שיר כפול פנים: מחד, זהו שיר שיר תהילה לגבורתו העילאית של נתן אלבז, ומאידך גיסא – זהו שיר סאטירי נוקב על החברה הישראלית הגזענית שבשבילה מסר אלבז את נפשו.
בשיר הטיח אלתרמן באלבז, כביכול, את כל הסטריאוטיפים השליליים והפוגעניים שהודבקו לעולי צפון אפריקה:
...אָז פָּרַצְתָּ לָרוּץ עַל פְּנֵי חֶלֶד,
עַל תֵּבֵל... לְבַקֵּשׁ בְּקִרְבָּהּ
מָקוֹם אֵין בּוֹ לֹא אִישׁ וְלֹא יֶלֶד
וְהַדֶּרֶךְ כְּבֵדָה וְרַבָּה
וּבְיָדְךָ הַפְּצָצָה הַמֻּפְעֶלֶת
שֶׁהִתְחִילָה לִסְפֹּר עַד אַרְבַּע.
הָהּ, פּוֹרֵץ וְשׁוֹטֵף לִבְלִי חֹק
הָהּ, צָרַת עֲלִיַּת מָרוֹק
הָהּ, יְסוֹד רֶגְרֵסִיבִי וְגְלָם-
סֵלֶקְטִיבִי, רִבּוֹן עוֹלָם!
טור שירי זה היה רק חלק ממגמה רחבה יותר שאפיינה את טוריו של אלתרמן בתקופה זו: במהלך המחצית הראשונה של שנות החמישים הוטרד אלתרמן מאד מהיחס של מוסדות המדינה ושל מפא"י אל העלייה מצפון אפריקה. הוא כתב טורי שיר רבים המבטאים סלידה גמורה ממדיניות העליה הסלקטיבית שהפעילו מנגנוני השלטון ביחס לעלייה זו, ומהאופן שבו העזו להתבטא גורמים שונים ביחס לעולים.
הוספת תגובה
